שתף

מה שאומרים אליי / יעל צבעוני

27.01.12

מה שאומרים עליך
זה לא שאתה רוצה לשמוע. אתה אוטם את האוזניים. מה הם בכלל רוצים ממך? בעצם הם בכלל לא צודקים ואתה משליך הצידה את כל מה שהם אמרו. הם, הרי, בכלל לא מכירים אותך. ובטח לא יודעים לנהל את החיים שלהם כמו שצריך. שילכו להסתכל פנימה לפני שהם מסתכלים על אחרים, אתה אומר לעצמך ומרגיש די צודק. אבל המילים שלהם ממשיכות ללכת אתך. יום אחד בסיטואציה חדשה אתה מתנהל בצורה חדשה ונזכר בהם, שהעירו לך עוד אז. וכמה שזה היה מעצבן, זה היה נכון.

למה אז לא היית מסוגל לראות? אלה בדרך כלל דברים שנאמרו בדרך או ממקום ביקורתי או שאלה דברים שלא היית מסוגל לראות עדיין, שלא רצית לראות. ושמו לך אותם בפרצוף.

לא כל מה שאומרים עליך
לא כל מה שהם אמרו היה נכון, בטח שהם הגזימו ובטח שלא התכוונת למה שהיה. אבל היה גם משהו שם שיכולת לקחת, היה משהו שנגע בך והמשיך להדהד.

ויש מה שנכנס ויוצא

ויש גם דברים אחרים שנאמרים לך, אבל אתה לא מתעכב עליהם יותר מדיי. הם נכנסים מאוזן אחת וממשיכים הלאה והחוצה, בלי להשאיר ממש עקבות. אולי אפילו תשכח כבר עם ארוחת הערב שהדברים נאמרו.

ויש מה שפשוט נכנס
ויש את הדברים שאתה פשוט יודע שהם נכונים באותו הזמן. הם גם נכונים וגם נאמרים בצורה נכונה - מהלב, מאהבה, מתוך קרבה, מתוך רצון אמיתי לעזור ולשקף. בלי רצון לשנות אותך. אלה הדברים שמשנים אותך בצורה מיידית. אלה המילים שמחלחלות ויוצרות בהירות, המילים שאתה מודה עליהן, לא רק בדיעבד.

הספר שלי
נניח רגע לגוף השני ואספר לכם על משהו שקורה אצלי ממש עכשיו. אני עובדת על ספר, כבר לא מעט זמן. הרבה זמן השארתי אותו בתוכי, משנה ומתקנת, מוחקת ומוסיפה. ועכשיו, בהדרגה, לפני שהוא יוצא לקהל הרחב, אני נותנת לאנשים לקרוא ומבקשת לשמוע את מה שיש להם להגיד. את הכול.

זה לא כל כך פשוט לקבל הערות. אישה אחת אמרה לי שהקטעים המסוימים האלה לא מובנים, אבל אני חשבתי שהם כן, ואפילו התעקשתי על זה בתוכי, אבל בכל זאת חשתי לא בנוח. אז המשכתי ויום אחד ידעתי מה בדיוק לעשות, מה שייך ומה לא. ואז אני מוחקת, אני מוחקת כי מישהו עזר לי לראות את מה שלא יכולתי לראות בעצמי.

יש גם דברים אחרים שנאמרו אבל ידעתי שהם לא קשורים אליי וליצירה שבאה דרכי. הם לא נשארו אתי מראש. הם לא המשיכו ללכת יחד אתי.

מרחק מהסיפור שלי
אז איך בכלל אפשר לדעת? אני יכולה באמת לדעת מה נכון ורלוונטי כשאני לא מגיבה בצורה רגשית. אני לא מגיבה בצורה רגשית כשיש לי מרחק ומרחב לראות, כשאני יודעת שמה שיצרתי הוא לא אני. מה שיצרתי גדול יותר מהרגש שלי, גדול יותר ממה שחשבתי שיקרה, גדול מהרעיונות המהפכניים שרציתי להעביר. מה שיצרתי הפך ליישות ועכשיו, כשאני עורכת את הספר, אני בודקת אותה, את היישות הזאת, לא אותי.

כשאני מנסה לקחת אליי את מה שנאמר, אני בעצם כבר לא נאמנה ליישות שנוצרה. אז אני לא יודעת לשפוט. אני מקשיבה ליצירה החדשה, מתאימה אליה את מה ששייך, מלבישה אותה, מפשיטה ומרגישה לאן היא הולכת. אולי זה נשמע מסובך, אבל זה הרבה יותר פשוט. זה הרבה פחות אני ושלי ובגללי.

כשאני קשובה אליה, אני גם יודעת להסיר ממנה דברים שאני אוהבת. אני יודעת להסיר ממנה מילים שרציתי להכניס כי אהבתי אותן, כי עברתי אתן משהו, אבל היא, היא לוחשת לי, היא לא זקוקה להן. ויש שאומרים לי - אילו מילים מרגשות, אבל אני בכל זאת מורידה אותן ממנה, כי הן לא שייכות למה שנוצר. ויש שאומרים לי – זה נגע במיוחד, ואני יודעת שכאן בדיוק ידעתי את אותה הנגיעה בעצמי. ויש שאומרים – את המילים האלה לא כולם יבינו, אבל אני בכל זאת משאירה. היא אומרת לי שהיא דווקא מבינה מצויין.

להגן עליי
כשאני קרובה מדיי לדמות הזאת שקוראים לה אני, אני לא יכולה לראות. כשאני לוקחת אותי קצת מדיי ברצינות, אני צריכה להילחם עליי, להגן עליי. אבל על מי? כשאני גם יודעת להרגיש וגם יודעת לא להזדהות, עם עצמי או עם היישות שנוצרה, אני יכולה לשמוע ולהיעזר בכל אחד, לא משנה מה הוא אומר. אני יכולה להיעזר גם בחלום שחלמתי בלילה ובאיש שחסם את התנועה ובגשם שכמעט ויורד אבל נשאר באוויר. בינתיים. הכול מדבר אליי.

מה שאומרים אליי
הוא עוד סימן לאסוף בדרך.

שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: יוצרת, כותבת, עורכת. מנחה סדנאות כתיבה יצירתית 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
29/01/12 18:57
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©