שתף

לנגן את התדר הנכון / עדן פלד

12.06.11

את נועה זולו הכרתי בעולם המוסיקה והטראנס, מעיפה צלילי דיג' המתמזגים בקצב מושלם עם כל מה שמסביב ומרקידה את הקהל השמח ואת מיתרי הלב.. נועה שהתפתחה באמצעות הדיג' הגיעה לרגע שבו כל העולמות נהיים לאחד, והמוסיקה השתלבה עם הריפוי וההתפתחות הרוחנית, כך שנשאר רק להמשיך וליהנות.

"היום אני עושה קריירה כאמנית דידג'רידו. הופעות ויצירה, שיתופי פעולה עם אמנים וסגנונות מוסיקאליים שונים ולימוד הנגינה בדידג'רידו. זה דבר מיוחד שקרה. ממש לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הכותרת שלי. גדלתי בבית על רזי המוסיקה הקלאסית וחינוך מוסיקאלי מערבי מקיף, קלאסי, ג'אז, ואחר כך רוק ורגאיי, ובסוף מצאתי את עצמי בתחום נגינה אזוטרי שבכלל לא קשור לעולם המוסיקה המוכר שלנו, כלי נגינה שמגיע ממקום אחר לחלוטין. כיום, אני מגלה יותר ויותר כמה הכלי הזה מיוחד, ועד כמה אפשר להגיע ולהתפתח איתו, במפגש עם העולם שלנו.זה דבר מרתק!"

"בשנים האחרונות אני חוקרת את הכלי בכל מיני צורות, אם זה ברמה האומנותית שהיא להפגיש את הכלי השבטי, שנע בלי קשר לתווים ומבנים כמו שאנו מכירים בתרבות שלנו, עם מה שכן קורה כאן, עם העולם המוסיקלי העכשווי. התחלתי לנגן לפני קהל גדול בפורומים של המוסיקה השבטית של ה"טרייבל דאנס" , סגנון שיותר קרוב למקורות של הכלי, בשילוב של כלי הקשה, תופים ודיג', מקצבים ומשהו טבעי יותר".

במשך הזמן גם השתתפה נועה בין השאר בפרויקט ג'אז, שזה בכלל עולם אחר. "השילוב שלו בז'אנר הזה הוא חדש לחלוטין והיה צריך להמציא את הגלגל.שילבתי אותו גם במופע עם שיריי מיינסטרים,שאלו שירים מוכרים ,מלודיים, שמשתלבים עם נגינת הדיג'".

"גולת הכותרת היום, שזה הבית שלי, היא השילוב עם מוסיקת טראנס מודרנית. שילוב של כלי הנשיפה הכי עתיק בעולם, עם המוסיקה הכי מתקדמת, בטכנולוגיה הכי מתקדמת, שהופך באורח פלא להיות מפגש ממש טבעי. מדהים אותי לגלות כל פעם מחדש, שהאיכות של הסאונד שהדיג' מפיק, דומה למוסיקה האלקטרונית. איך באמצעות השימוש באוויר ובחלל הפה והלשון בלבד, בשילוב עם תנועות גוף, אני יוצרת סאונד שאנשים יוצרים עם המחשבים הכי מתקדמים שיש".

טראנס הוא לא רק למסיבות
בעצם הכול התחיל בגיל 16, בתקופה שהטראנס משך אותה מאוד. "זה נכון שבעולם שלנו אנחנו חשופים למוסיקת טראנס במסיבות, אבל הטראנס במקורותיו הוא לא רק למסיבות, אלא משמש בטקסים עתיקים למטרות של ריפוי. וכך מתחבר אצלי כל נושא הריפוי והמוסיקה".

