שתף

לעבוד עם הכעס/ אלדן פרידמן

23.01.11

אין תחושה משפילה מפחד, אין חרטה עמוקה מאשר אחרי הכעס. בין אלו לאלו אנו מתנדנדים , מחפשים מקום מנוחה, שקט והנאה. בהעדר פחד יש חופש. בהעדר כעס יש שקט. למרות היות הכעס כוח הרסני ובעל עצמה גדולה לא נשלטת ברוב המקרים לכעס יש גם צדדים חיוביים מאוד.

הצדדים החיוביים של הכעס
1. קודם כול כעס הוא כוח יצירתי מאוד. כול השפים הטובים שאני מכיר הם כעסנים גדולים.
2. בתוך אדם כועס יש הרבה טוב לב (ברוע פנים ייטב לב-קהלת), כי כעס זה מראה שאיכפת לאדם ממה שקורה בסביבתו.

כעס איננו רגש רע
הוא נעשה מסוכן כאשר הוא מקבל עיוות, כאשר הוא מודחק. כאשר הוא לא מקבל ביטוי – כעס הופך לאלימות מתפרצת. אלימות זו מכניסה את הסובבים לאלם- ולשיתוק. לחוסר יכולת להגיב, מכאן הסיבה לפחד ממנו. אנו מפחדים שייקחו מאיתנו את יכולת התגובה להישרדותנו. אלימות שלא מקבלת ביטוי הופכת לשנאה יוקדת , תחושה אובססיבית שמכלה את כול המאגרים של חדווה ותחושה טובה משאר החלקים בחיים. לאט ובטוח השנאה מחלחלת והופכת לריקנות.

תמיד נדמה לאדם השונא שאם רק יקרה לאדם העומד מולו משהו רע הוא יהיה שבע רצון , אולי אפילו שמח. עד כדי כך מתרוקנים חייו מתוכן, שהאדם לא מפסיק לחשוב על מושא שנאתו. כאשר השנאה לא משתחררת, היא הופכת לסוציופתיות: חוסר יכולת לחוש אמפתיה או חמלה כלפי הסביבה.
בשלב הזה האדם נעשה מסוכן לסביבתו,הוא מייצר אידיאולוגיות שמצדיקות את היותו כזה . אידיאולוגיות אשר תומכות במה שהוא מרגיש ומאפשרות לו לפגוע באחרים מבלי להרגיש אשם. כך שאנו יכולים לראות מדוע יש בנו חשש רב כול כך, מתחילתה של שרשרת רגשות זו. באופן לא מודע אנו ערים ליכולת שרשרת זו להתעורר ואנו לא רוצים בזאת.

כעס הוא רגש חי
הוא רגש אשר עדיין לא הגיע לממדים כול כך הרסניים ומהפחד שמא הוא יצא משליטה, מובילים אותנו לדכא אותו בכוח. כעס הוא תרעומת. זה הכול. לתרעומת זו יש כוח מרפא אדיר.
כאשר אדם נמצא בסביבת עבודה שלא מתאימה לו, חי צורת חיים לא מספקת במשך תקופה ארוכה , מתעורר בו כעס. הכעס מניף אותו לפעולה כמו גייזר. הוא אומר לעצמו: מספיק! מעכשיו חיי יראו אחרת!
הוא בוחר בשינוי. במקרה זה הכעס משרת את מטרת השינוי, כך שאנו יכולים לראות את הכעס ככוח דוחף לשינוי ולאו דווקא כמשהו הרסני.

למרות זאת אנו מפחדים משינויים. עוד סיבה להדחיק את הכעס. על כן עלינו להיות ערים אליו כאשר הוא מתעורר. לתת לו ביטוי. להקשיב לצורך העמוק יותר שהוא מבטה.

