שתף

האוצר נמצא בחצר ביתך / רונלי פלד

25.09.10

את איתן פגשתי בקליניקה שלו בקיבוץ דגניה א', מקום שהכרתי טוב בעבר. הייתי ילדה שחיפשה תשובה, כשהגעתי אליו לפני יותר מעשר שנים. השתחררתי משנת השירות, והגעתי לקיבוץ כדי להעביר את הזמן עד הגיוס. המשכתי ללמוד אצלו קורס רייקי, כדי שתהיה לי עזרה ראשונה רפואית בצבא, וגם לממש את מה שידעתי שיהיה יעוד חיי בעתיד. והוקסמתי.

 

הוקסמתי מהדרך שבה הוא הציג את הדברים, בלי הרבה עטיפות, פשוט באמת, בשפה שהבנתי, בשפה שלי ושל המקום שגדלתי בו ושל התרבות שממנה באתי. איתן ליווה אותי אחר כך בתהליך אישי עוצמתי של ארבע שנים, שבהם התפתחתי והשתניתי, והכרתי יותר ויותר את עצמי, ואת שיטת הטיפול המדהימה שפיתח, ויותר מכל, את האיש העניו הזה, שנותן תקווה לאנשים ומראה בדרכו הייחודית, שאפשר להרגיש אנרגיות ולהשתמש בהן, ועדיין להישאר בהגדרה של אדם נורמטיבי. איתן מעיד על עצמו שאל הרפואה המשלימה הגיע במקרה "אני אדם מאוד רציונאלי" הוא אומר, "ומבלי לזלזל חלילה באחרים, כל האמירות המדוקלמות וכל הטקסים החיצוניים של נרות, של קוקו, של גלביות, של אור ואהבה, לא מדברים אלי.

בראשית דרכי הבוגרת עסקתי בכלל בחינוך המשלים ובהדרכת נוער" הוא מנסה להדגיש את הארציות שלו, "כתלמיד בתיכון הייתי מדריך בתנועה ולאחר שירותי הצבאי ריכזתי במשך שנתיים את קן יד-אליהו בתל-אביב. משהגעתי לדגניה ריכזתי במשך כמה שנים את חטיבת הביניים ז'-יב' ושם גם גמלה בי ההחלטה להתמקצע בנושא של גיל הנעורים. מאוחר יותר הוצע לי לרכז את חברת-הנוער שהגיעה לדגניה – נערים ונערות בני 14 שבאו אלינו מסביבה בעייתית ומצאו אצלנו בית עד לסיום התיכון, ואחדים חברים בדגניה עד היום.


אז החלטתי ללמוד הוראה משקמת והוראה כללית של המקצועות ההומניים וגם גאוגרפיה. הפכתי להיות מורה לחטיבת הביניים וליווית 8 שנים נוספות שתי חברות נוער שהגיעו לדגניה בעקבות הראשונה. האהבה הגדולה שלי הייתה והינה, הדרכת טיולים, הייתי פריק של טיולים בארץ. אחד הדברים החזקים שאני יכול להעיד על עצמי, הוא החיבור החזק לארץ ולנופיה, ואני שמח שחלק מהשירים שכתבתי מצלמים את הנופים האלה עד היום – "עין גדי" "זאת ירושלים" "דגניה שלי" ועוד. לאחר שמיציתי את עבודתי החינוכית התפניתי לעשייה ציבורית – זכיתי להיות המזכיר הראשון בדגניה שלא היה מבני המקום וגם לא נמנה על האצולה המקומית, והדבר נתן את אותותיו בהרבה מהפכות שהובלתי אם בתחום החברתי – זכות הורשת תכולת הדירה והתקציבים, הקמת בית סיעודי, הרחקת המתנדבים הזרים מדגניה – ואם בתחומים אחרים כמו התקנת מזוזות במבני הציבור, סגירת אתרי הבילוי בימי זיכרון וביום כיפור, יצירת דפוסי ניהול נוספים וכד'. מאוחר יותר ריכזתי במשך שנתיים את התרבות בדגניה ואז החלטתי לפרוץ את גדר הקיבוץ ולראות האם באמת קר שם בחוץ...