החיבור לדידג'רידו ככלי נגינה קרה בעקבות התקופה שהייתי באפריקה. לפני זה, מגיל מאד צעיר, למדתי את המוסיקה היותר מערבית, ניגנתי בפסנתר ובחצוצרה, עשיתי בגרות במוסיקה בבית-הספר התיכון, שרות בתזמורת צה"ל כחצוצרנית, אחר כך המשכתי ולמדתי ב"רימון", בית הספר למוסיקת ג'אז, וניגנתי הרבה מוסיקה קלאסית, ג'אז, רגאיי, גרוב, והכול עם החצוצרה. אבל משהו שם לא היה לי שלם לחלוטין.
במקביל, בגיל 16 נחשפתי למוסיקת הטראנס, ואלו היו שנות ה-90' בישראל, שהטראנס היה מאוד מחתרתי. המוסיקה משכה אותי כי היא הייתה ללא מלים, פחות סיפורים ותדר שפחות עובד על הרגשות, בלי ה'קשקושים'. היה שם משהו אחר, משהו אבסטרקטי, 'להרגיש את עצמך בתוך זה', לא כופים עלייך סיפור, ויש שם משהו שמרגיש יותר אנרגטי, נותן יותר מרחב להיות 'מה שבא לי להיות' בתוך זה".
"נמשכתי לטראנס גם ברמה של סוג המפגשים, והטקסיות שהייתה מסביב - הנסיעה לטבע, ללילות שלמים עם ירח מלא, מסיבות מושקעות, מה שהתחבר לי לטקסיות המקורית, משהו שאוסף אנשים יחד ומוסיקה שבונה אנרגיה מסוימת. המוסיקה עצמה היא יותר היפנוטית במהות שלה ומאפשרת למי שרוקד לחוות חוויה טוטאלית".

אפריקה קראה לה
"וכך התחלתי לחקור בכיוון של טראנס, ואחרי הצבא הגעתי באופן בלתי מתוכנן לאפריקה. זה התגלה כמסע משמעותי מאוד באפריקה הדרומית. כשהגעתי לשם, סקרתי לעומק שבטים מקומיים, בעיקר הייתי אצל הבושמנים, ואצל שבט ה"שונה" בזימבבואה. המוסיקה המסורתית משכה אותי, ונחשפתי לטראנס בכמה סגנונות. מוסיקה אפריקאית היא מושג רחב ולכל שבט יש סגנון שונה, כלי מוסיקה אחרים וקשה להכליל את הסגנונות כולם יחד. אני אישית נחשפתי לחלק מזה, וגיליתי שגם אם הכלים שונים, ואם לפעמים המוסיקה מלאה בכלי הקשה ולפעמים מלודית, בין אם המופע מתקיים בערים הגדולות או בכפרים הנידחים ביותר,יש מוטיבים משותפים שמאפיינים את חווית הכניסה לטראנס. החוויה היא בדרך כלל מאוד ארוכה, שעות על שעות של מוסיקה, לילות שלמים, ומוסיקה שבאמת מתועלת לגוף ולחושים, והכול סביב הריקוד והתנועה".

"מעצם השהייה במקומות האלו נחשפתי לרופאים המסורתיים, וכששאלתי על משמעות הטראנס, ההסבר הטוב ביותר שקיבלתי היה שצריך לשהות ליד שאמאנים (מרפאים מסורתיים) ותיקים, כדי שהערוצים ייפתחו. אמנם לא הייתי שם כמה שנים , אבל הספקתי להיות נוכחת בכמה טקסים שעשו בתוכי טוויסט מסוים ודייקו אותי בהרבה מקומות. משהו בתדרים של המוסיקה שלי השתנה, וכבר באפריקה התחלתי ללמוד ולנגן באטרף על תופי דג'מבה אפריקאיים".

הכל בזכות דלקת
"כששבתי מהמסע באפריקה ,שזה היה הטיול גדול שלי אחרי הצבא, המשכתי בטירוף של נגינה על תופים וכמובן עם החצוצרה והפסנתר. אחרי חצי שנה התפתחה לי דלקת מפרקים, בגלל שהטכניקה שלי לא הייתה מספיק טובה ונוצר פער בין המוסיקאליות וההתלהבות של הנגינה לעומת הטכניקה, עד למצב שנפצעתי ונוצרה הדלקת. כך נוצר מצב שלא יכולתי לנגן על שום דבר חוץ מעל הדידג'רידו!
בחודשים הראשונים של הדלקת המשכתי ללכת לשיעורי תופים ומצאתי את עצמי מקשיבה מבואסת בלי לגעת בתוף, רוצה להמשיך ללמוד. אחרי כן, כשראיתי שהדלקת לא עוברת, ואמרו לי שזה עשוי לקחת זמן רב, הבנתי שכל שנשאר לי עכשיו זה הדידג'רידו ושם בעצם נוצר הפוקוס שלי לכלי הזה".

