שתף

על טכניקות ונוכחות / ראיון עומק עם סמבהבו האיטלקי

03.03.12

כתרפיסט שמגיע מעולמו של אושו אבל לא רק, ספר לי מעט איך אתה קשור לאושו?

סמבבהו: הקשר הראשוני שלי עם אושו היה כשהייתי בן שמונה עשרה, שירתי בצבא כסוהר והסביבה הייתה מאוד לא סימפטית בלשון המעטה. יום אחד כיצאתי מהכלא אמרתי לעצמי: "אני רוצה, חייב למצוא משהו שימלא אותי".


כך נכנסתי לספרייה, הלכתי למחלקה שחשבתי תענה על צרכיי ובחרתי ספר אקראי. זה היה: "ההרמוניה המוחבאת" של סופר בשם בגוהאן שרי ראג'ניש. חזרתי עם הספר לכלא, ישבתי בספסל שלי בחדר האיום ההוא והתחלתי לקרוא. הרגשתי נוכח. ההרגשה הייתה מאוד פיזית. רק לאחר שנים יכולתי להגדירה אותה כשהגעתי לפונה.
שבוע לאחר מכן קראתי מאמר בעיתון על בגוהאן שרי ראג'ניש אושו, סופר כי הוא נעצר, שהיו לו מאה מכוניות רולס רויס ושהיה מוקף בנשים שניצל. אלו היו השמועות שהיו עליו בזמנו בעיתונים. התחושה הראשונה שלי הייתה: "תראה איך עבדו עלייך ובמי בטחת".


עקב כך הנחתי את הספר בצד למרות שהוא הזין אותי ומילא אותי. אמרתי לעצמי: "נסה להבין מה קרה לך שנתת אמון, מהי התחושה שנתן לך הספר". הלכתי ללמוד פסיכולוגיה. חשתי בלבול וחשבתי שפסיכולוגיה תוכל לעזור לי להבין דברים. נרשמתי לאוניברסיטה, למדתי, סיימתי , עבדתי והתמחיתי בפסיכותרפיה כך שבגיל עשרים וחמש כבר היו לי מטופלים. המשכתי ללמוד ועשיתי עבודות מחקר רבות והתמחיתי בתחומים שונים בארה"ב ובאנגליה.


היה רגע בחיי, בגיל עשרים ותשע בערך, שהרגשתי צורך לעבוד על עצמי. לא סמכתי על עמיתיי הפסיכולוגים וכפסיכולוג טוב ערכתי חיפוש בכל מיני תחומים. ברגע מסוים זה קרה לי: חזרתי לאותו "קשר" שהיה לי בגיל שמונה עשרה. ערב אחד הלכתי לאחת הפרזנטציות של אחת התרפיסטיות של אושו, אפהאדי. בסוף הפרזנטציה ביקשתי פרטים והיא אמרה שבשבוע הבא היא מעבירה סשן לקבוצה, שהכותרת שלה היא :"הלם ובושה". אמרתי לה שאני אחד המומחים בתחום הזה באיטליה והיא אמרה: "תבוא בכל זאת". הלכתי.


הקבוצה נפגשה במיאסטו ושם הכרתי את הכול בפעם הראשונה: מדיטציה דינאמית, קונדוליני ועוד. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, ממש כמו תחושת התאהבות.. כשעשיתי את ה"דינאמיק" הראשון אמרתי לעצמי: "מי המציא את הדבר הזה?", כפסיכותרפיסט הופתעתי לגלות כמה דברים יכולים להתרחש בשעה אחת בלבד, זה היה שילוב של הרבה דברים שהכרתי וכאשר נעשו באופן פיסי, זו הייתה התגלות!