"במקור אני דור שישי למשפחה ירושלמית ותיקה", איתן עוצר ומראה לי את התמונה של הוריו על קיר הקליניקה, "משפחתי היא נצר לאנוסי ספרד – ה"מראנוס". בבגרותי למדתי שמשפחת פרץ הייתה משפחה מאוד דומיננטית בחצר המלכות הספרדי. בגירוש ספרד חוותה משפחת פרץ הענפה שני שלבים: הראשון ב-1492 אז גלו היהודים בעיקר אל ארצות המאגרב ומשפחת פרץ הגיעה למרוקו – רבים מביעים אכזבה להבנה שאינני נצר למשפחת פרץ המרוקאית. הענף שאליו אני שייך לא קיבל את גזירת הגירוש וירד למחתרת למרות אימת האינקוויזיציה. כשהייתי ילד אמרו לנו שאסור להצביע על הכוכבים, ומי שיעשה זאת, יצמחו לו יבלות על הידיים.

 

לא ידעתי מה פשר המנהג המוזר הזה, עד ששמעתי מיהורם גאון, שגם הוא נצר לאנוסי ספרד, שמסתבר שחיילי האינקוויזיציה היו יוצאים לקראת ההבדלה של ערב שבת, ומזהים יהודים לפי מי שספר את הכוכבים כדי לוודא שהשבת יצאה. המבוגרים ידעו להזהר, והילדים לא. איום היבלות שמר שהילדים לא יסגירו בשגגה את הוריהם, והמנהג נשאר מאז ועד לימי ילדותי. בסופו של דבר גם האנוסים התגלו אלא שהפעם הגלו אותם צפונה ומזרחה להולנד, לאיטליה, ליוון ולטורקיה. ב-1750 הגיע הענף שלי מאיזמיר שבטורקיה והתיישב בתוך חומת העיר העתיקה שהייתה אז חלק מהאימפריה העותומנית. אבות אבותי נענו לקריאתו של מונטיפיורי ויצאו אל מחוץ לחומה וכך, אמי גדלה ב"משכנות שאננים" ואבי ב"אוהל משה".


אני נולדתי בירושלים וגדלתי במוצא-עלית שהורי היו בין מייסדיה. לאחר מלחמת השחרור ביתינו נהרס ומשפחתי עברה לירושלים. בכיתה י"א יצאתי עם כיתתי לעין-גדי, כדי לעזור לישוב הצעיר בקטיפים בגן הירק. עין גדי הייתה אז בסוף העולם והיוותה את נקודת הגבול עם ממלכת ירדן. 5 שעות תמימות לקח להגיע מסדום לעין גדי וגם זה רק ברכב עם הנעה קידמית. פגישתי עם עין-גדי שינתה את חיי. המקום הדהים אותי, הייתה זו ארץ בראשית, הנחלים, המדבר והטבע, ואני התחרפנתי. באותה הזדמנות, בהיותי בגיל 16 כתבתי גם את השיר עין גדי. מאוחר יותר עברתי להתגורר במקום, הצטרפתי לגרעין שבה להשלים את עין גדי, ובמסגרת השל"ת המוקדם והמאוחר הגעתי לעמק הירדן שם בניתי את ביתי.

לאחר שלימודי ההוראה והחינוך המשלים מיצו את עצמם החלטתי ללמוד עבודה-סוציאלית, לאחריהם ליוויתי את הקיבוצים הצעירים באזור הצפון בתקופת ההתהוות שלהם, ואז התפניתי לניהול המכינות הקדם-אקדמיות של בר-אילן במכללה האקדמית עמק הירדן.

