שתף

על ערלות לב - לקראת חג החירות / יפעת צדוק

03.04.11

האם עצרתם לאחרונה והסתכלתם על כל המקומות בחייכם בהם העיקרון המנחה אתכם היה כוח, גאווה, יוהרה ודורסנות? אני, שעושה עבודה רבה מהמרחב של תודעת הלב, עדיין מוצאת את עצמי מגיבה בכוחנות לנושא מסוים, לפחות בשניה הראשונה, משהו מהסוג של "מגיע להם".

ולמה אני מתכוונת כשאני מדברת על ערלות הלב?
על אנשים שמוכנים להגשים את החזון שלהם תוך התעלמות מאחרים, שדורסים באכזריות ובקור את הראיה של בני העם האחר כבני אנוש שיש להם זכות כיצור חי ומרגיש לברוא את החיים שלהם, בדיוק באותה מידה כמו זכותו של השכן. וזה חל על שני הצדדים כמובן.

אנשים שמוכנים לרמוס תפיסות של אנשים אחרים כי הן לא נוחות להם, ומודדים אותם בקריטריון אחד בלבד- קריטריון ה"לא להיות פראייר". לא יודעת אם עיקרון ה"לא לצאת פראייר" הוא מורשה מימי החיים בגולה, או שהוא פשוט ביטוי שמסביר למה זה בסדר להיות בריון ברמה הפרטית והקבוצתית. אני כן יודעת שאין ניסוח רחוק ממנו לנושא של הימצאות וחיבור לתודעת הלב.

מדינה שבודקת כמה ילדים מולידים השכנים ומתמחרת את העומס שכל אחד מהם גורם ליכולת שלה כשווה ערך לנסוע לחופשה בחו"ל או רכישת 50 קפה הפוך בכל חודש, היא מדינה ששכחה איך להרגיש.
המדינה שבוחרת להשאיר את גלעד שליט כבר 5 שנים בשבי החמאס כי זה לא משתלם לשחרר אותו (ויש גבול למה שאפשר לבקש ממנה עבור החיים של אדם אחד ובכלל אם עושים חישוב של חיים מול חיים אז עדיף שישאר בשבי וישמר הסטטוס קוו), המדינה הזאת כבר מזמן שכחה מה זה להאמין, לבטוח ולאהוב.
מדינה שמתמחרת את ההשקעות שלה על פי הערך הכספי שלהן ולא על פי הערך האנושי מגיעה למסקנה ההגיונית שאין טעם להשקיע בתנאי אשפוז או טיפול לחולי נפש, במיוחד אלו הכרוניים שכנראה ישארו באשפוז לאורך זמן ולא יצא מהם כבר כלום.
מדינה שמגיעה לחודש אפריל ומתחילה להתכונן לפסח מתוך המחשבה המוטעית שהיא עדיין מדינתו של הצדיק, הדל, נקי הכפיים והראוי לחסד אלוהי.
תראו לי החלטה אחת ברמת המדינה שהתקבלה מתוך מרחב של אהבה, מרחב של אמונה, מרחב של אחריות הדדית, מרחב של רגישות לאנושי ולאלוהי ואראה לכם שכנראה ההחלטה הזאת התקבלה במדינה אחרת...

הערכים המקודשים לנו כיום הם בריונות, בריונות ועוד בריונות. בריונות כלכלית, בריונות פוליטית, חברתית, תרבותית ודתית. לצערי, הצלחנו להביא את ערלות הלב לדרגה של אומנות.
אז לעם שהתחיל את דרכו בדחיפה של כל מי שהציק לו (והיו הרבה), וגילה שהוא לא יכול להפסיק כי האלימות, הכוחנות, והבריונות הפכו לו לטבע – אני רוצה לאחל שהשנה מי שיצא לחופשי זה הלב עם כל התכונות "המגונות" שלו כמו חוסר המעשיות, הרגשנות, האמונה גם במקום שבו זה לא הגיוני. שבשעה הזאת בשנה הבאה הבריון הישראלי המצוי בכל שדרות החיים כבר ידע איך לפעול מאהבה.

לא לשתף פעולה עם משחק האגו והכוחנות
המסע אל תודעת הלב הוא מסע ארוך כאורך המסע שבין מקלעת השמש והאנרגיה של האגו אל הלב והאנרגיה של האהבה. אין מסע ראוי ממנו בעולם. העליה הזאת ברמת החשיבה, הרגשה והבנה שלנו מרמת הצ'קרה השלישית לזו הרביעית, היא אחד מהתיאורים התמציתיים והראויים להסבר תהליך התפתחות רוחני במשפט אחד.