כעס נובע מתסכול
רצון שדברים יתנהלו אחרת. במילים אחרות, בגלל שלא מצאנו דרך אחרת להביא את עצמנו לפתרון אנו כועסים. כאשר דרך זה הופכת להיות הרגל,מתפתחת גאווה. אדם כעסן הוא אדם גאוותן.הוא לא מוכן להיכנע לנסיבות,רוצה שדברים ילכו בדרכו.הוא משתמש בכעס כדרך לעורר פחד על אלו שאינם סרים למרות רצונותיו.

כעס ואומנויות לחימה
עכשיו שברורות לנו תכונותיו של הכעס ניתן לבחון כיצד להתמודד עימו במסגרת אומנויות הלחימה. למרות שזו מסגרת ידידותית בטבעה וחברית בהתנהגותה, מסגרת בית ספר לאומנויות לחימה מכניסה את האדם להתמודדות קשה מאוד עם צדדים אפלים באישיותו. למרות שבעבודת זוגות או בקרב ידידותי אנו יודעים שמולנו עומד חבר ללימודים, המוח מתרגם את הסיטואציה כהישרדות.
אנו מנסים להשקיט שוב ושוב את הנפש אך ללא הצלחה ,הגוף מתרגם את המצב למצב שבו יש סכנת חיים והוא צריך להגן על עצמו. בשלב הזה אדם מפחד מהתעוררות שני כוחות הכעס: באחר ובעצמו.
עקב כך שאדם לא מכיר את ממדי הכעס בתוך עצמו, הוא לא באמת מכיר את טווח הרגשות ועצמתם כי הוא פחד לגעת בהם הוא מנסה להישאר בשליטה. בינתיים חברו כועס עליו על מכה שקיבל ומתחיל להחזיר לו. האדם נלכד בין מצב שבו מפחד לעורר את כוח החיים והתקומה שבו. הוא מפחד מכוח זה עצמו ומן הצד השני. הוא מפחד לקבל מכות. כך שהוא לכוד בין כעס חברו לכעסו שלו שאותו הוא משתק בכוח.

במצב אחר, מרוב פחד הכעס ישתחרר במפתיע בעצמה שהאדם לא רגיל אליה, הוא יכה חזק מידי את יריבו אולי אפילו יגרום לו נזק. לאחר מעשה, אותו תלמיד ייבהל ממעשיו ,יחוש תחושת אשמה על מעשיו וינסה למנוע מעצמו את חוויה זו.במילים אחרות יבחר לא להתמודד, לא להילחם. דברים אלו קורים מפני שהתלמיד לא הגיע למגע קרוב עם רגשות אלימים אלו.

"אתה צריך להגיע למקום הכי חשוך אצלך, לראות אותו, להיות מודע אליו, לגעת בו- ולעולם לא להשתמש בו- אז אתה בשיא העוצמה שלך" (דיויד סאי- מורה ממציא שיטה yoga beats.)

עלינו להיות מודעים לעוצמת הכעס שבנו. לחוש אותו , לבוא איתו במגע, לא לפחד ממנו. להיות יראי כבוד כלפיו , כמו מהים. לגשת למחוזות אלו עם הרבה כבוד לכוח ההרס שלו. אולם בוודאות לא לברוח ממנו. אחרת נברח כול חיינו. הכעס דוחף את חיינו להתקדמות, בלעדיו לא היינו זזים למרות התסכול שבהיתקעות במקום אחד.

במגע עם הכעס אנו ערים למה שהשני יכול לעשות לנו, אולם כבר איננו מפחדים כי אנו מכירים מקום זה בעצמנו. כאשר יריבינו מתכעס, אנו לא מפחדים כי אנו יודעים שאותו כוח קיים גם בנו.
איננו פוחדים ממנו עוד. אנו אומרים לעצמנו , גם אני יכול! אין לך משהו שאין לי! גם אני יכול להיות נורא והרסני כמוך. רק שהפעם אנו יכולים לדעת עד כמה לכעוס,אנו יכולים לבחור.

