שתף

אריאל / ענת מסינג

01.04.09

אריאל הגיחה לעולם בצהרי יום שישי, לפני שבועיים. חודש ימים לפני שמלאו לה ארבעים שבועות עובריים. בינתיים איננה מגלה, ולו ברמז, מה סיקרן אותה, מה משך אותה כל כך, כאן בחוץ או שמא מה הלחיץ אותה בתוך השליה פנימה. סגולה ממאמץ, זעירה ומתרפקת קיבלתי אותה אל בין זרועותי. גור אדם.

אריאל היא בתי השניה, אחות לטיאן ("שמים" בסינית, פלצנות של הפעם הראשונה..) אשר ממרום תשעה עשר חודשיה עדין מתקשה לעכל את הברכה הטמונה באחות צעירה, כל כך קרובה בגיל, כמעט תאומה.


טיאן, תינוקת בעצמה, אבל לפתע פתאום נראיית לנו כל כך מגודלת. כאילו הוסיפה למשקלה קילו או שניים בשבוע אחד, עושר מילולי וקווי אופי מובהקים. "תקה, תקה" היא קוראת לתינוקת ומנענעת את העריסה בקצב מטריד, שודדת את כל הצעצועים של הגורה.

הרבה נכתב על סדר לידה ואני מניסיון של שבועיים ימים כבר מרגישה שאני בשלה כבר להוציא ספר בנושא. על הרגישות והתבונה או שמא פשוט האופי הוותרני, בלית ברירה, של מספר שתים, אפשר להכביר במילים. הנה אני כבר מקטלגת אותן, "מספר אחת ומספר שתים", אז אולי פשוט אכנה את הצעירה בת זקונים, או בקיצור, כמו שטיאן אומרת, "תקה, תקה". תקה שוכבת בשקט בעריסה, מגלגלת עיניים שעדין לא מתמקדות בכלום. מרבה לישון, כאילו מבינה כי בינתיים כדאי לפנות את הזירה ולתת לאחות הבכירה זמן להתרגל. אני משחקת עם טיאן כל אחר הצהריים, מקלחת אותה, מאכילה אותה ותקה לא פוצה פה. לפרקים היא פועה, בקול חרישי, ואם אני בחדר השני אני צריכה ממש להתרכז כדי לשמוע. אני לא מודאגת, אני יודעת כי לא רחוק היום בו גם תקה הקטנה תתחיל להריע בקול גדול אבל בינתיים, בכישרון ובעדנה, היא נותנת לכולנו להתרגל, ללא מאמץ או השקעה יתרה, לנוכחותה.

בימים כתיקונם, משמע כאשר טיאן איננה חולה (כמו בימים אלה ממש, כן גם זה סוג של תגובה) והולכת לגן בשמחה, אני חושבת לעצמי כמה קל לטפל בתקה. כיצד זה שאך לפני שנה ומחצה הרגשתי שגידולה של תינוקת מלווה בעומס רגשי ובעיקר בהמון עבודה פיזית קשה ואילו עכשיו כשיש שתים, אני מרגישה כאמור שהטיפול בצעירה, בטל בשישים, כמעט בלתי מורגש.

אני מנסה לרגע לברר עם עצמי האם יש לי מסר יוגי שניתן לכרוך בלידה עצמה, או במה שקורה עכשיו. כמורה לנשים בהריון, וכתלמידה בקורס יוגה לנשים הרות, המתקיים בויניגייט, אני יכולה לומר כי לצערי, הלידה שלי, לא נראתה כמו הלידה האידילית אליה אנו מכוונים בקורס. אבל מאידך, גם לא היתה גרועה כל כך - משהו באמצע עם הרבה קבלה וענווה. אולי כאן מסתתר איזה מסר יוגי, לקבל את מה שמזמן לנו הטבע, אפילו עם המימסד קצת מתערב. לקבל בהבנה, באהבה, לתת לדברים לחלוף מאליהם מבלי להאבק בהם, לתת להכרה להזדכך ולזרום עם מה שקורה.

עוד מסרים: כן, לידה כרוכה בתחושה חזקה של התחדשות, של צמיחה, של פריחה וגם של שחרור, אולי גם בהשפעת האביב וחג הפסח שפקד אותנו לאחרונה. גם שיעור בהתמודדות עם רעש בלתי פוסק, תרתי משמע, עם הרצון לרצות את כולם במידה נאותה, וגם עם התשוקה, שלי לפחות, לחזור כמה שיותר מהר לשגרה- לכל אלו יש להתייחס בערבון מוגבל, ללמוד לוותר כשצריך ולהתמקד בדברים החשובים ביותר עכשיו.

אני שמחה על ההזדמנות שנפלה בחלקי, לעצור לרגע את המירוץ, אפילו לוותר על שעת שינה יקרה, ולרכז את המחשבות על דף, לבנות מהן פסקה. דבר שוודאי לא הייתי מוצאת את הזמן לעשות אילו לא היתה לי במה ראויה לכך. וגם אנצל פיסקת סיכום זו כדי להודות לשרן ולנומיינד על הברכה הנעימה, לכבוד הולדת אריאל הקטנה.

ענת מסינג,

בעלת סטודיו צלול במרכז ת"א, מלמדת יוגה מדיטציה ומספקת שירותי כתיבה.

[email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©