שתף

מגע רוחני / יעל צבעוני

20.11.11

מגע 
אני אוהבת מגע. מאד. חיבוקים, ליטופים, נשיקות. אנחנו זקוקים למגע גוף בגוף והרבה. אנחנו יותר ויותר יודעים את זה, יותר ויותר מאפשרים לעצמנו להתקרב, להגיד, לגעת. זה כל כך יפה. ונכון.

חזרתי מפסטיבל נאטראז'. היה כיף וטוב ושמח ופותח. ראיתי בסוף אנשים מסתובבים פתוחים ואוהבים, מוכנים לטרוף את החיים. ובתוך כל אלה, רציתי לכתוב על משהו שקורה מתחת לפני השטח.

הסדנאות הרוחניות באות לפתוח, להשיל שכבות, לקלף. כשאנשים נפתחים הם מאד חשופים. אנחנו עומדים מול אדם זר פתוחים, לפעמים כמו שלא היינו מעולם. הלב שלנו נפתח. אנחנו רוצים שייגעו, רוצים לגעת, בלי הגנות יותר. כאן ועכשיו אפשר להתקרב. כל כך הרבה זמן סגרנו.

ומתחת לפני השטח נמצא גם היצר המיני. אולי הוא לא אמור להיות? הרי מדברים על אהבה. ובטח שהוא שם, הוא אפילו לא צריך להיות מתחת לפני השטח. אישה עומדת מול גבר, גבר יושב מול אישה, והכול פתוח. כמה זמן גברים ונשים היו צריכים להסתיר. ועכשיו הם קרובים.

תרגיל בזוגות
הנה סיפור שקרה לי לפני כמה שנים בסדנה שהשתתפתי בה.

זה היה במהלך תרגיל בזוגות. היו שם נשימות, הייתה שם כניסה מאד עמוקה פנימה. כל אחד בתורו נשם, נכנס לתוך עצמו והשני שמר עליו ואחר כך עזר לו להתעורר ולחזור. כשבן זוגי לתרגיל התעורר מחדש לחיים ואני תמכתי בו, הוא ליטף אותי. הוא כל כך רגיש עכשיו, חשבתי לעצמי, יודעת מה אני עצמי עברתי בתור שלי. הוא צריך קצת מגע והכלה, ואני לא עושה עם זה כלום. הוא ליטף אותי בגב, ברווח שבין החולצה למכנסיים. זה לא היה לי נעים. הרגשתי לא בנוח. מסביב כולם היו מאד מחובקים ונוגעים, זה לא נראה כל כך חריג באוויר שבחוץ. לי זה כן היה נראה חריג. הוא חצה גבול ופלש למרחב שלי ואני לא אמרתי כלום.

אף אחד לא יגדיר את זה כהטרדה מינית, זה לא היה עובר שום בית משפט אמיתי ואני בטח שלא תכננתי להגיע לשם.

התרגיל נגמר, הסדנה הסתיימה ואני הלכתי הביתה בתחושה רעה, ממש. יום אחר כך התקשרתי לאותו איש וסיפרתי לו מה זה עשה לי. הסיפור שלו היה אחר. הוא איש מקסים אגב ובטח לא רצה לפגוע או לחצות גבולות. אבל אני לא עשיתי מעשה פשוט כמו להזיז לו את היד. לא רציתי לשבור לו את החוויה, רציתי להגן עליו. ונפגעתי.

אז הסיפור שלו הוא אחר, אבל זה לא באמת משנה. נגמר עידן הקורבנות הנשית שעושים לה. אם אני לא קשובה לגבולות שלי, אז אחרים יכולים לעשות לי דברים בלי שהם אפילו ידעו. אף אחד אחר לא אמור להקשיב לי ולדעת בשבילי. אולי בסיטואציה אחרת אותו הדבר בדיוק היה מתאים לי ונעים ופותח. אבל אז זה לא התאים ואני נתתי לזה להיות.