"אל הדידג'רידו נחשפתי לראשונה בהופעה בישראל כשהייתי בת 19, וישר לאחר מכן קניתי אחד בנחלת בנימין .אבל לא התייחסתי אליו ברצינות, והוא תמיד עמד שם בצד. ראיתי אותו ככלי נגינה מוגבל שיכול להוסיף עניין וגיוון אבל לא כלי רציני להעמיק בו. בזכות הדלקת לא הייתה לי ברירה, אלא לנגן בדיג'. משהו קרה שם, והפוקוס שהחל מתוך אילוץ, היה נקודת מפנה נוספת בסיפור שלי".

הטרייבל דאנס והריפוי שבו
אחרי מספר חודשים פגשתי את אמיר יעקבי עם הרכב ה"טרייבל דאנס", שהזמין אותי להופיע יחד איתו. משם החלו להיפתח המון דלתות, קיבלתי הכרה גדולה על הנגינה הזו והבנתי שיש שם משהו גדול יותר ממה שחשבתי. משהו שם הרגיש לי בבית, לא היה שם את המאבק כמו עם שאר הכלים, משהו יותר פשוט. למדתי את הטכניקה בהתחלה באופן מאומץ, אבל מנקודה מסוימת, משהו שם נפתח וזה התחיל להרגיש לי יותר נוח ובבית, ממש שער או ערוץ להעביר משהו שהיה בתוכי הרבה זמן".

אחרי "הטרייבל דאנס", נהייתי ביחד עם הדידג'רידו לשם דבר בישראל, ולא חזרתי אל שאר הכלים. בתקופה האחרונה חזרתי לתופף קצת, אבל הדידג'רידו היה ועודנו הכלי הראשי שלי.
בתקופה עם "הטרייבל דאנס" התחלנו גם לעשות סדנאות ולחבר את המוסיקה למקומות של ריפוי. גם כיום,אני ממשיכה לקחת את המוסיקה לפורומים שהם לא רק מסיבות. במופע הטראנס המשותף שלי יחד עם DJ תומר "אופטימיסטיק", היו לנו למשל, ערבים מיוחדים עם ניסים אמון, מורה זן, שבהם ניסים העביר סדנה מונחית בליווי מוסיקת הטראנס שלנו. הכניסה לטראנס מאפשרת שחרור וריפוי עמוק.
בנוסף,מבחינת עבודה אינטימית וישירה עם אנשים,כיום אני בעיקר מלמדת שיעורי נגינה פרטיים או בקבוצות אינטימיות של שישה משתתפים. מגיע קהל מגוון מגיל 18-60, הרבה אנשים שמתעניינים בכלי הזה, ככלי נגינה, תחביב או העשרה. תמיד אני מבררת איתם מדוע באו ללמוד, ורבות מהתשובות הן שהתדרים עצמם המופקים מהכלי משכו אותם.הרבה אנשים שלא העיזו לנגן, מצאו בכלי משהו אחר והרגישו שהם רוצים ללמוד אותו. כך גם מתבטאת שיטת הלימוד שפיתחתי דרך הניסיון העבודה עם האנשים. יש לי מסלול התפתחות באורך של שנתיים ,שמתחיל מהצליל הראשון ועד לפרויקט הסיום שבו שמעלים מופע חגיגי בפסטיבל הדידג'רידו השנתי.