חשוב להבין שהתרגול באומנויות הלחימה למרות שנתפס כפיזי מאוד , הוא למעשה התבגרות ובשלות נפשית . תחת הדרכה נכונה המתרגל יזכה בכוח, חיוניות , שקט נפשי ואומץ יוצא דופן כאשר יצטרך לשמור על מקומו. על מנת שתוצאה זו תושג עלינו לוודא שישנה הדרכה עדינה ותמידית אשר שמה את האגו בבקרה תמידית ולא נותנת לו להשתולל.


כעס אצל ילדים
כאשר ילד מגיע ללמוד אומנות לחימה, במידה והוא באמת מעוניין ללמוד ,הוא צריך להתמודד עם כעסו וכעס חבריו ללימודים. הילד מפחד ממה שעלול לקרות לו אם הכעס יתעורר עליו. באופן לא מודע ,הוא ער לעובדה שרגש זה יביא עימו אלימות וכאב פיזי ורגשי. במקרים מסויימים קשה להוציא מתוך ילדים את רוח הלחימה שבהם. היא מדוכאת.באופן ממש לא בריא.

פעמים רבות אני רואה ילד מקבל מכה לא כואבת במיוחד ואפילו לא מסוכנת והוא מתחיל לבכות. בחלק מהמקרים הילד ינסה להימנע מהקרבות ובחלק אחר הוא ינסה שוב ושוב להבקיע את חומת הפחד שלו על ידי כעס. יקח זמן רב ואימון מתמיד ללמד את הילד איך לשמר את הכעס כאש מחממת ולא כאש מכלה. הילד יצטרך ללמוד שליטה באופן שבו הוא מגיב ולא פעם על חשבון חבריו אשר יספגו את תוצאות התפרצויותיו.

אין ברירה אחרת, זו המשמעות של בית ספר. כולם למדים יחדיו וכול אחד בקצבו שלו. ויסות כעס אצל ילדים בא ממשמעת ונכונות להכיר בכוח האמיתי ותוצאותיו. הילד הכועס משחרר את האנרגיות האצורות בו ללא התחשבות באחר. הוא יכול לפגוע במשהו ללא ידיעה שהוא עושה זאת.

חייבים לתת לכעס זה להשתחרר, אך בבקרה. כמו לשחרר קיטור בויסות איטי. הילד ילמד בקרה על הכעס היוצא ממנו. אסור למנוע ממנו את ביטוי הכעס. לאט אבל בטוח הוא ילמד את השליטה מתוך כבוד והערכה למורה ולמסגרת המאפשרת לו שליטה זו. הילד הכועס והילד הפוחד ילמדו איך להסתדר אחד עם השני על רקע לימודי ולא התפוצצות בריב בכיתה. לא פעם תהיה צורך ביד נוקשה שכן הילד יתמרד כנגד השמת גבולות. הילד הפוחד יראה את הילד הכועס מסתער עליו וילמד להתגבר על פחדיו ויצא מהקליפה השומרת אותו (פה אנו זקוקים לעידוד רחב ומתמיד של ההורים) ויהיה חייב להגן על עצמו. הוא יהיה מחוייב להגיב .

הילד הכועס ילמד לכבד את היריב ולווסת את עוצמת כעסו. במקרה אחר יפגוש הכעסן יריב מדוד ושקול אשר אינו נרתע.במקרה זה הוא יווכח כי כעסו מעוור אותו.למעשה ומחליש אותו.
הוא יראה כי מכותיו של האדם הניצב ממול ניחתות בדייקנות ללא רחם וכי למעשה רוגזו מוביל אותו לחוסר שליטה.הוא יתכעס אף יותר מתסכול, אולם לאחר מס' קרבות שכאלו הוא יגיע למסקנה הכרחית כי עדיף להיות בשליטה מנטלית ורגשית.בכך נשיג מטרה אשר הולכת ומשתבחת : שליטה על הרגשות.

