שתף

הדרכה כלכלית פנימית - על קבלה ונתינה / סמבביה

23.05.10

זהו נושא שחוזר ועולה בתודעתי מאז 'הנפילה הכלכלית העולמית', מין מחשבה הנמצאת במיינד הקולקטיבי והפעם אפילו יותר, דווקא אצל העשירים. אקדים ואומר כי אין לי שום מושג בכלכלה, מקומי הוא כמתבוננת בעצמי ובסובבים לי.

 

בזמן שהותי בעמק הסיליקון בקיץ שעבר, פגשתי אנשים רבים עם חוסר בטחון וחרדות, אנשים שברשותם בתים ונכסים רבים והם חרדים להוציא מעבר לדברים הבסיסיים. האם יש סוף לחרדות קיומיות?
מיהו האדם החי את חייו כשהוא רגוע (באמת) ומאושר בחלקו? האם יש חיה כזאת? ואם כן, מהו הסוד?


דבר אחד ברור לי: משבר כלכלי מעולם לא קורה לי עצמי ואם היה ומצאתי את עצמי שרויה בחרדות ומזוהה עמן, ברור היה לי שזה קורה לי כדי לסייע לריפוי עמוק ושחרור של פחדים קיומיים שורשיים שבאישיותי שאין להם קשר לי עצמי. הבנתי, שלא כמות הנכסים שלי או הכספים שברשותי היא שקובעת, אלא מידת חיבורו של העצמי שלי לאמון ביקום וזה גם מה שיוצר את החוסר או השפע שלי בחיי.

 

הבנתי שהפתרון בעבורי נמצא תמיד בגישה ובתובנה הפנימית. במאמר קודם שלי "כסף אכן גדל על העצים" ניסיתי להסביר זאת. זוהי גם דרכי להבנת ההתנהלות האנרגטית / פנימית האישית של האינדיבידואל בתוך הקונסטלציה הגלובלית והקיומית. וזאת, מתוך ידיעה פנימית שכולנו אחד...

 

המחשבה שאני בודד בעולם היא אשליה של המיינד היוצרת מציאות אשליתית ואלו האמת היא בעובדה שכולנו תלויים בקיומו ומעשיו של 'האחר'-(במרכאות כי בראיה עמוקה יותר אין 'אחר'), כי אם נחייה ברגישות ובפתיחות נבין שכאבו או שמחתו של האחר אחת היא גם בשבילי, וכי מעבר לכל אנו מחוברים וקשורים ברטט שאיכותו הבסיסית היא אהבה באם אנו חווים את קיומה או לאו.

אושו, המורה הרוחני שלי, נהג לדבר על השילוב של "זורבה" - האדם הגשמי, עם "בודהה" - איש הרוח. לדבריו, שילוב זה של הגשמי והרוחני הוא זה שיוצר את האדם המאוזן והשלם. בית הספר של אושו לריפוי אזוטרי שהקמנו חברותי ואני בדנמרק, יצאנו עם קונספט של הדרכה כלכלית-פנימית, התומך באיזון ודיוק פנימי וחיצוני בניהול המשאבים שלנו - חומריים ורוחניים.

 

קונספט של אמצע. למה אני קוראת לזה קונספט של אמצע? מכיוון שאנחנו מכירים תשלום דרך מחיר שנקבע מראש ומאידך, ישנם אירגונים הומניטריים שקבעו תשלום דרך נתינת תרומה. אני מדברת כאן על דרך שלישית, ששונה לגמרי במהותה. בדרך הזאת, אנחנו לומדים לתת ולקבל באופן מדוייק, תוך כדי חיבור פנימי להדרכה הפנימית שלנו. בקונספט זה אנו משאירים את האחריות לכל אחד מאיתנו להתחבר ולדעת דרך מסר פנימי וברור מה נכון לי לשלם-לתת או לקבל, ממקום שאיננו מקום רגשי או מנטאלי-מתחשבן.

 

זהו אקט שמאלץ אותנו להתחבר לשורשים שלנו, הנמצאים עמוק בתוך "אמא אדמה" הדואגת לכל ברואיה בנדיבות ובאופן מדוייק. יש החשים זאת בבטן- למה שאנו קוראים 'תחושות הבטן'. במישור הזה הראש אינו השולט; במקומו נמצא הלב, ותחושות הבטן ואיתן האמון הבסיסי שאתה תקבל במדוייק מה שנכון לך, הראש איננו שם לעשוק ולקחת מה שלא שלך (כמובן על חשבון אחרים) ותוך כך ליצור לך קארמה אין סופית של תחושת גזל ומרמה שבהחלט אינה תומכת בשנת לילה רגועה...


בבית הספר לריפוי אזוטרי שלנו אנו מתאמנים בגישה מדיטטיבית נוכחת, של חיבור לפנימי, מעבר ל "איך אני אמור להראות" בעיני האחרים בחברה שבה אני חי, מעבר ל"מה יגידו". התשלום נעשה בזמן המדוייק לך והוא אנונימי (ישנה קופסא סגורה המיועדת לכך) ובכך תומך בניטרול של מחשבות ורגשות כמו "מה מצפים ממני לשלם?" "אם אני משלם הרבה הם ישמחו ויאהבו אותי יותר", "אם אני נותן מעט מדיי הם יתאכזבו" וכדומה.

