שתף

על היכולת האנושית "לחלום" / רונן ליבוביץ

16.01.11

היכולת האנושית "לחלום" היא פוטנציאל הגלום בכל אדם. האתגר הוא במציאת הדרך ליום יומי.

"נו-מיינד", "נבר-מיינד", או אולי "נו – שויין"..


הגבול שבין דמיון למציאות, בין המודע לתת מודע, הוא חומה מוצקה עבור רוב האנשים. נדרש מאמץ ואומץ על מנת לשבור ולעבור חומה זו. רוב האנשים לא יעיזו לעשות זאת ואלה שינסו עלולים להיתקע, לאבד את דרכם בתהליך ואף להיכנס למצב קוגנטיבי של "לימבו" שמהותו מצב הזייתי בו אין יכולת להבחין בין דמיון למציאות.

אנשים בעלי יכולת מולדת ל"חלימה" נחשבים לעיתים ל"חולמים בהקיץ" מבלי להבין את הפוטנציאל הטמון ביכולת זו. פוטנציאל זה הוא היכולת האנושית "לראות" מעבר ליומיומי, הפוטנציאל של חיפוש אחר "חזון". קשה לבטא פוטנציאל זה ב"חיים האמיתיים" היות והוא נחשב כיכולת השמורה ל"מנהיגים" או במקרים מסויימים ל"יועצים" של הקבוצה. אנשים רבים חושקים בתפקיד "המנהיג" רק משום שהוא נחשב ליוקרתי ומושך. מסיבה זו רבים מבעלי החלומות מעדיפים לבטא את עצמם כ"אומנים" מבלי לרצות או לנסות למלא תפקיד עבור הכלל.

יש הבדל משמעותי בין הכרה אישית ביכולת ל"חלימה" לבין מציאת האנשים וההזדמנויות הנכונות להשתמש בה. יש צורך בסביבה חברתית תומכת על מנת לחשוף ולבטא יכולת זו. בסופו של דבר חשוב לזכור שעל כל "חולם/ת" מוטלת האחריות למציאת הדרך האישית והייחודית לבטא מתנה ומעמסה זו בחייו/ה עבור עצמו/ה ועבור אנשים אחרים.

להתבונן על החיים ממעוף הציפור
"חלימה פעילה" ברמת היום יום משמעותה יכולת להתבונן על החיים ממבט על. ממעוף הציפור. לראות בעיני רוחי את ההתנהלות החברתית ואת הסיטואציות בהן אני מתנהל בחיי היום יום באופן מנותק ומרוחק, כאילו אני מרחף מעל ללא הקשרות או הזדהות עם הדמויות והאנשים השונים הנוכחים בקבוצות ובמעגלי ההתייחסות שלי.
הניתוק הוא גם ניתוק מ"עצמי": אי הזדהות עם עצמי כבעל חשיבות גדולה או פחותה מהאנשים האחרים, אי היקשרות מיותרת ל"אגו" הגורם לי לדמיין את עצמי כמרכז ואת האנשים, הסיטואציות, המעגלים החברתיים וההתרחשויות כנסבות וכמתנהלות סביבי.

כך, בהקשר הקבוצתי, יכול ה"חולם" להיות סוג של מתרגם ומפרש עבור קבוצה מסויימת את עצמה, ללא קשר אל החולם עצמו. יחד עם זאת אין להתעלם או לשכוח להתייחס אל אותו אדם כחלק מהקבוצה, כמי שיש לו ידע על הקבוצה מעצם היותו חלק ממנה.

היכולת להיות בו זמנית "חולם" ואדם רגיל הפועל בתוך הקבוצה כחלק ממנה, דורשת תפקיד פשוט ולגיטימי בתוך הקבוצה. כזה המאפשר להצביע ולבחון באופן ביקורתי ויחסי את זווית הראייה של אותו אדם במרחב הכללי של הקבוצה.

ההתייחסות והפרשנות הקבוצתית כלפי  מבט העל של ה"חולם " תיקח בחשבון את זווית הראייה הספציפית שלו, קטגוריות רלוונטיות כגון ג'נדר, מצב משפחתי, קבוצות שייכות, מקום מגורים, תחום עיסוק וכד' - יילקחו בחשבון כגורמים המשפיעים על המבט שלו כחולם. זאת מבלי לשכוח או לזלזל ביכולת האישית להתעלות מעבר לעצמו ולראות את עצמו לא מתוך הפרספקטיבה הצרה של קיומו וחייו היומיומיים.  


"חלימה צלולה"- לפעול ללא ההתניות

"חלימה" היא אם כן אירוע החורג מגבולות היומיומי, היא יכולת לצאת מתוך המציאות הרגילה את מישור הכרתי אחר, אל "מקום" בו ההגבלות וההתניות הסטנדרטיות לא תקפות. "חלימה צלולה" המתרחשת בזמן שינה, מגלמת את האפשרות לפעול ללא ההתניות, השיפוט או הביקורת העצמית הנובעים מחשיבה עודפת.