מי יתן שנשלים את המסע כפרטים, אבל לא פחות חשוב - גם כקבוצה. ומי יתן שכל אחד מאיתנו יסכים לעגן, גם ברמת המדינה, תודעה שונה – תודעה של הלב וביחד נרחיב את התהליך האישי אל הסביבה התרבותית, רגשית, מנטלית וכלכלית שבה אנו חיים ולא במקרה. עצם היוולדנו למדינה הזו, בזמן הזה - כורך אותנו עם שאר הקבוצה בקשר של בריאה משותפת והשאלה שכל אחד מאיתנו יכול ואמור לשאול את עצמו ברגע הזה היא "מה החלק שאני מביא לקבוצה הזאת והאם אני יכול לעשות יותר?".

עשיה למי שמחובר אל הרוח אינה בהכרח יציאה לכיכרות או עבודה בצינורות פוליטיים בצורה המקובלת. יש לנו כלים שונים, כלים שמסוגלים לחולל ניסים ברמת האדם הפרטי וברמת הקבוצה, כלים של אהבה.
רבים מאיתנו יושבים ומסתכלים בפליאה לפעמים על רמת האטימות שבה מנוהלים החיים הציבוריים, על עומק חוסר ההבנה הרוחני של מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות בכל התחומים ועל הסגירות של הלב. המנהיגות והעזרה שאני קוראת לגיוסה היא מנהיגות של ראיה, של חזון. בכל מקום שבו רואים לב סגור ראו את הלב הפתוח ואת המציאות החלופית שנוצרת איתו, מדינה שחושבת מהלב, מדינה שמחוברת גבוה, מדינה שמהמרת על אהבה וזוכה להדהוד של אהבה מהרוח ומאנשים אחרים.

הבקשה שלי היא פשוטה בעצם: לא לשתף פעולה עם המשחק של המיינד, האגו, הפחד והכוחנות. השירות הכי חשוב שאתם ואני יכולים לעשות בכל רגע נתון הוא פשוט להחליף את התמונות של היצירה המשותפת ברמת המדינה היום עם תמונות של יצירה משותפת שנוצרת בקבוצה של אנשים עם לב פתוח. סוג של מרד במקום מסוים אבל מרד שנשען כולו על האמונה באהבה ועל האמונה ביכולת לברוא מציאות של אהבה דרך אהבה.

חיבור לתודעת הלב

בשפת האור, הטכניקה שבה אני עובדת, יש פרויקטים קבוצתיים ליצירה משותפת של גרידים שעוסקים ברמת הקהילה. חלק גדול מהגרידים האלו עוסק בתודעת הלב ובחיבור לתודעת הלב ברמה של האדם הבודד וברמה של הקבוצה. עבודה משותפת כזאת היא מנוף ענק לשינוי דרכי חשיבה והוויה קבוצתיים, אבל כדי לחולל מהפך באופן שבו ראוי לחולל את המהפך השלם יש צורך לראות במפגשים האלו עשרות אנשים במקומות שונים בארץ שמעגנים במודע אפשרות אחרת, אפשרות אחרת לחשיבה, אפשרות אחרת לחיים ואפשרות אחרת לבריאה,
כדי שזה יקרה יש צורך במספר גדול בהרבה של אנשים שיקחו על עצמם את הלימוד של שפת האור והגיאומטריה המקודשת על כל האינטנסיביות והקושי שבהכלה של תדרים כל כך עוצמתיים ומדויקים וישתמשו בו גם או בעיקר לצרכי הבריאה של חברה אחרת גבוהה יותר. המסגרת של שפת האור היא ייחודית בהקשר הזה מכיוון שלימוד סודות הבריאה המודעת כרוך באחריות ועל כל גריד שאנו כותבים עבורנו, אנו מחויבים לכתוב גריד מקביל בנושא כלשהו למען הקהילה. האיזון שבין נתינה וקבלה הוא גם הנושא של החודש הזה ברמה האסטרולוגית כאשר ונוס מביאה לכל אדם את הצורך לקחת קצת פחות ולתת קצת יותר או לאלו מאיתנו שמגזימים בנתינה לעשות את האיזון בכיוון ההפוך.

בברכה של חירות אמיתית, של חיבור מהלב ושל מעגל נצחי ומתרחב של נתינה וקבלה ובתקווה שלפחות אדם אחד מכם יבחר בחיים ברמת מעורבות קצת יותר גדולה ויהיה בורא במשותף של מדינה וחברה כפי שיכולה להיות כאן ובכלל.

 
שם הכותב: יפעת צדוק
אודות הכותב: יפעת צדוק היא מורה ותיקה שעובדת עם השושלת הרוחנית של מורי שפת האור כמורה לשפת האור שמוסמכת גם ללימוד מרחוק דרך המחשב והיא כרגע היחידה בישראל שעובדת באופן הזה, נמצאת בנתיב של הארה באמצעות שירות כחלק מעבודה משותפת עם הרוח והאחווה הלבנה שנוצרה בהשראת אורין (לחיות מתוך שמחה והספרים הנוספים ע"י סאנאיה רומן). יש לה קשר עמוק להבאת המודעות והתדרים של תקופה זו בדרך עדינה שממזערת זעזועים.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©