ואיפה בתוך המסע האישי הזה שלך הצלחת להכניס את הרפואה המשלימה שבה אתה עוסק היום?
"אני מהקיבוצניקים ה'דפוקים'" מחייך איתן, "תמיד חשבתי שקודם כל צריך להתפרנס, ורק במקביל לזה למדתי לאורך השנים נושאים רבים ומגוונים מתחום הרפואה המשלימה ונספחיה"

ובכל זאת איך זה התחיל?
"ההכרות הראשונה שלי עם התחום הזה הייתה בהיחשפות שלי לרפי רוזן – ראיתי מודעה קטנה בעיתון על קורס לביו-אנרגיה, והייתי בקורס הראשון שרפי רוזן פתח. זו הייתה בשבילי חוויה יוצאת דופן ושם התחילה הידידות הגדולה שלי עם כל מה שקשור לאנרגיות. למזלי, מה שמאפיין אותי הוא זה, שאני לוקח את מה שאני לומד, ישן עליו, מפנים אותו ואז מוציא מתוכי משהו חדש וזה מה שקרה לי עם רפי רוזן. אני נמנה על שלושה אנשים שלטעמי הבינו לעומק את התגליות של רפי רוזן מעבר לתורת העפעוף והעירבולים, אנשים שלמדו אצל רפי רוזן והמציאו שיטה משלהם: אלבאום שפיתח את שיטת אלבאום לטיפול בלקויות למידה, ד"ר נאדר בוטו שמעבר לטכניקת הבדיקה מרחוק פיתח שיטה לשטיפה אנרגטית ואני. אנחנו הבנו שמה שגילה רפי רוזן הוא, שיש לנו אפשרות לתכנת את המוח שלנו, שירגיש אנרגיה ויגיב בצורה שאנחנו נבחר ושאנחנו יכולים לקבוע את הדיאלוג שלנו עם המוח והאנרגיות. השינוי המרכזי שפיתחתי מול שיטתו של רפי רוזן הוא, שאני עובד על גודש אנרגטי ולא על ואקום אנרגטי כמו תלמידיו של רפי רוזן. מיפוי גודש אנרגטי מאפשר לי לזהות מקורות אנרגיה בגודל של ראש סיכה.

 

כך פיתחתי טכניקה למיפוי בריאותי ונפשי יוצאת דופן ברמת הדיוק שלה וברמת החומרים שהיא מעמידה לרשותי – גוף-נפש. הטכניקה של רפי רוזן לאבחן ולטפל מרחוק משרתת אותי מאוד ויש לי אוכלוסיה שלמה של אנשים שמתקשרים אלי בעיתות משבר והכלי שעומד לרשותי יודע לאבחן ולחסוך צרות. יחד עם זאת אני תמיד מדגיש שזה מה שאני רואה אבל יש רופא שאליו צריך לפנות. חלק ניכר מהפונים אלי לא מוכרים לי ועל השירות זה אני גם לא גובה כסף – מין שירות למען הקהילה." לי אתה לא צריך להסביר את הנושא הזה כי עדיין זכורה לי באופן מאוד מוחשי התמונה שלי כשאני עומדת בתא טלפון במנאלי שבהודו, ומבקשת ממך שתטפל לי בדלקת שחטפתי בבטן וזה אפילו עזר.


אז מה, אתה כל יכול?
"זה נכון שפיתחתי יכולת אבחונית בלתי רגילה, וטכניקות טיפוליות לכל מחלה שזזה. אבל שיהיה ברור, אני לא מתיימר ולא יודע לרפא את הכל, וכך גם אני מציג את הדברים למי שפונה אלי. מה שמאפיין את מה שאני עושה הוא שאני משלב את הפאן הפסיכולוגי, עם הפאן האנרגטי ועם מגע. זה שילוב מנצח, שעושה פלאים ברמת האפקטיביות של הדברים ולכן אנשים עוברים אצלי תהליכים מאוד משמעותיים במסגרת של 4-5 מפגשים.

