שתף

הנסיכה - חלק ב' / יעל צבעוני

25.12.11

אגדה בהמשכים - קראו את החלק הראשון

מה קרה לך? שאל הפילוסוף, שהיה רגיש במיוחד.

***

כולם התקרבו אליה, אבל היא הרחיקה אותם בידה. הם לא יכולים להמשיך לחיות רק סביבה, ידעה בוודאות שלא הייתה לה מימיה. "אני מבקשת שתלכו," אמרה והביטה לתוך עיניהם, בזה אחר זה. הם הביטו בה שוב, בטוחים שיש טעות בהמשך האגדה. ובכל זאת, הם הלכו אחריה כשפתחה את השער והקשיבו לה כשביקשה מהם לצאת. הם הקשיבו לה כשביקשה שילכו בלי להביט לאחור וכך נעלמו מעיניה.

הנסיכה סגרה בשקט את שער הארמון הכבד, עלתה למרפסת והדליקה סיגריה.

דמעות נשרו מעיניה והיא לא ידעה אם היא בוכה את מות אביה, את ההיעדר של אהוביה או בגלל שאף פעם לא שהתה לבדה במרפסת. האוויר שנשב אליה היה נעים ובעודה יושבת היא חשבה על כל האגדות ועל הנסיכות האלה שהיו יושבות בדיוק באותה הנקודה ומחכות לנסיך שלהן שיבוא להציל. והיא, רק לפני מספר דקות אמרה לכל הנסיכים שלה ללכת. וזה לא שזה בלתי אפשרי להגיע לכאן ולחלץ אותה, כמה סולמות רציניים או פשוט איזה מסוק קטן מהמרתף.

הנסיכה שאפה את עשן הסיגריה עמוק אל ריאותיה, מנסה שיכסה משהו מהחלל הבלתי אפשרי שנפער בגופה. טוב שהיא לא כמו הנסיכות האחרות, חשבה. החיים נתנו לה מראש את כל מה שהיא רוצה. בעצם, כל כך היה לה תמיד את מה שרצתה, עד שלא הייתה בטוחה שזה מה שהיא רוצה. ופתאום עכשיו, בעוד הנסיכה יושבת על כסא הנחושת, היא לא בטוחה אם כל החיים שהיא חיה אותם הם החיים שהיא רוצה לחיות באמת.

הקולות מתוכה המשיכו לעלות ולהציף. בלי מלך ובלי נסיכים, מה בכלל הופך אותה לנסיכה? היא חייבת לספר על זה לפילוסוף, הוא מייד יבין ועוד ירחיב לה את התמונה כמו שהוא יודע. אבל הפילוסוף היה רחוק.

היא התרוממה מהכסא, הורידה את הקשת המוזהבת שהייתה תקועה בראשה באופן תמידי ושערה התבדר ברוח. ובעוד הרוח משחקת בשערה של הנסיכה, היא חשבה על הנסיך המצחיק ועל איך היה פורע את שערה בכל מיני צורות משונות ואומר שזה בכלל לא הוא, זאת הרוח, והיא הייתה צוחקת והוא היה מביט בה והיא הייתה מרגישה הכי יפה בעולם.

אז הרוח מבלגנת לנסיכה את השיער והתלתלים שלה מתפזרים ברוח והדמעות מתפזרות כי הנסיכה חושבת על כל הנסיכים שלה ובוכה, אבל לגמרי בוכה, כל הגוף שלה בוכה. וזה לא נגמר שם, הרי אביה זה עתה מת. אביה, היא חושבת. אביה האהוב, שהיה שם אתה בכל רגע מחייה עד שנתן לה לאהוב את כולם, עד שנתן לעצמו למות בלי למנות מלך. עד כדי כך אהב אותה, עד כדי כך סמך עליה. על מה בעצם סמך? וכשדמותו עולה בתוכה, הדמעות עוד יותר מתחזקות ומזיזות את הרוח שמזיזה לה את השער ונדמה שכל המרפסת המלכותית רועדת ומי יודע אם תיפול.

זעקה עלתה ממעמקי בטנה והיא צווחה את החור, את ההיעדר הגדול, הבלתי נסבל. אין יותר מי שיגיד לה מה לעשות ואין את מי לאהוב. אף אחד לא יגיד לה יותר כלום. עכשיו הכל בידיים שלה. אבל ביד שלה היה רק קצה של סיגריה והנסיכה, למען האמת, לא ידעה מה לעשות.

TO BE CONTINIEUD…

תכננתי שהאגדה תסתיים ואפילו חשבתי שכתבתי כבר סוף, אבל היא מבחינתה, החליטה להמשיך. יש עוד הצעות? אולי אתם יודעים מה יקרה במרפסת המלכותית?
 
שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: כותבת, יוצרת, מנחה סדנאות כתיבה יצירתית 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©