שתף

הגבר שרצה להיות שמש / יעל צבעוני

03.04.11

איפה השמש
אתחיל בהסתייגות מהדברים שאני עומדת לכתוב כאן, מראש אני ערה לכך שאני עושה הכללות וכל הכללה טבעה להיות גם לא נכונה. 
היום מתרחש ערבוב כללי, אנחנו רוצים הכול מהכול ואין משהו שהוא לא נכון או לא יפה. כולנו רוצים גם להיות מכל המינים וגם להסיר את כל המסכות והכללים והתפקידים ואת כל מה שאנחנו כביכול אמורים להיות. כמה שזה בריא. אבל בואו נודה בזה, גם עכשיו בעידן המודעות שבו זורקים את משחקי התפקידים לפח הזבל, הטבע חנן אותנו גם אחרת. גבר או אישה. ועל זה אני רוצה לעצור.

בתקופה האחרונה גברים הופכים יותר ויותר נשיים, יותר ויותר רגשיים, והנשים נותרות, פחות או יותר, נשים, בדרך חזרה מהמסע שלהן להיות גבריות. וכך נוצר ריבוי בזן הזה שקוראים לו אישה. ולא שהרבה נשים זה דבר רע, אבל בכל זאת, כשאני יושבת ליד השולחן, ביום חורפי באופן לא מיוחד, אני מסתכלת החוצה ושואלת, איפה השמש?

שמש וירח
הגבר הוא השמש. הוא החלק הקבוע, היציב, הפועל והחד. הוא נשאר במקום גם כשהכול סביבו בתנועה. האישה היה הירח. היא נוטה להיות רגשית, נעה ומשתנה. היא מקבלת וסת אחת לחודש, ובגופה חולפים טלטלות ומצבי רוח בתדירות די גבוהה.
השמש נשארת במקום ותפקידה לא להשתנות גם לאור ההשתנות של הירח. כשהיא יציבה, הירח נע, אבל לא יוצא מאיזון. כשיש לו ציר של שמש, הוא יכול להסתובב בחופשיות.
מה קורה לירח בלי שמש? מה קורה לירח מול ירח מול ירח מול ירח? ואיך הגענו לכאן?

שחרור האישה
פעם החל תהליך שחרור האישה, לפחות בחלק מהעולם, (יש לא מעט מדינות שבהן התהליך עוד לא התחיל או לא התקדם במיוחד). הנשים גילו שחינכו אותן לתפקיד הנשי הפסיבי, עד שהן שכחו מה הן רוצות. הן היו כבולות ואיבדו את השמש שלהן, את המרכז ואת היכולת שלהן לפעול בעולם. אז הרבה נשים בעולם התחילו לפעול. בהתחלה הן לא ידעו מה זה בכלל שמש ואיך פועלים, אז הן חיקו את הגברים והפכו לנשים גבריות וכך התנהלו בעולם, כך הן חשבו שישתחררו מכבלי הנשיות.
אבל רגע אחד. איזה גבר היה רוצה אישה גברית? האם הייתם רוצים אישה מאד מחושבת, שקולה, והרבה פחות מונעת מאינטואיציה, רגש, או פשוט רכות וידיעה שקטה?

הרבה מהנשים כבר הבינו שלא את זה הן מחפשות, הן לא רוצות להיות גבר. אבל שימו לב לשלבים, הן קודם כל חיקו את הגברים, ורק אז מצאו את השמש שבתוכן. אחרי שמצאנו את השמש בתוכנו, אנחנו לומדות איך להיות מאוזנות, פועלות, מניעות, מחוברות, אבל מתוך שקט, ענווה ורכות.

המחול הסופי
כמה שאני אוהבת את המחול הסופי. במחול הסופי יש איזון יפהפה בין שמש לירח. מסתובבים במעגלים סביב הציר של המרכז. אם אין מרכז - אין ציר, ואי אפשר להסתובב. מצד אחד, יש אפשרות לשחרר שליטה ולצאת מהגבולות הרגילים אל מרחב אחר, ומצד שני, יש ציר שכל הזמן נותר קבוע. יש שמש.
השמש מאפשרת לירח להסתובב ובכך להיות ירח. והירח, מעצם תנועתו, משקף את השמש, ומחזק את הציר של הקבוע. התנועה החדה שנעה יחד עם התנועה המעגלית יוצרות הרמוניה מושלמת, מושלמת כל כך שאפשר להסתובב ולהסתובב ולאפשר לגבולות לנוע ולהיות גמישים יותר יותר ויותר. לפעמים נדמה לנו שככל שנרחיב את הגבולות, נצא מהמרכז שלנו. אנחנו חוששים לאבד שליטה. אבל זה מתרחש רק אם איבדנו את המרכז.

הציר הקבוע שבנו מתחזק כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להתרחב, איך עוד תדע השמש כמה היא חזקה? הירח יודע שהוא יכול לנוע כשיש מקום מספיק יציב שנשאר. לא סתם הוא מסתובב (סביב כדור הארץ שמסתובב) סביב השמש, הוא יודע מה הוא עושה.