 

סוג זה של רגשות יכולים להימצא עמוק עמוק בתוכך, ויהיו קשים לזיהוי. זהה אותם, הפסק להיזדהות איתם, קח נשימה עמוקה, שים מחשבות ורגשות אלו לרגע בצד ושחרר... ואז זה פשוט יגיע, תדע במדויק מה נכון לך לשלם.

דרך זאת מרגישה טבעית מאד למי שמהות מדיטטיבית חדרה כבר לחייו, (בדרך כלל עקב תרגול ממושך והמשך של עמידה על המשמר...) זה מרגיש פשוט למי שלא "שוכח לנשום" בכל רגע ויודע "לשים את הראש במקומו", כמשרת, ולא "כבעל הבית" המנהל את חיינו. לאנשים אלו השמוש בתדרוך הפנימי נגיש ופשוט ומונע מהם רכישות מיותרות גם ביום יום, מה שכמין הסתם לא יוצר מינוסים מיותרים בבנק...

ביום יום, כשאנחנו בסיבוב קניות וגם כשישנו מחיר תשלום קבוע, רצוי להתחבר קודם כל לתשובה פנימית לשאלה האם זה נכון לך בכלל לרכוש דבר זה (חפץ, ידע) ואם כן, האם המחיר מדויק לי? כן, במיוחד בעידן ה-1+1 וכרטיסי אשראי הנשלפים בקלות – האם נתפתה?
התדרוך הפנימי נופל במיידי כי מהותו היא מיידית וניתנת במדויק.

 

אם יש אפשרות להתמקח ולדרוש את המחיר המתאים לנו, מה טוב. אם לא, נמשיך הלאה. זה לא מיועד לנו ויגיע משהו אחר, מתאים יותר. ראוי לציין שהמחיר שמגיע אלינו הוא לאו דווקא הזול ביותר, אלא זה שנמצא בהרמוניה גם עם המוכר והמצב בכללותו (כמו למשל, מי עוד היה מעורב ביצירה ובשיווק המוצר), שפרטיו בדרך כלל אינם ידועים לנו.

בעניין התשלום דרך תרומה זהו תשלום שבא בדרך כלל ממקום רגשי / חברתי. בארצנו למשל, ישנה שפיטה חברתית של "הקמצן", שמביאה להרבה מצבים של "שוֹאוּ-אוף" חברתי בבחינת "ראו איזה נדבן אני" וזה בא לידי ביטוי למשל בחתונות ראוותניות, שיוצרות מצבים לא נוחים כשהדרישה מהמוזמנים היא לשלם סכום גדול כדי "לכסות את מנתם", ושמשאירות את הזוג הצעיר בחובות, רק כדי שלא יגידו...

 

דתות כמו הבודהיזם, אינדואיזם או גם היהדות לוחצות עלינו על 'עשיית חסדים' מתוך מחשבה פנימית שנצא מתוגמלים- בחיים אלה או בעולם הבא. תמיד קשה לי עם זה. זה מרגיש שהמיינד עושה כאן עסק... טבעית ואמיתית יותר מרגישה לי דוקא גישת הקבלה האומרת 'למד לקבל בכדי לתת'.


באופן אישי, נתינת תרומה להרצאה, סדנה או בגד, יוצרת בתוכי הרגשה של קבצנות ועוני. הרגשה של חוסר ערך וכבוד למה שנמכר לי. אישית, לא נוח לי עם זה. גם במקרה זה אני מסבה את העניין בתוכי ומתחברת להדרכה הפנימית שלי, ונותנת לפיה.

למה הדרכה כלכלית פנימית היא אימון טוב באופן מיוחד:
א. כסף הוא אנרגיה והחלפת האנרגיה בינינו (התשלום) מאפשרת את הצמיחה הגדולה ביותר בכל המישורים במידה וזה אישי ומדוייק.
ב. על מנת לקבל את המסר עליך להתחבר להוויה הפנימית שלך.
ג. הדרכה זו תרפא את צ'אקרת הבסיס שלך ואת יכולת האמון שלך ביקום.
ד כל אחד מקבל בדיוק את מה שנחוץ לו, ויוצר כלכלה מאוזנת ומדויקת לכולם.

אתם מוזמנים להתנסות ולחוות את הקסם והדיוק שבעניין...

שם הכותב: אננד סמבביה
אודות הכותב: מורה רוחנית, הילרית, תלמידתו של אושו מזה 30 שנה. מעבירה קורסים בנושאי הילינג וטרנספורמציה רוחנית בדרך הטנטרה ברחבי העולם. יוצרת 'תמציות פרחי הבודהה', ממיסדי בית הספר של אושו לריפוי אזוטרי בדנמרק.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
25/05/10 14:36
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©