שתף

אכילת בשר כמעלה רוחנית / אוהד אזרחי.

06.08.17

יש פתגם סיני עתיק (באמת) שאומר: "כשאתה שותה מים – חשוב על המעיין". זה תרגול פשוט ועמו

 

אשתי שתחיה צמחונית. אני לא. אבל משהו באופן שבו אנחנו אוכלים בשר נראה לי כבר שנים רבות לא נכון. יש פתגם סיני עתיק (באמת) שאומר: "כשאתה שותה מים – חשוב על המעיין". זה תרגול פשוט ועמוק מאד. התחלתי לעשות אותו לפני שנים. לשתות מים ולחשוב על המעין, לאכול סלט ולחשוב על הגינה, לאכול מרק של אמא ולחשוב על אמא (זה מה שעשיתי ממש עכשיו, לפני שהתישבתי לכתוב), לאכול שווארמה ולחשוב על תרנגולי ההודו שאומרים אדר אדר, לאכול יוגורט ולחשוב על הפרה, לאכול דג ולראות אותו שוחה מבסוט במים, ואחר כך כבר לא. זה הכל אותה תרגולת, גם כשאוכלים תרנגולת.

העיקר שתמשיכו לקנות
החברה הצרכנית שלנו מנסה לגרום לנו לא לחשוב על זה בכלל. החברה הצרכנית לא רוצה שתחשוב על שום דבר שמפריע לך לקנות עוד ועוד, ואם לראות דם והרג וסבל של חיות יפריע לך לצרוך את בשרן וחלבן – היא תעשה הכל כדי להשכיח ממך וממני שה"עוף" היה תרנגולת, שגדלה בתנאים מחפירים, נלקחה בניגוד לרצונה, נשחטה בלי להבין איך ומה ולמה באיזה בית מטבחיים תעשייתי שלא אכפת לו ממנה ומבת הדודה שלה מהלול. אנחנו נקבל בסוף עוף נקי וממורק, בלי נוצות ובלי דם, ארוז בצלופן על מגשית של קלקר (רע לסביבה), ונחשוב על הכל חוץ מעל התרנגולת.

 

נחשוב שצריך לקנות גם צ'יפס למשל. אז בגלל כל זה אמרתי כבר שנים שאני רוצה ללמוד לשחוט, ולהגיע למצב שבו אוכל רק בשר שאני יודע שבא מבעל חיים שגדל בסבבה, אולי אפילו בקהילה שלי, ושאני עצמי לקחתי חלק מודע בהריגתו. לשם הפרוטוקול – יש להבין שאני טיפוס שוחר שלום, פצפיסט, אינני חובב דם ואני מאד כן אוהב חיות. לא יודע אם אני מסוגל 'אפילו' לדוג.

אברם וצאן ובקר
בקיצור – מחשבה מתגלגלת למציאות – והנה לפני כשבועיים אני יושב לי בסך עם אברם, ומדברים על הא ועל דא ועל הצאן שלו. אברם הוא רועה צאן שמגדל צאן אורגני שיוצא למרעה עם הכבשים כבר שלושים שנה, ומוכר את העדר שלו כל פעם לתעשיית הבשר, רחמנא ליצלן. והנה התגלגלה לידי ההזדמנות שלה ייחלתי וממנה גם חששתי: אברם מציע לי לקנות ממנו כבש טוב במחיר מוזל, כבש אורגני ושמח, ואף ללמד אותי איך לשחוט, כי הוא למד ויודע, ואיך לטפל בכבשה בכל תהליך המעבר מלהגיד מֶה ועד השיפוד.

היות ואינני יכול לאכול כבש שלם, למרות אהבתי לבשר כבש – התחלתי לחפש שותפים לדבר השחיטה, ומה יותר טבעי מלהציע את הדבר לאנשי קהילתי, הידועה בשם "השבט". לשבט המודרני יש פורום אינטרנט, וכך יצא שכתבתי לאנשי השבט הזמנה לקחת חלק בשחיטה מודעת של כבשה, ובחפלה בשרית עוקבת. מי בא?