התאהבתי במהירות והקבוצה הייתה נפלאה. לאחר הפגישה הראשונה הלכתי שוב ושוב. קבוצה אחר קבוצה. עברתי את כולן במיאסטו. אח"כ פגשתי את סודה (אחת המורות העיקריות שלי) וזו הייתה עוד אהבה ממבט ראשון. עבורי זה תמיד היה כך גם עם רפייה ואח"כ טריקה.
את העבודה על עצמי עברתי עם התרפיסטים שלדעתי הם הטובים ביותר. אלו שמהרגע הראשון נתנו לי את התחושה שאני באמת יכול ללמוד משהו בעל ערך. השתתפתי בקבוצות רבות כמו: טנטרה, פריימל, טנטרה אינטנסיב, וקבוצות שונות שעסקו בגבריות.

 

קבוצות ספציפיות של טנטרה, השופט הפנימי, פולסשיין אושו תרפיסט, the path of love, ועוד רבים. השתתפתי בכולן בעקבות עניין אישי, בשביל צמיחת האישיות שלי ובו בזמן הן היוו עבורי כמעין אימון אישי. לאחר שהשתתפתי בכל הקבוצות שרק ניתן לדמיין, הניסיון שהיה חסר לי היה ביקור במתחם המדיטציה בפונה, הודו. כשהגעתי לשם, עברתי את סדנת ה – mistik rose. לאחר מכן כשנודע כי אני פסיכותרפיסט, התבקשתי להעביר סשנים. אחרי חודש התבקשתי להעביר את הקבוצה הראשונה. כפסיכותרפיסט הורגלתי בטיפול של אחד מול אחד ולא חשבתי שאהיה מסוגל להנחות סדנא מלאה אנשים.

בדרך כלל כשתרפיסט מנחה קבוצה הוא נעזר באדם נוסף, אך אותי "זרקו" להנחות לבד. כשאני חושב על זה.. היה מקסים, לא אשכח לעולם את הקבוצה שהנחיתי לראשונה בחיי.

אני יודעת שהמומחיות שלך היא בעבודה על טראומה, על מה מדובר?

סמבבהו: היא נקראת: "חוויה גופנית – תוצאות הטראומה". זו טכניקה שהשלימה את הרקע ממנו באתי, את ההכשרה שלי". בגלל הרקע שלי יכולתי לספוג את הטכניקה באופן מעמיק מאוד והיה טבעי שאתמחה בסקטורים כמו התעללות מינית וטראומה עקב תאונות דרכים.

 

מדובר בטכניקה אמריקנית שנוצרה ע"י פסיכותרפיסט בשם פיטר לווין שלמד על בעלי חיים וכיצד הם מתגברים על טראומות. כשנשאל כיצד בע"ח שחיים במצבים טראומתיים כמו ציד, לא נשארים בטראומה, לווין המשיך להתבונן בעולמם של בעלי החיים והבין כי קיים מכניזם ולמד אותו. מפני שפיזיולוגית האדם אינה שונה מזו של בעל חיים הוא אמר: "אם זה עובד על החיה זה יעבוד על האדם". הוא בנה מודל נפלא לכל הטראומות האפשריות.

כלומר, טראומה והלם פסיכולוגים ופיסיולוגים?

סמבבהו: כשמדובר בטראומה, מדובר כביכול ברכיב פיסיולוגי. מפני שהטראומה היא "אנרגיה שנשארת חסומה במערכת ולא הייתה לה אפשרות להשתחרר". הגוף, בסיטואציה טראומתית, מייצר כמות גדולה של אנרגיה שאפשר להשתמש בה בשתי צורות: בריחה או לחימה. אם האנרגיה לא מוצאת את שתי הדרכים הללו היא נשארת חסומה בגוף ויוצרת את הטראומה.

 

גם שוק פסיכולוגי אינו בעל רכיב פסיכולוגי בלבד, לדוגמא: זיכרון מהמורה שלי שאמרה לי "אתה כל כך טיפש" – זה היה גם פיסיולוגי מפני שבגוף שלי התרחשה תגובה פיסית והמשפט הזה שאותו ספגתי באופן טראומתי כאשר היא צעקה, היה כל כך חזק שנכנסתי לשוק והאנרגיה נשארה חסומה במערכת שלי.