רפי רוזן היה הסנונית הראשונה ולאן המשכת משם?
בכרטיס הביקור שלי רשום: "עובד סוציאלי ומרפא הוליסטי" וההגדרה הזאת מאפיינת את תחומי העניין שגיליתי ברפואה המשלימה ובנספחיה. קבעתי לי כלל שכל נושא שאבחר בו כשנושא לימודי, אלמד או אצל אבי השיטה, או אצל זה שלמד אצלו. שנית, קבעתי לי כלל, שלאחר שלמדתי משהו אישן עליו מספר חודשים, אפנים אותו, אראה איך אני משלב אותו בעשייה הטיפולית שלי ורק לאחר מכן אפרוץ לתחום חדש."

כרטיס הביקור שלך עמוס בתחומי למידה
זה מאוד נכון אבל שוב, מה שמאפיין אותי הוא שלאחר שלמדתי משהו והפנמתי אותו אני משתמש רק באותם דברים שרלוונטים לי. היום כשאני מטפל, או מאבחן, אני לא נעצר להגיד זה התחום הלימודי הזה וזה תחום אחר. אין לי ספק שלו נפגשתי היום עם המורים שלי הם היו מזהים בקושי רב את מה שלמדתי מהם.

ובכל זאת, מה למדת?
למדתי ביואנרגיה וביואורגונומי, אני מורה מוסמך לכל תחומי הרייקי הרגילים והמתקדמים, למדתי הילינג בכמה רמות, אנרגיה אוניברסלית, שיאצו, מספר טכניקות של עיסויים, פרחי-בך, כירולוגיה – תורת כף היד, ונומרולוגיה – תורת המספרים. ומבלי שהרגשתי בזה פיתחתי גם סוג של אינטואיצית תדרים שמאוד עוזרת לי בעבודתי.

הבנתי שגם לימדת תקופה לא מבוטלת
מה שלימדתי, מעבר לכל סוגי הרייקי, היו אותם פיתוחים שלי בתחום הטיפולי – כל בעיות השלד, העיכול, הנשימה, כל הנושאים הספציפיים שקשורים לבריאות האישה, לבריאות הגבר ולבריאות הילד, טכניקות טיפוליות במצבי לחץ בהתייחס לסמפטומים שהם מייצרים, וגולת הכותרת, לימדתי גם את טכניקת האבחון שפיתחתי על בסיס תורתו של רפי רוזן.

אז מה גרם לך להפסיק ללמד?
הבעיה שלי כמורה הייתה שלא השארתי נושא שהזדמן במקרה לשיעור מבלי שאתייחס אליו, וכך קרה שקורס שהיה אמור להימשך 8 חודשים נמשך לפעמים שנה וחצי. זה מאוד היפרה אותי ואת התלמידים שלי, אבל היה גם מאוד מתיש בהתחשב בעובדה שתמיד לימדתי במקביל לעבודה היומיומית שלי שגם היא מאוד תובענית.

מה עשתה לך העשייה הכל כך אינטנסיבית בכל התחומים שקשורים לאנרגיות?
אחד הדברים שמאפיינים אותי הוא שיש לי דיאלוג מאוד פתוח עם אנרגיות. אני יודע לקלוט אותן, להכווין אותן לצרכי ריפוי ואבחון, לחוש אנרגיות ממקומות רחוקים, ומה שיפה הוא שהגוף שלי מגיב בהתאם לעוצמת האנרגיה שבה אני פוגש: החל מהבעות פנים, ומצמוצי עיניים, דרך לא מעט מקרים שאנרגיות עוצמתיות הצליחו לזרוק אותי בחוסר שליטה ועד למקרים שבהם הגוף שלי נכנס לפירכוס.