תנו להדחיק בשקט
אך הדבר עורר מהומה (חיובית). עשרות מיילים רצו הלוך ושוב בין הצמחונים לאוכלי הבשר, ובין אוכלי הבשר לבין עצמם. האם נכון הדבר לקחת חייה של כבשה חביבה רק לשם גרגרנותנו? האם צריך לשם כך סיבה טובה ומוצדקת, והאם יש בכלל סיבה מספיק טובה כדי להגיד לכבשה שעכשיו ממש כדאי לה למות לכבוד המאורע? אולי כדאי לעשות טקס ותפילה מיוחדת, אולי להעלות קצת בשר כקרבן? ומה נעשה עם העור? כיצד נטפל בו ואולי נוכל להפוך אותו לתוף שבטי קהילתי? היתה אף אישה אחת שאמרה "תנו להדחיק בשקט. אני אוכלת בשר אבל לא מסוגלת להסתכל לזה בעיניים, בינתיים". חבר אחר שלח את הקישור הנורא הזה שמראה לנו בסרט את מה שאנחנו לא אוהבים לראות – מה קורה באמת במשחטות ובתעשיית רצח בעלי החיים.


היתה אישה אחרת שדווקא אוהבת בשר לטענתה, אבל חיה כצמחונית ומתגברת כל הזמן על התאווה לבשר גם בגלל שזה לא בריא לאכול בשר וגם בגלל שזה לא נכון בעיניה לנצל את החלשים (= החיות) ולגזול מהם הכל, צמר, חלב, ביצים וחיים כדי לספק צרכים לא הכרחיים של החזקים (= המין האנושי). היא אף הרחיקה לכת ושמה אותי אישית בפינה:

"...ישנם אנשים מסויימים, אהד למשל, שהם מורים שלנו ולדעתי אנשים כאלו צריכים להיות חזקים יותר ומעל הסדנדרט של המיין סטרים. תבינו, רוב החברים שלי לא צמחונים. אבל הייתי רוצה לראות במנחים, מורים, אנשי רוח ודרך משהו אחר - משהו מעל ההמון הבולס והרעב לדם... שאם אני מצליחה 15 שנה לבלוע את הרוק הזה כל פעם שמזמינים אותי למנגל ואני אוכלת ירקות, אז הייתי מצפה מאנשי הרוח בשבט להיות גבוהים יותר וחזקים יותר ממני..."

חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק
וכמובן – לא פסחו החברים על דעתו המפורסמת של הרב קוק, שסובר כי הותר לאדם לאכול בשר רק בשל הירידה המוסרית של תקופת המבול, ולכן כאשר יתעלה העולם תפסק גם אכילת בשר מן האנושות וכולנו נאכל שניצל סויה. תלמידו הגדול של הרב קוק – הרב הנזיר, הרב דויד הכהן, אכן פרש מאכילת בשר והיה צמחוני. אבל נדמה שכיום ההולכים עם דגל תורת הרב קוק בראש חוצות אינם צמחונים גדולים וגם לא דורשי שלום גדולים במיוחד, וזה חבל.

אכילת בשר כמעלה רוחנית דווקא
אולם שיטתו של הרב קוק איננה היחידה במיסטיקה היהודית. רבי נחום מצ'רנוביל, תלמידו של הבעל שם טוב, כותב בספרו "מאור עיניים" כי הסיבה שהותר לנח לאכול בשר איננה ירידה אלא דווקא התעלות! ניצוצות הקדושה התפזרו בעולם והם נמצאים בתהליך מתמיד של עליה. כשיורד גשם והאדמה מצמיחה עשבים – עולים הניצוצות ממדרגת דומם באדמה ובמים למדרגת צומח "וזה ממש בחינת תחיית המתים" כותב רבי נחום.