הטיפול מקבל את האנרגיה הזו דרך השפה – שזה פיסיולוגי, ומתיר למערכת לשחרר אותה. ברגע שהאנרגיה משתחררת, ייעלמו הסימפטומים הטראומתיים.


דברים רבים שאני עושה בקבוצות, כל העבודות היעילות בתרפיה, מדגימות את מודל התרפיה שהיה המובן ביותר עבורי בזמן לימודיי. כל הסדנאות החל מה – freedom process ועד ה – "שופט הפנימי" מהוות תהליך חזק וייחודי, תפקידן ליצור משאבים לגופינו. הגוף צריך להרגיש בטוח. זה יכול להיות באמצעות סשן או בתוך קבוצה. כשהגוף בטוח הטראומות יבואו במינון קטן. כאשר ישנה קבלה, כמו נגיעה בדברים שוליים של הטראומה, זיכרון ממנה יכול להופיע.

 

לדוגמה: זיכרון של אחרי תאונה. תהליך זיכרון הטראומה יגרום לאדם להרגיש בטוח מפני שהוא נמצא במרחב בטוח.
מרחב בטוח הוא מקום בו המטפל יודע ליצור תחושת ביטחון וקבלה בקרב המטופל: אתה מרגיש בטוח עם המטפל על האופן בו הוא מטפל בך. יכול להיות שיופיעו דברים חזקים, כבדים ואיומים כמו התניות מאבא ואמא, הצורה בה אתה רואה את עצמך וכו'.. זהו חומר קשה וזהו העוגן. תודות לכך אתה יכול לקבל את עצמך ולעבור שינוי אמיתי עמוק.


לכן אני כפסיכולוג ופסיכותרפיסט, כשגיליתי את אושו מצאתי את הדבר החזק ביותר שיכול להיות בתחום הפסיכותרפיה, מפני שאושו משדר משאב איכותי בלתי יאומן: המרחב של מורה, אהבה של מורה, הנוכחות של מורה. למי שרוצה לעשות חיפוש פנימי הוא המשאב החזק ביותר שקיים ואין פסיכותרפיה בעולם שיכולה להשתוות לה. זאת הסיבה שאנחנו יכולים לעשות עבודת טרנספורמציה. זהו משאב שלא ניתן בכלל למצוא בעולם הפסיכותרפיה והפסיכולוגיה.


"Tout court" : עובדים על הראש ובראש אין משאבים אותנטיים, זה רק שכלי, לא? כפסיכולוג צעיר וחוקר, מצאתי את כל המידע ואמרתי:" לעזאזל! (cazzo!) מצאתי, אני בבית! עכשיו אני באמת יכול לעבוד על עצמי".
אז לא ידעתי זאת בוודאות, ההבנה הגיעה לאחר שנים רבות, אבל חשתי בה באופן אינסטינקטיבי. אם נתבונן ונראה מדוע הגעתי אל אושו, נראה שזה היה מתוך אינסטינקט. מי שהגיע אליו חש משהו אמיתי. מהי האמת? היא לא אחרת, מאהבה, נוכחות ומרחב.
זו הסיבה שמה שנעשה בהשראתו של אושו עובד. אין הסבר אחר.
מפני ש לפסיכותרפיה הרגילה יש גבולות. לעבודה בהשראתו של אושו אין. לא יכולה להתרחש טרנספורמציה ללא קשר למימד רוחני. איני רוצה להשתמש במילה "רוחניות" מפני שהיא מעט מעוותת, אני מעדיף להשתמש במונח "נוכחות", הוא הכי נכון בעיני. על זה בעצם מדובר.

מה זה המשאב הזה, הוא מקור?

סמבבהו: כן זהו מקור וגם מנגנון: פעולות שקרויות תנאים, טראומות ומצבים שליליים או הקונפליקטים של חייך. כשאתה מביא אותם פנימה אל המרחב בגלל שעשית מדיטציה ונתת לציטוט שדל אושו להיספג אל תוכך, ספגת את זה, הכרת את עצמך דרך דבריו. המשאב הוא תחושת הויברציה אותה אתה סופג ומקבל אליך. המשאב הופך את העבודה ליעילה.