איך יוגה ודיג' חוברים יחדיו
בשיעורים אני שמה דגש על הדרך של הלימוד, הדרך היא מאוד משמעותית בשבילי. ברוב כלי הנגינה אנשים עוברים שנים של עבודה סיזיפית, מה ששוחק את הגוף בכל מיני דרכים של החזקה, כולל האימון הרב, לימוד תווים וסולמות, וכן אימון של שעות על גבי שעות, עד שמייצרים מוסיקה שהיא נעימה. היה לי חשוב שמי שבא ללמוד אצלי לא יהיה מתוסכל כל כך הרבה שנים עד שהוא יוכל ליהנות מהנגינה עצמה ומהפקת המוסיקה. החוויה התרפויטית של אדם שבא לנגן את הצליל שלו היא גדולה ומשמעותית ומתחילה מהצליל הראשון. כבר בחודשים הראשונים בשיעורים לומדים להפיק צלילים נעימים, שכן רוב התדרים שמופקים מהדיג' מקושרים לצ'קרות התחתונות, שהן מחוברות לחיים.
במשך השנים הוסמכתי גם כמורה ליוגה, וזה משתלב יפה עם ההוראה של הנגינה בכלי הזה, שכן בשיעורי הנגינה העבודה עם הנשימה מאוד משמעותית, זוהי מהות הנגינה עם הדיג'. ישנו חיבור למערכת הנשימה, לומדים להכיר אותה ולהשתמש בה בצורה שהיא אפקטיבית לנגינה. אלו תרגילי נשימה כמו פארנאימה של אומנות היוגה, שיש להם השפעה מיטיבה להרגעה, ואדם יכול להתחבר לעצמו ולנשימה שלו דרך האימון בדידג'ריו ודרך לימוד הטכניקה, מה שנותן לו לממש עבודה רוחנית על עצמו.
'זה לא שאתה רק רוצה להגיע ליעד, אלא שהדרך לשם כבר מהצלילים הראשונים, הם בעלי משמעות רבה', היא אומרת, ומוסיפה כי 'הדרך הופכת להיות מדרך סיזיפית ומתסכלת לדרך בעלת משמעות מהרגע הראשון.' בשלבים המתקדמים יותר של הלימוד, מתחילים ליצור מוסיקה. בגלל שבדיג' אין חוברות אקורדים לביצוע, ולא עושים קאוורים לשירים אחרים, האדם שבא ללמוד, חייב להתחיל ליצור מוסיקה בשלב מוקדם, חייב להמציא משהו מתוך עצמו כדי שיהיה לו מה לנגן.

כל אחד והסיפור שבו

לפתוח את המקום של היצירה זו חוויה רוחנית ומרגשת, ואנשים מגלים שיש להם בתוכם גרוב וקצב, ייחודיות של כל אחד על הכלי, דבר המייצר את המשמעות של 'מה הוא מביא איתו ומה הסיפור שלו לספר'.
הדידג'רידו הוא כלי טיפולי, ויש לנגן בו בנשימה מעגלית, מחזורית, שזו טכניקה תרפויטית,כי הרי לנשום ולשאוף באותו זמן יכול ליצור חוויה מרגשת, מדיטטיבית מאוד. הנשימה הופכת להיות חלק מהמקצב, ויש קשר ישיר בין המהירות שאנו נושמים לסוג המוסיקה והמקצב שיוצא.
נגינה של מקצבים מדיטטיביים, מהירים או איטיים, מכניסה ל'סטייט אוף מיינד' מסוים. כיום החלו לחקור את זה בעולם המערבי ומגלים כמה הקשר ישיר בין הנגינה וההאזנה לדידג'רידו ושינוי מצב התודעה.מסתבר גם שהאפקט קורה מהר, לא רק אחרי כמה שעות.
בשנים האחרונות, חקרתי גם את היכולת לטפל באופן פרטני לא על ידי כך שמלמדים את האדם לנגן, אלא נותנים לו לחוות את התדרים של הכלי על גופו, ואת האפקט הטיפולי. המפגש נראה כך שהמטופל שוכב על מזרון בגובה נמוך ואני מסתובבת סביבו עם דידג'רידו עדין בעל תדרים עמוקים המתאים לטיפולים, ומנגנת על הגוף במרחק של 1-2 ס"מ. אני עובדת עם התדרים שהכלי הזה מפיק, כשהנגינה היא למטרת טיפול ולא למטרת הופעה לקהל.
כשהתחלתי לטפל בצורה זו חיפשתי הנחייה, אבל התחום הטיפולי שאפשר ללמוד היום בעולם המערבי הוא בעיקר ה- Music therapy ,והעבודה עם הדידג'רידו קשורה לדרך טיפול המכונה Sound therapy ואין אף מקום שמצאתי שמלמד באופן ישיר עבודה עם התדרים של הדידג'רידו. למרות ההבנה שהתדרים שמופקים מכלי הנגינה והאפקט שלהם על הגוף, הנפש והרוח של בנאדם היא גדולה. לא מצאתי בחיפושיי אף מנחה, רק מספר אנשים שבאופן אישי ואינטואיטיבי התחילו להתעסק בזה בעצמם. הציעו לי להתנסות,לעבוד עם זה ולנוע באופן אינטואיטיבי, ולדעת שיש לכלי הזה השפעה גדולה וצריך לנהוג בו בהרבה כבוד ובזהירות.