וזה מה שאנחנו עושים זה לזו, הגברי והנשי – מרחיבים את הגבולות של החיים, מאפשרים עוד ועוד תנועה שגם אם צעדיה הולכים וגדלים, היא מאוזנת, היא הרמונית. לשם כך עליה להיות יד ביד, שמש וירח. במחול הסופי, אפול מייד אם לא יהיה לי מרכז. ואם לא אאפשר לעצמי לנוע ולשחרר, לא אוכל להרחיב את הסיבוב.

בין שמש לירח
גם בתוך כל אחד מאתנו יש שמש וירח, נקבי וגברי, ההרמוניה הזאת אינה רק חיצונית. ובכל זאת, הטבע נטע בגופנו אלמנטים שונים שמחזקים את הצדדים האלה בתוכנו. נשים מקבלות וסת, נכנסות להריון, הורמונים נוטים לשחק במצבי הרוח שלנו. גברים הם חדים יותר, שכליים ומחושבים. קל להם יותר להיות מרוכזים כל פעם בדבר אחד. נשים נוטות יותר להתפזר. נשים יכולות להיות בחמישה מקומות בו זמנית, אבל בו זמנית, כל אחד מהמקומות יקבל רק חלק מהאנרגיה שלהן. גברים נשארים במקום אחד ויודעים למקד שם את מרב האנרגיה.

הלוואי וכל אחד יהיה גם שמש וגם ירח לעצמו, כך נהיה שלמים. ומעל לכל, ברור לי שאף אחד מאתנו הוא לא אישה ולא גבר, לא שמש ולא ירח, אבל כל עוד אנחנו כאן, בגוף הזה, ההרמוניה בין גברים ונשים יכולה לעזור לנו להרחיב את הסיבוב שהוא בעצם הציר של חיינו.

לשם כך צריך שמש שמוכנה להיות שמש וירח שמוכן להיות ירח.

הגבר שרצה להיות שמש
היום אנחנו מפחדים מדיי. היום אנחנו ניידים, עוברים הרבה מבית לבית, מאדם לאדם. הגבר שירצה לשוב ולהיות שמש, יצטרך לשם כך הרבה אומץ. אני נשאר, אומרת השמש, וזה בכלל לא תלוי בהשתנות שלך. ואיך שהוא אומר את זה, הוא חש רעד ברגליים. אבל את, הוא אומר לאישה הירחית, את זזה כל כך הרבה שאני לא יודע אם אני יכול להישאר. יכול להיות שזה יפגע בי. יודעת מה, את זזה, אני אזוז גם. כן, אני אזוז לפנייך. הוא חושב שהוא מצא פיתרון. כאן אני לא נשאר, הוא מכריז. יש לך יותר מדיי מצבי רוח ואני לא מבין מה את רוצה. תכלס, גם אני לא יודע מה אני רוצה ואיך אני יכול לדעת מה יהיה אתנו כדי להישאר.

והירח, הציר שלו לא יכול להיות מאוזן אם השמש לא נוכחת. אני לא זקוקה להם, תגיד האישה הירחית, הם לא נמצאים, הם לא נוכחים עבורי. והירח שלה יכול או להצטמצם וכך יופיו לא יראה או לצאת מכלל שליטה כשאין שמש שתעגון לו בבית. או בעצם, אומרת האישה העכשווית, בואו נפתח לי שמש משלי. כן, מי צריך אותם בכלל? אני אישה מודעת, אני לא זקוקה כבר למישהו אחר שיישאר במקומי.

גם אני לא זקוק לירח שלך, אומר הגבר. גם ככה את כבר לא יודעת למלא בי את החללים החסרים. מה, כל העולם הרגשי שלי צריך להשתקף דווקא דרכך? את חושבת שאני לא עברתי דברים בחיים? רק את ואת ואת? אני אמצא את עצמי, אפתח לי ירח משלי, הנה אני גם זז. את רואה אותי? וואו, קצת מפחיד כאן. אני גם זז, אני ירח, ואני צריך מישהו שיישאר בשבילי. אולי מישהי? אולי תהיי לי לשמש? את מבינה אותי, נכון?
בטח חמוד, אני יודעת מה אתה מרגיש.

והנה גבר ואישה נפגשים ירח לירח. כמה זה יפה, נכון?

ירח לירח
הוא גבר כל כך רגיש, היא אומרת לחברות שלה. את יודעת, סוף סוף מישהו שמרגיש אותי באמת. אבל אותו הרגש שהופך להיות לב מערכת היחסים יוצר מערכת יחסים לא מאוזנת, ירח לירח. זה לא מספיק. אי אפשר לנוע ככה. אני מרגיש אותך. אני מרגישה אותך. זה לא יכול להיות רק זה. הוא מושך קצת לפה, היא מושכת קצת לשם, אנחנו יכולים ליפול.