וכשבהמה אוכלת את העשב – עולים הניצוצות ממדרגת צומח למדרגת חי, וכשאדם אוכל את הבהמה עולים הניצוצות ממדרגת חי למדרגת מדבר. אלא מה – שבשביל זה צריך להיות באמת במדרגת אדם. מי שחי חיים בהמיים איננו מעלה את הניצוצות שבבשר ולכן אסרו חז"ל על עם-הארץ לאכול בשר באמצע השבוע[1]

לדעת רבי נחום מצ'רנוביל הותר לנח לאכול בשר דווקא בגלל שהוא היה במעלה רוחנית גבוהה מספיק, שלא כמו הדורות שלפני המבול, ודווקא משום כך יכול היה לאכול בשר ולהעלות את הבהמה למדרגת אדם.... (כל זה ב"מאור עיניים" בחלק "ישמח לב" על מסכת שבת).

להסתכל לה בעיניים
רבו של רבי נחום – הבעל שם טוב עצמו – היה בתקופה מסוימת שוחט. זה היה לפני שהתפרסם כמורה גדול ונאלץ עדיין לעשות חלטורות כדי להתפרנס. מסופר בקרב חסידים כי לאותה עיירה בה שימש הבעל שם טוב כשוחט הגיע לאחר שנים שוחט חדש, צעיר ונמרץ ומוכשר. האיכרים הגויים היו מביאים אליו בהמות לשחיטה כדי למכור את בשרן בשוק היהודי. והנה ראה השוחט איכר אחד זקן שבכל פעם שהוא שוחט את הבהמה שלו האיש מניד בראשו במורת רוח גלויה. ניגש אליו השוחט ושאל אותו תגיד, מה הענינים? אמר לו האיכר הגוי – אתה לא שוחט נכון. אמר לו השוחט הידען – ממתי אתה יודע איך יהודים צריכים לשחוט? אני למדתי והוסמכתי כשוחט ואתה מה? אמר לו האיש הזקן – אני ראיתי איך היה שוחט השוחט היהודי שלפניך (הבעל שם טוב) והוא לא שחט כמוך. שאל אותו השוחט המבודח – נו, ספר לי – איך הוא היה שוחט? ענה לו שזקן ואמר: הוא היה מביט לבהמה בעיניים ומלטף אותה ולוחש באזניה כל מיני דברים עד שהיתה נרגעת. והוא היה בוכה. ואז היה לוקח את הדמעות שלו ומרטיב את הסכין ומשחיז אותו עם הדמעות ורק אז היה שוחט. ואתה – אתה סתם שוחט ולא אכפת לך מהבהמה, וככה לא שוחטים.

סיכום ביניים:
בינתיים, מרוב דיבורים, הכבש עדיין מבסוט מהחיים ואוכל עשב ומעלה גירה. אני בטוח שירדתי לפחות פעם אחת על חומוס במקום על שווארמה רק בזכות הדיון הזה שלנו וההרגשה הנוראה שהבשר שנכנס לפיתה שלי נשחט בדרך איומה ומגעילה, ואולי באמת עד שנפנים את הכבש הזה שלנו כדאי להימנע מלהפנים את כל הרצח הזה, וההורמונים והכימיקאלים והאימה והזוועה אל תוכי. ובכלל – מה רע בחומוס?

שם הכותב: אוהד אזזרחי
אודות הכותב: למדתי הרבה אקולוגיה, אבל המפגש עם המדבר הפראי חרט בי משהו עמוק שכל הלימוד המדעי אקולוגי-זיאולוגי-בוטני-גיאולוגי לא ענה עליו. כשנפל לידי הספר "סידהרתא" של הרמן הסה הייתי בן פחות מ 15 אך ידעתי - זהו זה! יש עולם שלם של רוחניות שלא הכרתי ושאליו צמאתי כל חיי. מאותו רגע בלעתי כל מה שהיה ניתן. באותם ימים לא היתה הרבה ספרות רוחנית בעברית, אבל כל מה שיכולתי ללמוד – למדתי. ישבתי שעות בספריה, חורש פילוסופיה הודית ופילוסופיה מערבית, קורא על מדיטציה ויוצא לבדי למדבר כדי לנסות לתרגל מה שהבנתי. ניסיתי ליצור קשר עם העורבים במדבר, בהשפעת ספרות בגוון אינדיאני. אני לא בטוח שהם זוכרים זאת כפי שאני זוכר...
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן
באדיבות אתר מהות החיים

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©