שתף

יוגה טיפולית, מחזירה את האמון בגוף / ענת מסינג

01.04.09

פיברומיאלגיה (FMS), או דאבת השרירים בעברית, הוא שמה של תסמונת כרונית המאופיינת בכאבי שרירים ובעייפות. התסמונת גורמת לכאב ולנוקשות ברקמות החיבור, וכן לרגישות בשרירים, בייחוד באלו התומכים בעמוד השדרה, בכתפיים ובגב.

כל זה הופיע אצל נויה בן מרגי, בלי התראה מוקדמת, לפני תשע שנים. זה התחיל במחלת שפעת בת שבוע ומאז היא שם, התסמונת. כך מספרת בן מרגי בכתבה נוגעת ללב, ובכישרון כתיבה לא מבוטל, בגיליון מרץ של "חיים אחרים".

נחמה ראשונה נמצאה לה כשהתחילה לתרגל יוגה. "האימון נעשה מתוך כבוד ליכולת הגוף, ומתוך מודעות וקשב עמוק לתנועה, לתחושה, לנשימה ולגלי המחשבות. השיטה מאפשרת למתרגל למצוא את התנוחה שמתאימה לצרכיו האישיים והיחודיים. בכל תנוחה התלמיד מוזמן לחפש את המקום לאתגר, ללא מאבק ופגיעה בגוף, ויכול לחקור, לגלות ולשפר את יכולתו". כותבת מרגי. ומספרת כיצד התחילה ללמד יוגה בעצמה ולחקור את השיטה בהתאמה לחולי פיברומיאלגיה. "קצב מתון ואיטי של תנועה המלווה בהקשבה לנשימה מאפשר לחוש את הכאב מבלי להיות שבויים בו, מתוך התבוננות מהצד. האפשרות להרפות ולנשום אל התחושה מביאה הבנה של הכאב מבפנים.

אימון היוגה מעניק מקום יקר, שבו האדם יושב ומתבונן פנימה, ובמקום להגיב אל התחושות הקשות פשוט שם לב אליהן. הוא מגלה חלל שקט בתוך עצמו, חלל אשר מספק כוחות חדשים להתמודד עם המציאות".

הסיפור של נויה הזכיר לי כתבה שכתבתי למגזין סגנון של מעריב, לפני מספר שנים. שם, גיבורות הכתבה היו חני (בת 31) שחלתה בטרשת נפוצה, ומירי (בת 39), שבמסגרת ניתוח לב פתוח לשם החלפת מסתם, חטפה ארוע מוחי, שגרם לשיתוק מוחלט בצד ימין של גופה. טרשת נפוצה היא מחלה קשה שמקורה בתרמית שמתרחשת בגוף. המערכת החיסונית מזהה חידק שתוקף את מערכת העצבים למרות שאין חידק כזה באמת ואז היא תוקפת את מערכת העצבים לשוא. בצורה כזאת, מהתקף להתקף, מערכת העצבים נפגעת ונחלשת.

בפועל החולה מרגיש נמנמת באברים, נמנמת שבקלות יכולה להתדרדר לשיתוק. הטיפול שהציע הממסד הרפואי לחני התמקד בעיקר בארגז ענקי של תרופות, שאמורות, כדרכן של תרופות מערביות, להחליש את הסמפטומים ולהקטין את ההתקפים. אבל חני לא היתה מוכנה, בגיל צעיר כל כך, להשתעבד לכמות עצומה של כמוסות ומזרקים. היא גם לא הסתפקה בפיתרון הקל של נטרול הסמפטומים אלא בקשה לברר מה המקור למחלה, ומדוע הגוף שלה תוקף את עצמו. גם מירי שבלתה בבית לוינשטיין שלושה חודשים מיותרים, יצאה משם על קביים והתחילה לתור אחר טיפולים אלטרנטיבים.

