שתף

הנסיכה - אגדה עם סוף פתוח מראש / יעל צבעוני

03.12.11

היה הייתה נסיכה.

הנסיכה גרה בתוך ארמון ובארמון גרו ארבעה נסיכים. כל הנסיכים אהבו את הנסיכה וכל הנסיכה אהבה את הנסיכים. כולם חיכו שיום אחד תהיה גדולה מספיק כדי לבחור. אבל הנסיכה רק קיוותה שאף פעם לא תצטרך לבחור בין האנשים שהיא אוהבת. אי אפשר את כולם, אמר לה אביה. ואביה היה המלך.


גם אמא שלך בחרה אותי, סיפר לה שוב איך הוא היחיד שלא ניסה להתבלט ואיך התפלא כשמשכה אותו אליה יום אחד ואמרה לו שהיא רוצה שיתחתנו. כל כך היה מופתע שלא הצליח להגיב. אז אתה לא רוצה? היא שאלה וכמעט יצאה מהחדר לפני שהספיק להוציא מפיו כמה מילים. כל פעם כשדיבר על אמה היו עיניו נרטבות והיא השתדלה לא להרטיב גם את שלה, לא לזרוק עוד עצב אל עיניו האהובות.

כל כך רצתה כבר להצליח לבחור, לפחות בשבילו. אבל למען האמת, הנסיכה בשום אופן לא יכלה לבחור. היה נסיך אחד שהיה כל כך יפה שלא יכלה להפסיק להסתכל עליו ואחר שאהבה לספר לו את כל מה שקרה לה היום, עד כדי כך שהייתה מדמיינת את עצמה מדברת איתו עוד לפני שהיו מדברים. והיה את הנסיך הרוקד, כמה הגופים שלהם רקדו בהתאמה, והיה את המצחיק, שכל מילה שנייה שלו הייתה גורמת לבטן שלה לרשרש ולעיניים לנצנץ.

אבא, אמרה יום אחד בארוחת הערב, אני רוצה את כולם.

אז מי יהיה המלך? הוא שאל והביט בעיניה. הרי את יודעת שיכול להיות רק מלך אחד. היא סקרה אותו לועס בכבדות את נתח הבשר. אין מה להגיד, אביה התחיל להזקין. בין תלתליו נוצרו כתמים חלקים ועיניו החלו להתכווץ. הוא עוד הביט בה וחיכה לתשובה והיא התחילה להסביר איך לא תוכל לחיות רק עם אחד. היא סיפרה לו על הריקודים והשיחות והצחוקים, ובכל פעם כשדיברה, התלתלים שלה קפצו לכל הכיוונים.

את באמת אוהבת את כולם, פסק אביה והוציא מפיו את נתח הבשר שסירב להיגרס. בתי האהובה, אני לא יודע מה לעשות. בכל ימי מלכותי לא נתקלתי בכזה משבר גורלי. כל בחירה תשבור את לבך ואני לא יכול להניח לזה לקרות.

הנסיכה ניגשה לקצה השולחן וחיבקה את אביה, שמחה כל כך שמישהו מבין אותה. שנים חיה בתחושה שמשהו לא בסדר ועכשיו, אפילו המלך מבין.

שבע שנים אחר כך, לפני שעיניו של אביה נעצמו לתמיד, הוא קרא אותה אליו.

הנסיך היפה ביקש להיכנס ולהחזיק בידה, אבל היא ביקשה שיישאר בחוץ עם השאר שחיכו לראות מה יקרה במיטתו של המלך הגווע.

מה תבקש ממני אבא? שאלה הנסיכה ועיניה דומעות. האם אכזבתי אותך?

בתי, הוא אמר לה בקול חלש והיא התיישבה לצדו. החיים, הוא אמר, החיים הם לא מה שחשבתי.

אז מה זה החיים? היא שאלה. בבקשה, אבי, גלה לי.

תאהבי אותם, הוא אמר. ותני להם לאהוב אותך. אני אהבתי רק מישהי אחת ומאז שהלכה אני מסתובב בלי שום דבר. אהבה בלב זה לא מספיק. היא לא ישנה אתי בלילה. היא לא מכינה לי ארוחת צהריים. היא אפילו לא יושבת איתי לאכול צהריים. נדמה היה לנסיכה שראתה את אביה שוקע אפילו עוד לתוך מיטתו. תראי אותי, רק בן חמישים וכבר מת, יכולתי לחיות עוד הרבה.

אני אוהבת אותך אבא, אמרה לו והחזיקה חזק בידו. אתה יכול להמשיך עוד.

בשבילך, הוא אמר. לא בשבילי.

עיניו כבו והיא תהתה אם כך נראה המוות ואם כן, אז איך זה שמתפשטת בה תחושת מלאות חדשה. ואכן, בעוד רוחו של אביה עולה ומתפזרת בחלל, אהבה שלא ידעה הציפה את הנסיכה. היא נשקה ללחיו לשעבר ויצאה מהחדר.

בחוץ חיכו לה היפה, הליצן, הרוקד והפילוסוף. היא הביטה בהם מחכים למוצא פיה. היא הביטה בעיניהם שהיו נטועות בשלה ודמעות זלגו מעיניה בזו אחר זו.

מה קרה לך? שאל הפילוסוף, שהיה רגיש במיוחד.

כמעט סוף

לפני מספר חודשים ישבתי וכתבתי את האגדה על הנסיכה. תחילה המילים באו, אפילו במהרה בזו אחר זו, אבל הסוף לא רצה להצטרף. גם לא אחרי מספר ימים או שבועות. לבסוף כתבתי סוף, לא מרגישה שהסיפור באמת נגמר. למען האמת, לא בטוחה איך הוא נגמר באמת.

אז מחקתי מכאן את הסוף שיצא וחשבתי להציע לכם - אולי תכתבו אתם סוף לסיפור האגדה? הסוף יכול להיות קצר או ארוך, מהבטן, השרוול, הלב או כל מקום אחר שמילים עוברות דרכו.


מחכה לשמוע מה יקרה.
יעל

שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: יוצרת, כותבת. מנחה סדנאות כתיבה יוצרת 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
11/12/11 11:46
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©