כעס אצל נשים
בראש ובראשונה יש להבין שברוב המקרים שפגשתי, הכעס אצל נשים מאוד מודחק. התופעה שהבזיקה לי בתור נורה אדומה יותר מכול, הייתה שתמיד שאני מבקש מאישה לצעוק צעקת קרב חזקה מהבטן, היא לרוב מתביישת או פשוט לא מסוגלת להביא עצמה למקום זה. גם כאשר עוד אנשים צועקים איתה ביחד בשיעור. שאלתי את עצמי: מדוע?
ראיתי כמו כן שלאותן נשים יש בעיה לגרום כאב לבן/בת הזוג שלהם לאימון. אפילו כאשר התבקשו להכות חזק יותר על מנת לראות שאכן היא מסוגלת להכות או להיות אפקטיבית . המכות יוצאות חלשות ולא ממוקדות רגשית.הגעתי למסקנה שהן קברו את כוח החיים והעוצמה שלהן יחד עם הכעס הבריא שלהן.

בגלל שהצעקה משחררת את עוצמת הבטן התחתונה (דאן טיין) איתה משתחררות עוד אנרגיות, יצירתיות, יצריות , כעסים ומיניות. כך ששחרור העוצמה הולך יד ביד עם שחרור הכעס, הזכות לכעוס ולבטא את עצמך וכמובן עם ביטוי מיני. לא אכנס לנושא של הביטוי המיני מפני שזה לא עניין האימון כאן. אולם הוא קשור הדוקות לאותה מקום של עוצמה וביטוי עצמי.

הדבר החשוב ביותר שאני מנסה לעורר אצל נשים הוא למלא את התנועה בעוצמה רגשית. כאשר הרגש מציף את המתלמדת והיא לומדת לשלוט בו זו תופעה מבורכת ונדירה. לאחר הצפות ראשונות אלו, שאר הכוח יזרום בצורה חלקה יותר ותלמידה לא תזדקק לכעס יותר בתור כוח מניע, אלה תוכל להשתמש בעוצמתה הרגשית באופן תכוף יותר.

כעס אצל גברים
בדומה לילדים המבוגר יתקל באותם בעיות של תגובה מוגזמת של כעס אשר תציף אותו, או פחד מאותו כוח אשר נמצא בתוכו ומבקש הכרה מודעת. דבר ראשון ללמד גבר ,זה שמותר וצריך ללמוד להפסיד ושזה קורה לכולם וזה בסדר. גבר, גם המדוכא ביותר רוצה להרגיש כמו חבר בשבט. הוא רוצה את הכבוד המגיע לו. כול מכה שהאגו מקבל, נרשמת כאירוע טרגי של השפלה. צריך לחזור שוב ושב על המנטרה איך לנהל קרב ללא עירוב האגו.ללמד את התלמיד לא להתלהט,לשלוט בטמפ' כשזו מתחילה לעלות. להיות מודע למה שקורה. לא למהר לנצח. להבין מדוע הפסדנו. אט אט נוצר אמון ביכולת. אמון זה הופך להיות מודעות אמיתית כוח השוכן בנו.ידיעה מה אני יכול לעשות ומה לא.ומכאן אני יכול להתחיל לסמוך על עצמי.

לאן אימון זה מביא?
האם יש אמון גדול מזה? האם יש מקום אליו כול הורה יכול לייחל יותר מאשר לדעת שילדיו גדלים להיות אנשים שסומכים על יכולותיהם ועל עצמם, במיוחד לאחר כשלון או נפילה? אנו לא נעשים אמיצים מלדדות בין הבורות ולגעת אך ורק בהצלחות . אלה מהידיעה כי נפלנו וכי אנו מסוגלים לקום שוב על הרגליים.
מתוך אותה תקומה מגיע ערך ידיעה עצמית גדול ויקר מפז. על כן חשוב שגברים ירשו לעצמם לעבור דרך מבוכי הפחד והכעס הבא איתו על מנת לסמוך על עצמם.

נ.ב המאמר נכתב בלשון זכר מאמצעי נוחות,אך נא להתייחס אליו כאילו נכתב בלשון נקבה.

שם הכותב: אלדן פרידמן
אודות הכותב: מורה לאומנויות לחימה סיניות
אימייל: [email protected]

כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©