שתף

מארק אליהו - ראיון / מיכל שמעוני

27.06.10

מעולם לא קרה לי דבר כזה. רציתי שההופעה לא תיגמר ורציתי שהיא תיגמר כי אחרת כולם היו שומעים אותי בוכה בקול. הכלי המופלא הזה בידי מארְק אליהו, הקמנצֶ'ה, נישא מעל כל הכלים, פרט על ליבי, צבט ועורר געגועים, כמו חוטים נסתרים טוו הצלילים שהכניסו אותי עמוק לתוכי למקום שמימי, כמו תפילה ללא מילים.

 

הוא עוצם את עיניו מרוכז, הוא הכינור והוא הצליל. קשת הקמנצ'ה מרחפת כמו רוח על המיתרים, בוראת צליל של עשרות חלילים, הקשת דוהרת במהירות כמו עדר סוסים מלאי חיוניות ועצמה. האישה שיושבת לידי אומרת בקול נרגש. "אין דברים כאלה, זה לא יאומן."

צריך להיות בהופעה של מארק אליהו כדי להבין באמת ולהרגיש את הכישוף. זכיתי להיות גם בהופעה בה ניגן עם אביו, דמות צנועה ושקטה של מאסטר מוזיקאלי יוצא דופן. הקשר בין האב לבנו נראה חברי והתיאום והזרימה בנגינתם הרמוני ומשרה שקט פנימי.

למחרת, כשחזרתי הביתה ציירתי את ההופעה, את התוף הפרסי המצויר שהניף גיל המאירי בהתלהבות כזו, שהעיפה נר תלוי וניפצה את הפמוט. המוזיקה השפיעה עלי בכזו עצמה שהייתי חייבת לפגוש את האמן עצמו. מארק פתח את שער החצר ולחץ את ידי בחיוך צחור. הבית טובל בירוק וציוץ צפרים. בבית מקבלת את פני אשתו הנאה. גם היא כמו מארק דקה ועדינה עם עיניים גדולות וזכות.

מארק מביא תה צמחים ואנחנו יושבים במרפסת. לאט נרקם בפני סיפור מפתיע של מוזיקה המיסטית העתיקה. ההורים של מארק עלו מקווקז כשמרק היה בן 6. הוא גדל לתוך מוזיקה. בבית שמעו אופרות וקונצרטים. אביו ואימו ניגנו מוזיקה קלאסית. אביו המוסיקולוג ד"ר פיריס אליהו הלחין יצירות קלאסיות וניצח על תזמורות מערביות בשלב מסוים עבר אביו לנגן מוזיקה קלאסית מזרחית וב 2009 היה המוזיקאי הראשון בהיסטוריה של ישראל שקיבל את פרס ראש הממשלה להלחנת מוזיקה מזרחית.

איך היה לגדול בבית מוזיקלי ולחוות מוזיקה כילד?
"זו מוזיקה למבוגרים, צריך סוג של בגרות כדי להקשיב לה. מגיל 4 עד 12 ניגנתי בכינור קלאסי. לא היה בבית צליל מזרחי."

האם מרדת כנער ?
"המרד שלי היה מרד אקוסטי, ביקשתי פסנתר כדי לנגן מוזיקת רוק.מגיל 12 ניגנתי על אורגן ופסנתר, בכיתה היה גל של מוזיקה מזרחית וכך גיליתי את הסאז. היית רוצה ללמוד את הכלי הזה? שאל אבי. והתחלתי ללמוד אצל פרופסור כחלוב. נכנסתי אז לעולם הטראנס ודרך הטראנס וקהילת הפריקים הגעתי למוזיקת עולם. באותם ימים הגיע לארץ מיוון רוס דאלי שחי כבר 30 שנה ביוון, אחד היוצרים הראשונים של מוזיקת העולם. בגיל 16 עזבתי את בית הספר בתמיכתם המלאה של הורי ורוס דלי הסכים שאבוא לגור וללמוד אצלו,וכך נסעתי לבדי ליוון ושם אצל רוס שמעתי לראשונה את הקמנצ'ה ונשביתי בקסם. אבי חיפש מאסטר בקמנצ'ה שאוכל ללמוד אצלו וכך הגעתי, ילד בן 16 וחצי לאזרביג'אן.

עזבתי הכל, את עולם המסיבות והחברים. גרתי שנתיים במדינה קשה, עוינת, המורה שלי היה היחיד שהיה לי מכנה משותף איתו. אשתו שנאה אותי, ישנתי עם ילדיו באותו החדר ללא פרטיות, 16-18 שעות ביום ניגנתי והתאמנתי. היו רגעים שכמעט נשברתי, שחשבתי שאולי לא אצליח ללמוד את הכלי הזה אבל אין. הייתי כל כולי שם, גם במשברים. ידעתי שזה היעוד שלי וזה כמו מחנה אימונים בצבא. המורה עצמו אמר לי להירגע, לא לעבוד כל כך קשה , אבל אני הכנסתי עצמי למשטר מטורף וכמעט ולא יצאתי מן הבית. נע בין לימוד הנוסחאות וגעגועים הביתה."