עד מהרה מצאו חני ומירי, כל אחת בנפרד, את ציפי וינר, מורה ותיקה מאד ל איינגר יוגה. "הגעתי לציפי שפופה, בלי מצב רוח, חסרת ביטחון, ממש התביישתי להסתובב ברחוב" ספרה לי מירי כשראיינתי אותה. גם חני הגיעה במצב דומה, אפילו בכתה בפגישה הראשונה שלה עם ציפי "הגעתי עם גוף מפוזר, גוף שמרמה את עצמו אבל רציתי לפנות למקומות של הבנה ועבודה ובאמת לטפל בעצמי וציפי נתנה לי תחושה של תקווה, היה לי במי להאחז".

שתיהן התחילו לעבוד בצורה אינטנסיבית. קודם, במסגרת שיעורים פרטיים ואחר כך הצטרפו לשיעור הטיפולי. שיעור, שמנחה בדרך כלל מורה בכירה במרכז, מלווה בשורה ארוכה של אסיסטנטים, ובוינר שמסתובבת באולם, מתקנת פה, לוחצת שם, מייעצת לאסיסטנטים לגבי תנוחה מתאימה לתלמיד זה או אחר. היא מכירה בעל פה את הבעיות של כל תלמיד ותלמיד, עוקבת אחר קצב ההתקדמות שלו ולא מוותרת לאף אחד.

שיעורי היוגה אינם קלים, אבל וינר דורשת הרבה מן התלמידים שלה ומסרבת להתייחס אליהם כאל חולים. היא מדברת איתם על הצורך לאזן אנרגיות, להזרים דם, לחזק או להגמיש את הגוף ולעולם לא מתייחסת אליהם כאל חולים. "לפעמים, במהלך השיעור אנשים חושבים כי הכאב שנגרם בתנוחה מזיק להם. לכן, הכי חשוב שיהיה לך אמון במורה" אומרת חני. והתלמידים של ציפי מאמינים בה ומאמינים לה כאשר היא מראה להם כי יש מוצא ומחזירה להם את החיוך לפנים, ובעיקר את הביטחון העצמי ואת התקווה.

וינר מעמידה נכים בכיסא גלגלים על הראש על מנת לאפשר זרימה רבה של דם אל המוח. היא עושה זאת באמצעות חבלים חזקים שמשתלשלים מן התקרה, ומהווים רק חלק קטן משורה של אביזרים המאפיינים כל כך את שיטת איינגר. האביזרים הללו מאפשרים לתלמידים עם מגבלות לבצע את כל התנוחות, תוך כדי ביצוע מניפולציות על הגוף ומתן תמיכה על פי הצורך.

"בניגוד לאספירין, אשר לפי הרפואה הקונבנציונאלית מתאים לכולם. היוגה, ייחודה בהתאמה לכל אינדיבידואל על פי צרכיו האישיים, המבנה הספציפי של הגוף שלו והבעיות הייחודיות לו" אומרת וינר, "הרפואה המערבית מסירה את הסימפטומים באמצעות ניתוח או תרופה אבל לא מבררת מה הבסיס למחלה. היוגה מנסה לחקור ולהגיע לשורש הבעיה ולשנות הרגלים. לא די בניתוח לשם טיפול בבעיות גב, משום שאם אף אחד לא מלמד את המטופל מהי יציבה נכונה, כיצד עליו לחזק את הרגליים ולהאריך את השרירים מהר מדי יתפתח כאב גב מחדש".

"אנשים", אומרת וינר, "מחוברים למכונית שלהם, יודעים איפה הגלגלים והמנוע, כמה בוכנות עובדות ואיך הרדיאטור מתפקד אבל בורים בכל הנוגע לאברי גופם, איפה הם נמצאים, וכיצד צריך לטפל בהם".

ענת מסינג, בעלת סטודיו צלול במרכז ת"א, מלמדת יוגה ומספקת שירותי כתיבה.  [email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©