פוטנציאל הטיפול בדיג' רק בתחילת דרכו
במשך השנים אספתי פידבקים והשתכללתי, והבנתי שממש אפשר לאבחן דברים מסוימים תוך כדי הנגינה על גופו של אדם.למדתי להרגיש אנרגיה של בנאדם. לדוגמא, לפעמים משהו בצליל מרגיש שהוא נתקע בקיר, והתרגום שלי היה שבאזור הזה יש חסימה אנרגטית, או חור שחור שבולע את הסאונד שהראה לי שזהו בולען אנרגטי. היו מקומות שהצליל הדהד בתוכם, שהרגישו פתוחים ונקיים, וכל זאת הייתה התחלה של מיפוי דרך הנגינה. השלב הבא הוא למצוא את הדרך 'איך להביא את הבנאדם למקום טוב יותר מאשר בתחילת הסשן'.
התגובות מהטיפולים היו טובות,אך היה לי חסר ידע מקיף יותר בתהליך הטיפולי, חשתי קושי להכיל מצבים מסוימים, בשל חוסר בכלים,והרגשתי שאצטרך בהמשך הכשרה כמטפלת גוף-נפש אם ארצה לקחת את זה לשלב הבא.
כעת, אני בעיקר עושה מפגשים חד פעמיים של אבחנה וניקוי אנרגטי של כל הגוף, מה שמאפשר רוגע והטענה מחודשת של האנרגיה.
"חשוב לי לציין", היא אומרת, "שהפוטנציאל של הכלי הוא רק בתחילת דרכו בעולם המערבי אבל האבוריג'ינים יודעים את זה כבר זמן רב. התחילו לחקור בעולם שלנו את השפעת הנגינה בצורה מדעית וגילו קשרים ישירים, אבל מרגיש לי שזה בתחילת הדרך ויש עוד הרבה לגלות. אנחנו תמיד זקוקים להוכחה ושיש אפקט אמיתי מוכח, ושאין שרלטנות. אני שמחה על החקירה הזו. לכלי הזה יש כוח ריפוי אדיר. התפקיד המסורתי אצל האבוריג'ינים, היה לטקסים של בריאה מחודשת של היבשת ושל המשך קיום העולם, לפי אמונתם. בטקסים האלו הדיג' הוא זה המחבר בין המימדים. הם מדברים בהקשר הזה על 'זמן חלום', שהוא מימד בריאה, בלי זמן, בו נברא העולם, ודרך הנגינה, הטקס והריקוד הם מתחברים אליו ובוראים את היבשת ואת המשך קיום המין האנושי ואת האבוריג'ינים בפרט ,כל פעם מחדש. זהו תפקיד מיסטי של כלי הנגינה המופלא הזה, שגילו מזמן, ורק מראה עד כמה הוא עוצמתי."
בימים אלו נועה עובדת על חומרים חדשים למופע סולו שיהיה שילוב של טראנס עם כלים אקוסטיים ומוסיקה אלקטרונית, עם הרבה דידג'רידו בתוכו.

שם הכותב: עדן פלד
אודות הכותב: כותבת ונטורופתית.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©