ברבות השנים גיליתי כשעשיתי סשנים, כשהייתי רק פסיכותרפיסט לאחר שעבדתי על עצמי ועשיתי מדיטציה, התחלתי להביא את האיכות הזו של הנוכחות. הדברים קרו כמעט כמו קסם. אני חווה קסמים רבים ואני שם לב שהם קורים בגלל שקיימת איכות אחרת.
כשמטופל שעבר ממצב של התעללות – והתעללויות קיימות בהרבה מינים אבל ההתעללות המינית היא ההרסנית ביותר מפני שהיא נוגעת בך עמוק ונוגעת בלב הקיום שלך – כשאתה רואה אדם שמצליח לצאת מהמצב הזה ויוצא מהסשן עם הרגשה שמצא את הכוח האישי שלו עם תחושת חוזק, שמחה וחופש, אני סבור כי עבור מטפל זוהי אחת המתנות הגדולות ביותר, כי זה נותן תחושה של יעילות אמיתית כששחררת את האנשים מהחרא.


בוא נדבר על השופט הפנימי, מעניינת אותי הטכניקה: איך היא עובדת? אם אנו רוצים לתת לקוראים אינדיקציה ולא רק "לשלוח אותם" לאיזו קבוצה, איך נכיר את ה"שופט הפנימי"?

סמבבהו: השופט הפנימי היא סדרה של אמונות ומחשבות שהולכת נגד הטבע שלך. לכל אחד מאתנו יש פוטנציאל נצחי. מדוע אנחנו לא מממשים את זה? מדוע אנחנו לא מפתחים אותו? למה קיימת סדרה של אמונות שהולכת נגד עצמנו? אלו אמונות ספציפיות, אמונות גדולות, אך אלו של השופט הפנימי הן אמונות כמו: "אני לא מספיק טוב, לא מספיק יפה, אני לא מסוגל, אני טיפש". האמונות האלו כל כך חזקות שהן מסוגלות לגרום למשל, לאישה להגיע למצב ש היא מרגישה שמנה כשהיא רזה ולגרום לה להמשיך להרזות ללא צורך, קוראים לזה אנורקסיה. תחשוב כמה יכול להיות חזק הרס עצמי שכזה.

 

את האמונות האלה אנו מקבלים בתקופת הילדות, אנחנו לא נולדים איתם!
במקרים מסוימים אנחנו חשים חסרי יכולת להתמודד, עם המבחן או האתגר או פשוט לחוות את רגשותינו. במצבים אחרים זה יכול להתבטא במצבים פיסיים כמו: כאבי ראש, בחילות, צמרמורות, לחץ דם גבוה. ישנם סימפטומים פיסיים ונפשיים חזקים: פחדים חזקים וחרדה. כל אלו סימפטומים של התבנית של השופט.

הצעד הראשון הוא לקבל את זה שיש לנו אמונות שהולכות נגד הטבע שלנו. זהו תחילתו של השחרור.
אחר כך עושים את כל השלבים הבאים בקורס סדנא שמאפשרים  ל"שחרר" אנשים מזה. זה כן אפשרי להשתחרר מסוג כזה של אמונה! אני יכול לומר כי 90% מהאנשים מסיימים עם זה לתמיד בעיקר אם הם הופכים את זה לכוח שמעתה והלאה יחזק אותם. זאת אנרגיה שמשתחררת והיא יכולה להפוך להיות נגדם להיות בעבורם.
זה רווח כפול, גם האויב מספר אחד שלנו נוטרל וגם זכינו באנרגיה תומכת בעדנו.

האמונות מותמרות, זהו דבר מורכב מאוד אך הצעד הראשון הוא המודעות שיש לך אותם, לראות אותם ולשאול: "מה אני באמת חושב על עצמי?" זהו הצעד הראשון לשחרור.

הטכניקה הזו, השופט הפנימי, הומצאה בעולם של אושו או שהגיעה מב"ס לפסיכולוגיה?