זה מבלבל
הפתיחות היפה שנוצרה מול הגבולות שגם כן נדרשים לפעמים. לא כדאי לנו לסמוך על מישהו אחר שידע בשבילנו מה טוב לנו. לא כדאי לסמוך על זה שרק בגלל שאנחנו במרחב רוחני ופתוח, שום דבר לא יכול לקרות. דברים קורים בצורה קטנה ומעודנת. פלישה לא צריכה להיות אקט גדול שאנשים רואים.
רקדתי בפסטיבל. מישהו ניגש והושיט לי שתי ידיים כדי לרקוד. אבל האמת, פשוט לא התאים לי. הרגשתי בגוף שאני לא רוצה את המגע הזה עכשיו. אז אמרתי לא. בפשטות. הוא המשיך הלאה. וגם אני. לא קרה כלום. אנחנו מתכווצות כל כך מהר. אנחנו הופכות קטנות כשאנחנו לא מחוברות לרצון שלנו. אנחנו כל כך חוששות לפגוע, להגיד לא. מה, זה רק עניין קטן, נכון? את זה אני יכולה לתת לו. אבל אנחנו פוגעות בעצמנו.

פניות אישיות במיוחד

נשים יקרות,
אני יודעת שמדברים על להגיד כן להכל, שזה מה שפותח, אבל אני רוצה להזמין אתכן להגיד גם לא. הגוף שלכן הוא דבר יפהפה. המגע, הכניסה אליו הם מקודשים. שמרו על זה. אני רוצה להזמין אתכן לבדוק בכל רגע אם המגע הזה נכון לכן ולא לסמוך על נסיבות חיצוניות. האם באמת נכון לי כרגע שייגעו בי? והנה, עכשיו התרגיל הפוך ואני אמורה לגעת. האם אני רוצה לגעת באמת? אל תזרקו את תחושות הבטן שלכן לפח רק בגלל שעכשיו זאת סדנה, רק בגלל שמדברים על אהבה. אחרת, זה יסגור אתכן במקום לפתוח. אם תדעו גם מתי להגיד לא, תדעו לגמרי להגיד כן. וכשאתן שם ורוצות, תגידו כן עד הסוף. ואז הכול יהיה מחובר ופתוח, ואז תוכלו להתמזג ולהביא את כולכן כמו שאתן יודעות.

פעם היינו אומרות יותר מדיי לא וסוגרות. ונסגרות.
היום לפעמים אנחנו אומרות יותר מדיי כן. ונסגרות.
כשאני יודעת להגיד לא באמת אני גם יודעת להגיד כן.

ולהתמסר. וזה מה שאני רוצה.

תרגישו בגוף שלכן. אנחנו יודעות מתי משהו באמת מתאים לנו ומתי לא. מתי אנחנו רוצות, אבל סוגרות את הדלת בגלל שקשה אבל צריך להתגבר על משהו; ומתי נכון פשוט לסגור דלת לא מתאימה. אנחנו לגמרי אחראיות לכל מה שקורה לנו.

גברים יקרים,
אני יודעת שלא קל להיות היום גבר. כמה דברים אתם אמורים להיות, כמה אנחנו מבקשות. ואתם עושים, והרבה. כל כך יפה לראות אתכם נפתחים לעולם הרגשי, מתחברים ונוגעים. אתם לא אחראים עלינו יותר, אבל בכל זאת אני מזמינה אתכם להקשיב. מה באמת אתם רוצים? תגידו באמת. לא צריך להסתיר יותר, כבר אין במה להתבייש. תקלפו גם את זה. תהיו כנים וישירים ואז תראו שאתם לא יכולים לפגוע, רק להתחזק ולחזק. ולהמיס אותנו.

כן או לא
כן זה הרבה יותר טוב.
 
שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: כותבת, עורכת. מנחה סדנאות כתיבה יצירתית 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים דרך כתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©