שתף

כיף להיות בבית / יעל צבעוני

21.08.11

האיחוד
חזרתי ממאהל המחאה בפרדס חנה. תכלס, לא הייתי במחאה. הייתי במחנה אוהלים שהיו בו קבלת שבת ושירים ואנשים שעומדים ואוחזים ידיים ומחייכים.
הלכתי למקום שבו ישבו כל מיני אנשים והביאו אוכל ודיברו והיה נעים וכולם שמחו לראות אחד את השני והייתה אווירה טובה ותחושה של – כיף לשים פה אוהל, אנחנו כמו במחנה חברים וקצת תהיתי על השלט שהיה תלוי על אחד האוהלים – 'לא כיף להיות בבית'.
ניגשתי לחבר וחיבקתי אותו. "כמה זה מרגש לראות את כולם ככה," הוא אמר, "תראי מה קורה פה." ואני חשבתי, זה כל כך יפה מה שקורה פה, אבל מה שקורה פה הוא הרבה מעבר למחאות או דרישות ממישהו אחר.
יש פה איחוד.

למה צריך להתאחד מול משהו כדי להתאחד?
מפגש של אנשים, כל אחד מביא משהו, יש עניין משותף. כולם תומכים זה בזה, מבינים. ונורא קל להסכים ולא צריך בשביל זה להגיד מילים גדולות או לנופף בדגלים. גם לסיסמה – 'העם דורש צדק חברתי' מאד קל להתחבר. ברור, לא?
"טוב לראות אותך," אמרו לי כמה אנשים שמזמן לא ראיתי.
ותהיתי אם באתי למחות או בעצם לפגוש את האנשים שגרים ליד הבית שלי. ביום שלישי, שמעתי, הייתה מסיבה מעולה. ולא הייתי. ורציתי עכשיו גם לפגוש וגם לתמוך וגם להיות חלק מההיסטוריה הזאת שקורית. אין לי שלטים להניף, אין לי סיסמאות, אני בעד מה שקורה, אבל מה שיש לי כרגע הוא רק להיות. ואולי זה מספיק.

אבל אני בעד מה שקורה הרבה מעבר למחאה הזאת, אני בעד האיחוד הזה. איך יוצרים אותו כשזה לא מול מישהו אחר, כשהכול הוא בעד ולא נגד.

מחר אני נוסעת למסיבה בתל אביב ואחר כך למחאה. אני נוסעת ליום עם חברים. נכון שאולי אזיע כמו בשבוע שעבר עם המוני אנשים ואחפש מקום עם קצת אוויר. וכשאני כותבת את המילים האלה אני רואה את התפיסה הסמויה שלי על מחאות או הפגנות או דברים שחשובים - צריך להתאמץ, צריך לעשות משהו שיהיה קשה.

אני מניחה שלישון באוהל ולהיות כל היום ברחוב תל אביבי באוגוסט יכול להיות קשה. אבל יש משהו מעבר. יש הרבה מוזיקה, יש הרבה אהבה, יש הרבה חיבור. לרגעים נדמה שאפשר לשכוח את המטרה (שלא ירגמו אותי עכשיו). מה שנוצר דרכה כמעט שווה את הכול.

המניע
אם אנשים מוחים בשמחה, כנראה התוצאות באמת יהיו מהפכניות. אם אנשים שרים יחד ואז אוכלים יחדיו ארוחת ערב ואז מניפים שלטים, הם יובילו מהפכה אחרת. האנרגיה שמניעה כל פעולה מביאה לתוצאה דומה. כעס מוביל לכעס. הפגנות אלימות יביאו לאלימות. ומה שקורה פה הוא אחר. אני לא יודעת מה יקרה, אני רק שמחה שזה קורה.

ואולי כשכל זה ייגמר, רגע לפני שנשכח, נזכור מה היה האיחוד הפשוט הזה, בלי קשר למי שנמצא ממול ונוכל להתאחד סתם כך, לצאת מהמחשב, הפינה, המזגן, הבית, המוכר. נראה אהבה, אכפתיות. סתם כך.

אבל בסדר. יש מטרה. גדולה.
ואפילו מצאתי סיסמה.
אני בעד.

שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: כותבת, עורכת. מנחה סדנאות כתיבה יצירתית 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©