סמבבהו:
ישנם בתי ספר לפסיכולוגיה שהמציאו מודלים של עבודה באספקט הזה של הפסיכולוגיה וכמובן שאושו תרם המון, מי ש"שידר" שאנחנו אהבה, אנחנו חופש ושנולדנו להיות מאושרים ושמחים, שהיקום אוהב אותנו כל כך הרבה שהוא לא יכול היה להתאפק ולנסות לברוא אותנו, זהו המסר של אושו. כשאנו חושבים על הצהרה כזו, זו מהלומה.

 

את לא חשה צמרמורת נוכח משפט כזה?
היקום ברא אותך כי לא יכול היה להתאפק מלנסות לברוא אותך - זו הסיבה שאת/ה כאן.
כך אתה מרגיש טוב עם עצמך, מרגיש נאהב ונתמך, הנך חלק מהיקום.
ואושו ממשיך, אני מצטט מהזיכרון: אם אינך מסוגל לסגוד ולאהוב את הקיום שלך, את העובדה כי אתה נושם ולא יודע למה זה קורה, את ליבך שפועם ואינך יודע למה, כיצד תוכל לאהוב את הקיום סביבך? כיצד תוכל לאהוב את הכוכבים? את הירח? השמש, הים, העצים והרוח? הכול הינו הקיום.
כיצד תוכל לאהוב את בעלי החיים, כיצד תוכל לאהוב עוד אדם אם אינך מסוגל לאהוב את הקיום שבך? אני לא חושב שהכרתי אף אחד שאמר דבר כזה. זוהי בעיני תרומתו החזקה ביותר של אושו. אפשר לזכור את אושו בהקשר של מיליון דברים אך בעיני התרומה המשמעותית ביותר היא ההבנה כיצד קורים התנאים והעובדה שאנו מקבלים מעין הטבעה שנוגדת את טבענו האמיתי.

זה לא נגמר בזה, הוא גם נותן כלים כדי לראות מהו טבענו! לא קיים מודל פסיכותרפי שמראה לך את טבעך. בטיפול הקלאסי הקונפליקטים של השופט הפנימי מטופלים באופן שטחי או בחיזוק מנקודת מבטו של האגו, ואז האגו הוא זה שמתחזק. "אני ואני ואני בלה בלה בלה.." לעומת זאת, עבודתו של אושו היא: "אתה אינך זה או זה – אתה הרבה יותר".
אם אתה נתפס ב"אני", האני מאמין שלך בלהיות משהו מגביל את העובדה שניתן להיות הרבה יותר משאתה מאמין שביכולתך להיות.

אם כך, זהו משאב נוסף.

סמבבהו:
זה נכון שזה מגיע מההרגשה שאתה באקסטזה, אהבה ונוכחות. איכות שאינך יודע להגדיר בגלל שהנך זרם מתמשך. אלה אינם דברים סטטיים.
"אני טוב" זהו דבר סטטי. "אני בעל תואר" זהו דבר סטטי, ויכול להיות שזה נותן לך להרגיש חזק, בטוח ואינטליגנט. אך להרגיש שאתה אהבה, שאתה זורם ומשתנה כל הזמן ומשאיר דלת פתוחה למשהו חדש, להרגיש זאת ולא להאמין בזה אלא להרגיש – זהו יסוד תרומתו של אושו.

בשנות השבעים מטפלים רבים הגיעו לאושו וטיפלו בנוכחותו. הוא השתמש בשיטות האלו ועשה בהן שינוי, הרחיב אותן מעבר לפוטנציאל שלהן. כאילו כל דבר שנגע בו הפך לזהב.
יש תהליכים ושיטות אפקטיביות בעולם שבעולמו של אושו הפכו אפקטיביים יותר מפני שיש בהם את אותה איכות ומשאב שלא נמצא בחוץ. בידיים של אושו השיטות הפכו טהורות ויעילות הרבה יותר.