אתה רואה אנרגיות או דברים אחרים?
למרבה הצער אני לא מאלה שרואים ולכן אני לא רואה את האנרגיה, אבל אני יודע לאתר את כל קווי המתאר שלה ולחוש מה היא עושה. למרות שאני מגדיר את עצמי כאדם רציונלי, אפילו אני מוכרח להודות, שאם הקירות בקליניקה שלי היו יודעים לדבר, היה להם לא מעט סיפורים מוזרים ומופלאים שאין להם הסבר. אני יכול למשל לבקש ולעבוד ברגע מסוים עם המדריך או הישות שמלווה את המטופל. אני יכול לבקש מאנרגיה שתוביל את הידיים שלי בטיפול לאן שנחוץ וזה קורה, ואני גם יכול לשאול שאלות ולקבל תשובה שבבסיסה תגובה אנרגטית שלי לנושא המבוקש.

זה נשמע כמו חבור מאוד עוצמתי לעולם הרוחני וזה שמעבר לו אני מאוד מסוכסך עם ההגדרה רוחני. למרבה הצער יוצא לי מדי פעם לפגוש "רוחנים" שביניהם לבין רוח אין כלום פרט למעטפת צלופן דהויה. לא פעם יוצא לי לפגוש אנשים שבאים אלי לראות מי זה ה"איתן פרץ הרוחני הזה" שמדברים עליו. כשהם מגיעים אלי הם כמעט מתעלפים, הקליניקה שלי נקייה מכל סממן של נרות וקטורות ושאר ירקות, אני נראה כמו רפתן, והם מקרינים את השלווה האלוהית עם רסטות לתפארת, לבוש לבן והבעת שאנטי. אחרי שאני מפשיט אותם ממחלצותיהם הם שואלים אותי: "תגיד, אתה רוחני?" ואני אומר: "בהחלט". ואז הם שואלים אותי: "אז מה זה רוחני לדעתך?" ואז אני עונה שבהגדרה שלי רוחני זה אדם שמימש את הפוטניציאל שאיתו הוא הגיע לכאן. אני מאמין שאם אני מממש את הפוטנציאל שלי, מילאתי את הציווי האלוהי או הייקומי, שלשמו נבראתי וזה מאפשר לי להתמזג עם הבריאה ולהיות זורם, פתוח ומחובר. לצערי הרב אני פוגש לא מעט רוחניים שהקריבו את הקשר האמיתי לרוח על מזבח הטכס, והשואו והם אלה שגם מוציאים את דיבת הארץ רעה.

מניסיון שלי בתהליך שעברתי אצלך אתה חסיד של טיפול דרך מגע נכון. אחד הדברים המהותיים שלמדתי במשך השנים הוא שאנשים זקוקים למגע בכל גיל. יש לי מטופלת בת 97 שמתמידה להגיע אלי ולאחר שהיא מתמקמת על המיטה היא תמיד פותחת באותו משפט: "איתן, אני כל כך אוהבת שאתה נוגע בי". יש כאלה שחושבים, בעיקר כשהם צעירים, שבגיל 50 אנחנו כבר עם רגל אחת בקבר - אין צורך במגע, אין התרגשות מינית ואין כלום - וזאת טעות בסיסית! למגע יש משמעות בכל גיל והאינטימיות שהוא יוצר יודעת לחולל תהליכים, להעצים את טעם החיים ובעיקר להתחבר לתת-מודע של הגוף.

ומהו התת-מודע של הגוף?
בתפיסה שלי אנחנו מתפקדים עם שני תתי-מודע: האחד הלוגי, התבניתי שקשור להבנה, לניתוח ולהסקת המסקנות והשני הוא התת-מודע של הגוף. התת-מודע של הגוף הוא אחד הדברים המופלאים שאני נתקל בהם בעבודתי הטיפולית. מסתבר שאין דבר כזה שחוויה לא נרבדת בגוף ובנשמה שלנו. חלק מהחוויות משמשות ומקדמות אותנו בבניית הדימוי העצמי שלנו ובתיפקוד בקשר האישי והבין אישי. אחרות יודעות דוקא לעכב אותנו, לנשוף בעורפנו וליצור מעל הרמה התיפקודית שלנו סוג של עננה, או ערפל שלא פעם גורמים לבלבלה, לחרדות ולקושי תיפקודי.


