שתף

פונה

14.04.09

ראשונים אלו היו הבמבוקים. ואז האשה המחייכת באדום. אחריה היה השער השחור והמוסיקה. כשהרמתי את הראש קרניים של אור הבזיקו מתוך העצים וצבעו בפסים של לבן את האבנים השחורות. וכשעצמתי עיניים לרגע הרגשתי חיבוק שעטף אותי מאחור, ברוכה הבאה הביתה סוהיני. חיכינו לך.

שנתיים אחורה, ארוחת צהריים באשרם אחר, מדינה של שמן זית בעבר השני של הים התיכון. עוד כמה שעות תשקע השמש ואני אחגוג יומולדת סאניס*.ורידי מתיישב לידי מניח סלט אדום ירוק וג'בטה מתפוררת כמה זמן את כבר סאניסית הוא שואל. אני מחייכת אליו מנסה להבין, אבל רק היום אני לוקחת סאניס. כן, אבל אבל זה לא אומר שרק היום בחרת את הדרך.

את פונה* חלמתי עוד הרבה לפניי שהגעתי. קורא ציני של השורות האלה יפספס. תושבים ציניים של הכדור הזה מפספסים כל יום. ולי, לי היה מזל שבשנייה הנכונה בחרתי להקשיב, ובדיוק באותו השנייה הוצעה לי בחירה אחרת, דרך אחרת. ראיתי את התמונות והספרים, עשיתי את המדיטציות ושמעתי את השקט שבין המילים. אבל רק שהגעתי לשם, והרגשתי את החם של הדמעות על הלחיים ואת השרירים של השפתיים נמתחים לחיוך שתמיד היה שם לא יכולתי להרשות לעצמי לפספס שוב.

אני כותבת מאמר על פונה, המרכז לתראפיה ומדיטציה של אושו. מילים על המאסטר קצת הסברים על מהי התראפיה ואיך המדיטציה היא החשובה. אבל לפניי כל זה וגם אחריי, זאת הדרך שבה מי שנמצא בסביבה הזו נושא את המסר הזה, הדך שבה כבר עשרים שנה ההליכה העיקשת בדרך הזו שואבת את הכוח והאנרגיה שלה מהלב, ורק ממנו.

המרכז של אושו, ממוקם בלב שכונת קוראגון פארק, בעיר פונה. לפניי עשר שנים ואפילו חמש זאת הייתה שכונה פרברית ויחסית שקטה. היום הרחיבו את הכביש וסאניסים ותיקים חדורי נוסטלגיה עוד מקוננים על שדירת העצים שנעקרה והפכה את הדרך לג'רמן בייקרי* למאמץ אסטרטגי מסובך. במיוחד אם מה שעשית בשעות האחרונות היה נהדברהמה*.


שלוש שעות נסיעה זה הזמן שייקח לכם להגיע מבומביי, באוטובוס קצת יותר ובריקשה לא מומלץ. באוקטובר נגמרים המונסונים* ובסוף פברואר מתחיל החום, חום כזה שממיס את התאים ומרדים את הקונדליני*. מה שאומר שהעונה הכי טובה להגיע נמצאת באמצע והיא דווקא החורף. אז יבש וקריר ואפילו קפוא אם אתה משוגע מספיק כדיי לקום לדיינמיק* בחמש בבוקר על הטוסטוס, לאבד תחושה ברוב חלקי הגוף ולנסות לנחש אם כבר נפל לך האף.

אני מנחשת שאם אתה קורא שכבר היה בפונה לא המשכת לקרוא עד כאן. אבל אם בכל זאת החלטת להמשיך ואולי אפילו להגיע מספיק רחוק כדיי לקרוא את השם שלי בשורה התחתונה אני אמשיך את ההסבר הקצר והתמיציתי על האשרם שכבר לא נקרא אשרם ועל אושו שווידא שכך באמת יהיה.


בהתחלה יש רישום בדיקת איידס, וקניית המרון רוב- שמלה אדומה כהה שמשכיחה את הרחוב ומזכירה את המדיטציה. לוקח בערך יומיים לנחות, להבין איפה ואיך ולהתחיל להינות מכל מה שפונה יכולה להציע. המלצה חמה, להגיע לבד תמיד עדיף על חבורות. מי שלא הכיר את המאסטר עוד לפניי תמיד יפחד להיראות מגוחך כשהקליפות מהבית יתחילו לרדת. הדיבור הכי פופולרי בפונה הוא על השינוי שהמרכז עבר בשנים האחרונות. סוג של חזרה בשאלה אולי. הבודהה הול שבו נתן אושו את הרצאותיו הפך לבודהה-גרוב, והפירמידה הפכה למרכז העיקרי של המדיטציות ומפגש הערב. יש הרבה דעות על הפירמידה שנבנתה כדי לשמש מרחב מדיטציה אדיר מימדים אבל ברגעים מזכירה יותר אולם אירועים עם טאץ' גברי במיוחד ופאלי עוד יותר. חגיגות הסאניס עברו גם הם הסבה, בשירים הושמט שמו של המאסטר, הספרים נערכו, רוב התמונות הורדו והתראפיה עודנה. למה, שואלים מי שאהב את פונה לפניי עשר שנים, באמת למה?
אושו אמר המון כשהיה בגופו, מיליוני מילים זרק אלינו כל יום ודקה. אבל היה מסר אחד ברור, מסר שבלעדיו הכל עקר- מדיטציה. לא שתיקה על הרים בטיבט, לא אסאנות ונשימות מהאף, לא נזירות והלקאות עצמיות, לא.


מדיטציה במכולת, מדיטציה במיטה, מדיטציה שחוגגת את העכשיו, את הנאות החיים, את הגוף והחומר. מדיטציה שמחזירה אותך לרגע ומנתקת בלי יוצא מהכלל את הקשרים והחבלים אל העבר.
אושו לא יהפוך לדת, לאמונה אוטומטית, למקום בו המיינד יכול לנוח ולהירגע. האשרם יהפוך למרכז מדיטציות, התראפיה תתאים את עצמה לקהל החדש וההליכה בדרך לא תינתן לנו על מגש הנוסטלגיה והנוחות.

המשך יבוא*...

מושגים מונחים וסתם מילים בסנסקריט שלא הבנתם:

*אושו- בשמו המקורי בגוואן שרי ראג'ניש. אחד מהמאסטרי הזן והמורים החשובים ויוצאי הדופן במאה האחרונה. הביא את תורת המזרח הרחוק והמדיטציה בפורמט שהאדם המערבי חסר המנוחה יכול להבין ולהפוך לדרך חיים.

*סאניס- תלמיד, הולך בדרך. "סאניס של אושו"- תלמיד שלקח על עצמו דרך חיים שאושו הנחיל לתלמידים סביבו.

*פונה- עיר בדרום מערב הודו.

*ג'רמן בייקרי- קפוצ'ינו עוגת קינמון ופורדיג' בחברה מאתגרת משהו.

*נהדברהמה- למה לבחור בין מדיטציה טיבטית או שנת צהריים כשאפשר לקבל את שניהם?..

*מונסונים- "שולה תראי, חם ויורד גשם איזה קטעים! "

*קונדליני- כוח החיים, הצ'י. מדיטציית קונדליני- הינה מדיטציה דינאמית שפותחה כדיי לנער, לחגוג, לרקוד ולמדוט את אנרגיית החיים שהודחקה במשך השנים.

*דיינמיק- המדיטציה השנואה ביותר על המיינד. מומלץ בחום.

*המשך יבוא..- יש לי שבוע שלם להוציא את עצמי מהתסבוכת הזאת..

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©