מארק חי חיים של נזיר , מרוחק מן המציאות, סיגופים ומשטר. כדי ללמוד את הסולמות המיסטיים שנקראים ראדיף. סולמות שעברו בקנאות מדור לדור. "תלמידים שלי מהמגזר החרדי ולומדים את הראדיף, מאמינים שזוהי המוזיקה של הלויים וזה מתקשר לאמונה שהם היו מרפאים באמצעות הסולמות. בבגדד היו בתי חולים שריפאו בהם בעזרת הסולמות האלה. עד לפני 150 שנה פעל בית החולים האחרון".

הייתי חייבת לחפש אישור לכך ואכן, מצאתי באינטרנט מאמר, שמספר על השפעתם של בתי ספר עתיקים ביוון שהיו מבוססים על משנתם של פיתגורס, אריסטו ואפלטון. אותם אישים דיברו על החיבור של המוזיקה ליקום, למדע לעונות השנה ולגוף. ד"ר אל קינדי, מדען, פילוסוף שהיה גם רופא ומוזיקאי מוסלמי מבריק, אימץ את התיאוריה ופיתח שיטה של תרפיה במוזיקה. ואכן הוקם בבגדד בית חולים שהשתמש בטיפולים מוזיקאליים כדי לרפא תחלואים שונים. שם בית החולים היה בימוריסטאן bimoristan. גם במצריים הוקם בית החולים אל מנסורי בשנת 1284 על ידי המלך אל מנסור קואן. שם גם נגנו מוזיקה מרפאה לחולי נפש.

איך מוזיקה פרסית עתיקה מתחברת לנגנים ישראלים ?
"ארץ ישראל העתיקה הייתה חלק מפרס של אז והרבה מהתרבות מבוסס על הסולמות הפרסים. כל התפילות, גם של האשכנזים והמוזיקה התימנית, מבוססות על הסולם שנקרא סולם נאווה, ועליו מבוססות התפילות והפיוטים משיר השירים, ספר הזוהר ותהילים. כשהתחלתי לנגן מעטים ידעו מה זה סאז,קמנצ'ה ואפילו עוּד. חוץ מזה שמוזיקה מזרחית נתפסה כמשהו ברברי. היום יש הרבה יותר פתיחות ואף משיכה לסוג המוזיקה הזה. אמנם בכל מקום בעולם שאנחנו מנגנים, אנשים מתרגשים, אך נראה שזו אמת שצומחת מהארץ, נראה שהעם שלנו מרגיש חיבור לסולמות האלה ."

נראה שאתה כולך מוקדש למוזיקה. איך משלבים את זה עם חיי משפחה, ילדים קטנים?
"אפשר תמיד הכל. המשפחה מקרקעת אותי וזה סוג של עבודה רוחנית. אחרת אתה מנותק מדי, בתוך העולם שלך, עולם מיסטי. הכלי הוא החיים עצמם ולא נפרד מהם. זה טוב לתת מעצמך לא להיות שקוע בעולם שלך. זה ממכר ויכול להיות מסוכן, אתה יכול לאבד את יכולת התקשורת, כמו בימי אזרביג'אן שם רק ניגנתי וקשה היה לי ליצור קשר על מה עוד אפשר לדבר אחרי זה? להיות מוזיקאי זה להיות כמו פאקיר מסתגף. לא מיטת ברזלים, אבל תחשבי, לשבת 6 שעות רצוף עם כינור בין הסנטר לכתף, זה הרבה יותר גרוע מלהחזיק טלפון כך."

בהופעה של מארק אי אפשר להתעלם מהיכולת המופלאה , מהדיוק והמצוינות. אין ספק שזו השראה אלוהית יחד עם עבודה סיזיפית וטוטאלית של שנים ארוכות מגיל רך. כמו מעידן אחר, תקופה ותרבות עתיקים בהם הייתה יותר תמימות ואנשים הקדישו עצמם מכל הלב ליעוד , מקצוע או מקדש. היום בתרבות המערבית ובדור האינסטנט, כבר קשה למצוא דברים כאלה.

"בזכות המשפחה אני יותר ממוקד, לא מנגן סתם, או בחפלות. הייתה תקופה שהופעתי כמעט כל יום, תקופה של כמה שנים, השתתפתי בפרויקטים שונים, התפוצצתי מרוב מוזיקה, עומס צלילים. הייתי חייב לנקות את עצמי ועכשיו אני מתמקד בפרויקטים שלי ושל אבא שלי. מדי פעם אני מתארח בפרויקטים שמדברים אלי, אבל אני כבר לא מגזים כמו פעם ."