אני מדבר בדרך כלל בשבחה של ההכחשה ובשבחו של הזיכרון הסלקטיבי, ומזהה שלא פעם החוויות שלנו נרבדות בתיקיות ששמן: 'אני לא רוצה לגעת ולדעת'. התבניות האלו שומרות עלינו וצריך ללמוד לכבד אותן ולא לפרוץ אותן בכוח. גם את כמטופלת שמרת על תבניות שלא נפתחו עד העיתוי הנכון, שבו הבשלות גמלה והגיע הרגע לפרוץ.
מה שמייחד את עבודתי הוא שפיתחתי סוג של טיפול שמשלב אנרגיות ועיסוי שיודע לשוחח בדרכי נועם עם התת-מודע של הגוף, להתחנף אליו ולתת לו בטחון, וברגע המתאים, לשחרר ג'יפות מיותרות.

יש משהו בטיפול שלך שהוא מאוד אינטימי
נכון. הקשר שלי עם המטופלים אינו טכני, זהו קשר אמיתי. יש לי מטופלים שנעלמים לתקופה, וחוזרים בשעת משבר או קושי, או התלבטויות וצורך מתעורר. יש כאלה שפעם בכמה זמן מגיעים לאיזון ולשיחה ויש מטופלים שמזמן אני חש אליהם קשר משפחתי הדדי. זה המקום לומר שאני מאלה שחושבים שאפשר להיות אמין בטיפול רק לאחר ניסיון חיים נצבר וקשה לי לקבל מטפלים בני 25 שעושים תהליכים שהם עצמם לא מספיק בשלים להבין אותם. כשלימדתי אחד תנאי הקבלה לקורסים שלי היה גיל 30.

אתה מתעקש לקורא לעצמך רפואה משלימה
יש לי קושי רב עם הרפואה האלטרנטיבית לפעמים אני רואה מטפלים אלטרנטיביים שלוקחים לעצמם חירויות מוגזמות ומסכנים מטופלים. אני מאמין ברפואה משולבת ובהחלט חושב שכבודם של הרופאים עדיין במקומו מונח, למרות שיש לי הרבה מה לומר על מה שקורה היום במרפאות ובבתי החולים. אני עובד עם רופאים, מתייעץ איתם ובשום מקרה אני לא רואה את עצמי כמחליפם.

ומי מטפל בך?
אני מאמין באורח חיים נקי מתרופות ומרופאים, להוציא בדיקות עונתיות פעם בשנה, ומאמין שכשאתה לא מפריע לגוף, הוא מוצא פתרונות משלו לכל בעיה מתעוררת - כך לפחות קורה איתי עד היום.

אחרי כל כך הרבה שנים במקצוע לא הגיע הזמן לצאת לפנסיה?
כל זמן שהעבודה שלי מעניינת ומתפתחת אני לא רואה את עצמי עוזב את המקצוע. מי שמצא את המקום הנכון לו הוא אדם ללא גיל וכוחו במותניו ככל שיידרש. כל בוקר כשאני קם אני אומר תודה וזה אולי מסביר את הכל.

ומשפט לסיום
בעבודה שלי אני פוגש אנשים בכל רובדי הגיל שמחפשים את עצמם בכל מיני מחוזות רחוקים, וכבר אמרו לפני וכך גם אני מרגיש ובטוח, שבמרבית המקרים האוצרות שאנחנו מחפשים נמצאים מתחת לאלון בחצר ביתנו.

שם הכותב: רונלי פלד
אודות הכותב: נטורופתית ורואה מטעם מרכז האור
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן
כתובת האתר של איתן פרץwww.eitan-peretz.com

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©