החשיבה היא פעולה נחוצה וחיונית על מנת לקבל החלטות טובות ונכונות אבל לעיתים היא מגבילה, מסרסת, מקצצת את הכנפיים. לא מאפשרת להעז לצאת אל מעבר לגבולות הידוע והמוכר. המונח "נו-מיינד", אין משמעותו התנהלות ללא חשיבה, תודעה או מודעות. למעשה המשמעות היא כמעט הפוכה, להתנהל מתוך יכולת הנשענת על חוויה. במצב תודעתי זה הדמיון, השכל והרגש הם כלים מסייעים אך לא מכתיבים, ההחלטות והשינויים יסתמכו על הזרימות והקלילות ולא על הביקורת והשיפוטיות, על הלמידה וקבלת ההחלטה מתוך הפעולה עצמה, מתוך החוויה.

היכולת לתרגל מצב תודעתי זה בזמן שינה מאפשר להכיר בקיומה של האפשרות ולאחר מכן, בזמן עירות, לנסות לאט ובהדרגה לפעול כך. יותר להעיז. לא לפחד לטעות. ללמוד לקבל בפתיחות את הסיטואציות והמאורעות המתרחשים ולפעול מתוכן ובמסגרתן לא כהתניות אלא כתגובות מודעות, לא מתוך ביקורת אלא מתוך בקרה שלווה, מכילה ומקבלת.

מיסוס ופירוק החומה בין הדימיון למציאות
תירגול החלימה הצלולה, המעבר האיטי להתנהלות שכזו במסגרת חיי היום יום והרצון לאינטגראציה של החלום והמציאות הוא תהליך איטי של מיסוס ופירוק החומה הנתפשת כנקודת החיץ בין הדימיון למציאות, בין המודע לתת מודע. על פי הפסיכולוגיה המערבית (הפרודיאנית) "חומה" זו נחוצה וטובה על מנת לגונן מפני העצמי החייתי, הלא נשלט והבלתי מרוסן. מפני הרגשות העזים והמתפרצים ללא שליטה על גבול השיגעון.

חומה זו נתפשת כמנגנון "טבעי" של הדחקות והכחשות הנתפשים כחיוניים לנו על מנת לשרוד את היום יום ללא זליגה לא רצונית של סיוטי עבר או חרדות עתיד. מנגנון המאפשר מיצוב במרחב הווה נורמלי, לגיטימי ויעיל. למעשה, "יעילות" זו סוגדת לפחדים הקשורים לעבר ולעתיד. היא המשעבדת אותנו לקיים והמוכר ובסופו של דבר מאפשרת לאחרים לשלוט בנו ולנהל אותנו. ללא חומה זו אנו חשופים לדעה אישית מידי, לרגשות אותנטיים מידי לרעיונות פרועים מידי העשויים לערער על המצב הקיים, אולי אפילו לשנות אותו לכוונים לא רצויים, פראיים, חסרי שליטה. כאלה שלא ניתן לפקח עליהם באמצעות נירמול ומישטור, כאלה העלולים לחמוק ממערכות הבקרה והניתור החברתי. מסיבה זו החולמים עשויים לשמש כמובילי חזון או כיועצים לקבוצה. בדיוק מסיבה זו הם גם מושתקים.

את היכולת לחלימה ניתן לתעל ולבסס כמרחבים של דימיון ואפשרויות ל"ראיית על" אישית וקבוצתית כלפי הסיטואציות איתן היחיד והקבוצה מתעמתים ומתמודדים ביום יום. יכולת זו, בגיבוי היכולת לשתוק, מאפשרת לחולמים, ולמי שמכיר בחשיבות הפוטנציאל הזה, חיים שקטים ושלווים יותר ללא המעמסה המיותרת של הבעת דעה נחרצת מידי, של ויכוחים על צדק ועל שאלות "מוסר", חוויה שקטה ושלווה הרואה את החיים בעיניים פכוחות ומפוכחות. ללא ביקורת נוקבת מידי, ללא מודעות עמוסה מידי, ללא תודעה... "נו-מיינד"... או אולי התייחסות קלילה של "נבר-מיינד", או אולי התייחסות כמו שסבתא שלי, ההיא מצד אבא שלי, שנהגה לומר: "נו – שויין"...


אהבה מנצחת פחד

 

שם הכותב: רונן ליבוביץ
אודות הכותב: אנתרופולוג ומנחה קבוצות המתמחה בטקסי חניכה ומצבי תודעה חלופיים
אימייל: ronle69@yahoo.com

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©