שתף

שני סיפורים ומוסר השכל על מישהו שפשוט השתעל / יעל צבעוני

02.10.11

המקום – אושו מדיטישן ריזורט, פונה.
הארוע – מדיטציית הערב היומית באודיטוריום – ריקודים, ישיבה שקטה, וידאו עם אושו.
החוקים – מי שמשתעל או מתעטש יוצא מהאולם.

המשתעל – גרסה 1
מישהו השתעל. שיעול קטן, אחד, יחיד. אף אחד לא יגיד משהו, חשבתי. קורה. ואז מישהו קם בלבן. היה חושך כך שרק ראיתי דמות לבנה הולכת. הולכת ומחפשת, מחפשת את המשתעל. הדמות עברה בין אנשים, גוחנת, האם זה אתה. אבל אף אחד לא הודה. ואז היא ניגשה למישהו אחד שהיה מאחור. מלשין, חשבתי, היא רוצה שילשין. אני לא יכולה לשמוע אבל רואה את הדמות מתרוממת יחד אתה ויחד הם ניגשים לדמות אחת. מתכופפים אליה. מישהו קם ויוצא מהחדר.

אני לא יכולה להסביר בכלל כמה זה כיווץ אותי, איך רציתי לקום אחריו ולצאת מהחדר. טרור, נאצים, מה עוד עבר לי בראש. וכולם שותקים. שיעול אחד. לא חולה או משהו. וחשבתי על אפצ'י שיכול היה לצאת לי בקלות. האם הייתי מנודה מהאולם? והבושה הזאת. תגידו לאפצ'י שהוא לא אמור לצאת, זה לא כל כך מקל.

והתחילו לרדת לי דמעות. וכאב לי, כאב כל כך. רציתי לצווח, כל כך לצווח שניסיתי להבין מה אני צווחת כל כך. מישהו השתעל. ניגשו אליו, הוא יצא מהחדר. אבל זה לא רק זה. שואה, זה שוב חזר. ואני מריצה תמונות של מישהו אחד שלא מצליח ללכת עם כולם, מישהו אחד שלא מצליח להעמיד פני בריא ומוציאים אותו מכולם. והמלשין ההוא והדמויות שהולכות בשקט בלבן. וההוא שיצא החוצה. והשתיקה של כולם. גם שלי.

שקט. ניקיון. תחושת נוכחות מטורפת. אושו מדבר, צלול ויחד עם זה לא ברור וכולם מהופנטים. בגלל זה אף אחד לא מתעטש.

אני פונה אליו בלי מילים ותוהה אם הוא יודע מה קורה כאן. והוא נקי כל כך. מצד אחד הוא נראה רציני כזה, הכול כל כך מתוקתק אצלו והשעון היוקרתי והצילומים הכל כך חדים בכמה זוויות מחמיאות. ומצד שני, בשניות הוא נהיה גם דבילי. הוא כל פעם מזכיר לי את סבתא שלי ואני אוהבת אותו ממש.

אנרגיה גברית אופפת את המקום הזה. אתם לא מעדיפים גם לאהוב, תגידו? ככה באמת חוגגים את החיים? ומה עם לאהוב אדון אושו? מה עם כל הילדים האלה שהולכים אחריך בעיניים עצומות? אולי תלמד אותם לאהוב? אולי תראה להם לא להפוך אנשים לאובייקטים. אולי תפתח להם את הלב.

אני נותרת נוכחת. המחשבות ממשיכות להציף ולא רק מחשבות. זיכרונות, תמונות, דברים ואנשים שהיו או לא היו. איש עם אף ארוך מבקש ממני עזרה כל הזמן, מסתכל עליי. אני לא יכולה כל הזמן לעזור לך, אני מפסיקה לעזור לך. אני יכולה לעזור לך. הם הולכים אחריי. אני שוב נכנעת, הולכת אתם, מובילה.

מתבוננת באושו, גם זאת דמות, גם היא ריקה. והוא ממשיך בשיעור של היום - דה אמפטינס אוף דה הארט, פארט פור.

המשתעל – גרסה 2
ישבתי לארוחת צהריים עם כמה אנשים. כמה שהמקום השתנה, הם אמרו. הם סיפרו שפעם היו נכנסים לג'קוזי ערומים. הם סיפרו שפעם הכול היה הרבה יותר פתוח, שהיה יותר מקום ליצירתיות, שהטבע היה פראי יותר ולא מקוצץ כמו בגן יפני.

ומה עם השיעולים? שאלתי. הנה, אולי עכשיו אקבל תמיכה וסיפרתי להם את סיפור המשתעל. סיפרתי איך הוציאו אותו מהאולם. סיפרתי שזה היה שיעול לא מזיק, שלא היה חולה. זה היה תמיד, הם אמרו. אושו אומר ששיעול ועיטוש הם פשוט התנגדות למדיטציה, אחרת הם לא היו.
ובאמת, מאז שאני שם, לא התעטשתי באולם אפילו פעם אחת. האפצ'י אפילו לא רצה להגיע.

אחרית דבר - כעבור שבוע
אתמול במדיטציית הערב אושו דיבר על אהבה. הוא דיבר על הפלא שבאהבה, על היכולת שלה ליצור טרנספורמציה. מילותיו חדרו, הלב התמלא אהבה ודמעות נזלו לי מהעיניים. כשנגמר, התבוננתי באנשים שעוזבים את האולם. הם נראו לי אחרת.

מוסר ההשכל
שיעול הוא שיעול. סיפור הוא סיפור. מחשבה היא מחשבה. ולמה להעדיף אחת על גבי השנייה.

שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: יוצרת, כותבת, עורכת. מנחה סדנאות כתיבה 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©