הרבה מהמוזיקה שלך רוחנית או קשורה למקורות. היית מגדיר את עצמך אדם דתי?
"המוזיקה הזו לא קשורה לדת, לא קשורה לכלום. זה לא יהודי, לא פרסי, לא נוסחאות. זה פשוט עובר דרכי וכל מה שאני רוצה זה להרחיב את הכלי שאני ולפנות לזה מקום לעבור. כשהייתי ממש ילד, בזמן חטיבת הביניים, שמעתי יום אחד תזמורת בראש שלי, תזמורת של מאות נגנים, שניגנו ניגון שאין לו סוף, והניגון הזה מתנגן וממנו שאפתי לשאוב. המוזיקה הזו מאפשרת ליצור כלי לסוג מסוים של אנרגיה. סולמות רגשיים, פילוסופים וכולי."

האם אתה זוכר חוויות רוחניות מהילדות?
"מאז ומתמיד היה לי קשר וחיבור לאלוהים." " מרק מחייך ואומר ",בכיתה ב הייתי בבית ספר דתי ולמדנו אז על הקורבנות. וכשחזרתי הביתה באותו היום הוצאתי עוף מהמקרר והקמתי מזבח קטן בחצר כדי להקריב את העוף. חברים מהשכונה היו באים לפעמים כשאימא לשלי לא הייתה והיינו מקריבים את העופות מהמקרר. היו רגעים בחיי כילד בהם הרגשתי נוכחות אלוהית שריגשה אותי."

האם יש לך לפעמים ספקות בחוויה או בדרך שלך?
" אין ספקות. אני כל כך חי את זה. כן, היה רגע שבו תהיתי אם להמשיך להיות מוזיקאי. זה קרה לי כשניגנתי את הנשמה בהופעה ובקהל היו אנשים שמדברים, ילדים שעוברים ומצחקקים ליד הבמה, בזמן שאני מנגן. ברגעים כאלה מצאתי את עצמי חושב, "בשביל מה אני עושה את זה?" אבל זה מה שאני."

איך אתה מצליח גם ליצור, להיות אמן וגם לשווק את עצמך?
"להיות מוזיקאי עצמאי ולגלגל עסק שהוא גם התורה שלך וגם הדרך שלך לעבוד את אלוהים, צריך להיות מאד ממוקד. זה דורש ממני לדבר הרבה בטלפון, לכתוב ולענות למיילים, להיות ייצוגי. זה לא בטבע שלי לשווק אבל בחרתי בזה ואני משתדל לעשות את זה בצורה מכבדת. זה משחק החיים - אפשר ליהנות גם מזה."

ועוד שאלה אחת. הרבה מהשאלות ששאלתי אותך הן שאלות שאני שואלת את עצמי בתור אמנית. ותהיתי איך אתה מצליח גם ליצור כל כך הרבה וגם ללמד?
" להעביר את הידע הלאה זה מהלך חשוב, בתקופות שאני מלמד כל הרגש יוצא אל התלמידים ויש פחות ספייס ליצירה ולכן אני מחלק לתקופות. חודשים של יצירה וחודשים של הוראה. זה גם סוג של איזון, יותר מדי יצירה יכולה לשרוף אותך. מה שאני עושה זה לא מקצוע,לא מוזיקאי של זרקורים ושל מיין סטרים אלא דרך רוחנית. "

מארק. אני מאוד מודה לך על האפשרות הזו אני אומרת לו כשהוא מלווה אותי דרך החצר הירוקה מליאת הציפורים, אל השער ולוחץ את ידי לשלום.

ובחוץ, יושבת רגע באוטו, בשקט וחושבת איך מארק בעיני מעין שליח של אלוהים, כשאני מקשיבה לו אני מתחברת לנוכחות אלוהית בתוכי ועל כך אני אסירת תודה לו, על הצלילים ועל ההשראה הגדולה ללכת בעקבות ליבי ולהתמסר בטוטאליות ובאמון מלא , ללא ספק, לדרך שלי ולאמנות שלי, ולא בצורה סיזיפית, אלא כמשחק .

שם הכותב: מיכל שמעוני
אודות הכותב: ציירת ויותר מכך שואפת ליצור סביבת חיים מעודדת ותומכת בעזרת הציור. מייסדת זרם האומנות המרוממת, הנובע מתוך תפיסת עולם לפיה בכוחה של האומנות לתמוך בצמיחה אישית ושינוי. בעלת סטודיו בזכרון יעקב, הציגה במגוון תערוכות בארץ ובעולם.
אימייל: michalart88@gmail.com
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©