הציר הזה של ירח לירח נע לכל הכיוונים, אבל לא יכול להתרחב. מערכת היחסים הזאת לא יודעת לאזן את עצמה, לא יודעת לצאת מדרמות רגשיות. והשמש, ששכחה שהיא שמש, איבדה חלק מעצמה. היא לא מוזנת. היא מתוסכלת ולא יודעת למה. מה שכחתי בדרך? היא שואלת את עצמה. אולי עוד לא בכיתי את כל הדמעות, או שזה היה משהו אחר.

שחרור הגבר
הגברים גילו שחינכו אותם להיות נוקשים, שלא נתנו לרגש שלהם לצאת החוצה. לימדו אותם שגברים לא בוכים והם סוף סוף רוצים לבכות. איזה יופי שאתם בוכים. איזה יופי שהגבר שאתי יכול לבכות, יכול לגעת בעצמו ככה. אני יכולה לחבק אותך, לשמוע אותך בוכה, לשמוע את העולם הרגשי שלך. אתה סוף סוף מוציא את זה החוצה ואתה רוצה עוד. הגברים צמאים לזה, וגם הנשים, סוף סוף אפשר ביחד.
אני כבר לא חייב להיות הגבר של פעם, אתה אומר. אני יכול להגיד לך שאני רוצה חיבוק. אבל בזה יש לי יותר ניסיון, ואני הופכת להיות השמש שלך. וזה נכון, אני יכולה להכיל אותך גם רגשית וגם בכלל, אבל בבקשה, בוא לא נתחלף לתמיד. אגלה לך סוד, אני בעצם ירח. אני זקוקה לך קבוע. אני זקוקה לך גבר.
אולי אחרי שתוציא כבר את כל הדמעות, שתיגע בכל הפינות שלא נגעת, שתדע שאתה יכול, שלא תהיה כלוא בתפקיד הגבריות, תוכל לשוב ולהיות גם שמש. ואז אוכל להמשיך לנוע בשלווה. אז ארשה לעצמי להיות ירח גם מולך, לא רק מולי. ותוכל להישאר שם, בלי ללכת אתי. אתה מבין, אני לא צריכה שתבוא אתי לטיול בשמים, אני רוצה שתהיה השמש. אני אחזק אותך, באמת, אחזק את הציר שלך, אחזק לך את המרכז ונוכל לנוע כך עוד ועוד. אזכיר לך שאתה גבר. תזכיר לי שאני אישה.

בצלם אלוהים
לפעמים אני מוצאת שאנחנו קצת מתביישים להיות חלשים, להיות אנושיים. בראו אותנו בני אדם. יש לנו גוף, יש לנו גבולות. בראו אותנו זכר ונקבה. לפעמים אנחנו זקוקים זה לזה. לפעמים נדמה לנו שזה לא בסדר להבין שכמו שיש לנו צורך באוכל כך אנחנו זקוקים לעוד דברים שנדמים לפעמים כלא בסיסיים. מותר לי להזדקק לך. מותר לי להתגעגע אליך, מותר לי אפילו להיות חסרה בלעדיך. מותר לי לא גם לקבל את מה שאני רוצה. מותר לי לא לשמוע את מה שבא לי לשמוע. כל עוד נחזק את הציר, הסיבוב יתרחב וגם בתוך כל אלה נוכל להמשיך לנוע.
קודם כל, אנחנו זקוקים לשמש וירח מאוזנים בתוכנו. אם עוד לא מצאתי את השמש בתוכי, לא אמצא שמש מאוזנת בחוץ. אין כוונתי להגיד: כאישה, אני אעשה כל מה שארצה, אתנהג איך שארצה ואתה פשוט תעמוד כאן ותקבל את הכול. אתה שמש, לא? גם הגבר לא יכול להתנהג באותה הדרך. גבר שלא מצא את הירח שבו, שלא נגע בעצמו רגשית, לא יכול להגיד: אז מה אם אני לא מבין שום דבר ממה שאת אומרת או מרגישה? העיקר שאני נשאר אתך. בואו קודם נמצא את השמש והירח שלנו בפנים.

אבל אז, ורק אז, מתוך איזון פנימי, כשאנחנו יכולים לנוע בשלמות, אנחנו יכולים להרחיב את הסיבוב ולהתמסר לכך שנבראנו זכר או נקבה. שמש או ירח. ואז לדעת שאנחנו לא זה ולא זאת.

המונחים והמילים, השמש והירח, כל אלה נבראו רק כדי שיום אחד נשכח מהם. כשאנחנו נעים מתוך איזון, בתוכנו ומחוצה לנו, המילים אישה וגבר הופכות חסרות משמעות כמו במחול הסופי. בתוך הסיבוב אין מונחים, אין ציר, אין אמצע, אין סיבוב, יש הכול, אין כלום.
רק אחד.

שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: כותבת ויוצרת כדרך חיים. מנחה סדנאות 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
05/04/11 07:26
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©