בפונה נוצרו תהליכים נוספים, לפחות 50% מהעבודה של הטיפול המגוון שיצא החוצה. באופן כללי, למטפל צריכה להיות טכניקה בסיסית אך הוא אינו יכול להפסיק להיות מחפש, אחד שמודט, שמביא נוכחות בחייו, שעובד על זה ומייצר טכניקה משלו.
שילוב של יכולת המטפל יחד עם האיכות – זהו בעיניי מה שהופך מטפל לפנומנאלי.
הוא חייב ליצור טכניקה מעולה ולמצוא מימד שיעזור לו לגדול באופן תמידי, שלא יהיה סטטי בטכניקה שלו.
כשיש את שני הדברים האלו יחד כפי שיש לנו ב meditation resort : אנשים מאוד מוכנים שעושים מדיטציה, עובדים על עצמם ורואים את עצמם מתפתחים.


הטכניקה, הנוכחות והמדיטציה!
לכן מגיעים למקום של אושו מיליוני אנשים במשך שנים ועושים עבודת התפתחות דרך קבוצות עם מטפלים סביב העולם.
זוהי תופעה עולמית שאין לנו אמת מידה מדויקת לגבי מספר המבקרים כי אין סטטיסטיקה. כל אחד שסופג וקולט, ממשיך בדרך שלו ומשדר את מה שלמד לאחרים. אבל זה בהחלט משנה את העולם.

זה יכול להצביע על זה שישנם גם מטפלים ארעיים, שנוצרו "במקרה"?

סממבהו:
לא, צריך להיות אדם בעל רוחניות גבוהה, אדם כן שרוצה לגדול ומביט סביבו ואינו יכול שלא לגלות את היופי בעבודה הזו.
במוקדם או במאוחר, אם אתה כן וממשיך בחיפוש, תוכל להרגיש את האיכות, כפי שאני הרגשתי. חברים רבים מהאוניברסיטה, שהעברתי להם ספרים של אושו, קראו אותם והבינו גם הם את האיכות והיכולת.
כאשר אדם מתעניין בכנות ורוצה לעשות עבודה על עצמו, הוא עושה מדיטציה דינאמית ועבודת קבוצה ומבין מהי האיכות.
אנו עובדים במרחב מיוחד, אנו אמיתיים ולא עוטים מסיכות של מטפלים, לכן העבודה היא יעילה ומהירה, למרות שלא פעם אנשים מופתעים מהמהירות זה ככה כי לאנרגיה שמשתחררת ונוכחות שנוצרת יש כוח אדיר שאין שלום תהליך שיכלי.

זה עובד!
  
שם הכותב: ענת לי דרור מראיינת את סמבהבו
אודות הכותב: תרפיסט, פסיכולוג, מורה טנטרה. מנחה קבוצות ותהליכים בפונה- הודו, איטליה, ארה"ב, יפן, לאטביה, ספרד וישראל. בדרך עבודתו הייחודית מפגיש סמבהבו את משתתפי הסדנאות עם מהות האהבה העצמית והמהות הטנטרית ככלי לחיים. עבודתו בנויה בין השאר משימוש במדיטציות מן המזרח ומבית אושו, טכניקות של תרפיה, עבודת גוף, עבודת ביו- אנרגיה, חושים, קול ותנועה. במדעים קוגניטיביים. M.A. בפסיכולוגיה קלינית, Phd יליד איטליה, בעל עבד 7 שנים כחוקר של פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטאות פירנצה ובולוניה באיטליה. בעל רקע וניסיון של 17 שנה בהתפתחות אישית, הנחיית קבוצות ועבודה תרפויטית, מתוכן 12 שנות ניסיון בעבודה טנטרית. הפך לתלמידו של אושו בשנת 2000. עבודתו מתמקדת שיפוט עצמי, התניות מיניות וגילוי הרוך והאהבה. בתור תרפיסט של אושו יצר וכעת מנחה קבוצות רבות ומגוונות באקדמיה של אושו למדיטציה בפונה, הודו וברחבי העולם.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©