שתף

כוסברה / יעל צבעוני

03.06.12
הכוסברה שלי
עברו שנתיים וחצי מאז שהייתי לגמרי, כלומר חייתי עם מישהו, ועכשיו שוב הגיע גבר בחיי להישאר.
המילים האלה התעוררו היום כשאכלתי ממרח כוסברה. בדיוק חזרתי מהמעיין, הקפצתי לחם בטוסטר ומרחתי עליו טחינה גולמית ומממרח הכוסברה שמירה הביאה לקבוצה הבוקר. זה היה כל כך טוב. ובעוד אני מתענגת חלפה בי מחשבה - אני רוצה עוד ממרח כוסברה. ואז - כדאי שתמיד אקנה לי ממרח כוסברה. ואז - האם כדאי שתמיד אקנה לי את ממרח הכוסברה? כבר כשעלתה בי השאלה האחרונה הבנתי. אם אקנה לי את זה כל הזמן, אני לא בטוחה שאוכל כל כך ליהנות. הממרח שהופיע פתאום הבוקר והתיישב לי בול על הפרוסה היה עדיין מיוחד עבורי.

עד לממרח הבא
בהתחלה אנחנו רוצים מישהו, יש בו משהו מושך. ואנחנו רוצים ממנו עוד ועוד רוצים אולי שיהיה פה לתמיד, שתמיד נרגיש כמו שאנחנו מרגישים כשאנחנו לצדו. כשהוא שם, בטווח נגיעה. ואז חולף זמן. הטעם כבר לא כל כך מורגש ומשהו בתחושת ההתלהבות חולף ואנחנו תוהים מה אנחנו עושים כאן בעצם ועל מה היה כל הסיפור. זה השלב שבו הרבה מאתנו אומרים שלום וממשיכים. עד לממרח הבא.

המיוחדות שבפשטות
כבר שלושה חודשים שהוא בחיים שלי. לפעמים אני נעצרת ושמה לב שאני לא מרגישה משהו מיוחד, אלא שהוא פשוט שם, כמעט באופן טבעי. הוא פשוט שם בנוכחות הפיזית, בשיחות הטלפון. הוא פשוט שם כשאני הולכת לסופר ובודקת מה הוא אוהב. הוא פשוט כאן.

כשמשהו נהיה פשוט, זה אומר שהוא עובד. כשמשהו לא מפעיל ומפריע, זה אומר שהוא עובד. כשאנחנו בריאים אנחנו לא חושבים על הבריאות. רק כשמשהו מתחיל להשתבש אנחנו מתחילים להעריך ולטפל, פתאום אנחנו חווים כל חלק מהמערכת בנפרד, אפילו אחד קטן שלא נוח מורגש פתאום. ונעשה הכול כדי להשיב את המצב הקודם, הרי איך אפשר בלעדיו.

אבל מה עם הדרמה
בתור חובבת דרמות רגשיות ודרמות אורחות נוספות, לפעמים אני חוששת שמשהו לא בסדר. שום דבר לא נופל עליי מהשמים, אני לא מטולטלת רגשית כל הזמן. אני לא נאבקת כדי להשיג, אני לא נאבקת כדי לברוח. פשוט טוב לי כשהוא כאן.
כבר כמעט שכחתי את זה, את החיים בלי דרמות. את הריגושים שמופיעים בלי טלטלות. את ההתרגשות הזאת שנוצרת באהבה שהולכת וגדלה בין שני אנשים שבוחרים להיות אחד לצד השני. פשוט כך. בימים שמחים ובימים עצובים ובתוך מצבי הרוח. הריגוש שנוצר יכול להכיל ממרח כוסברה מעולה, אבל גם אחד שפג תוקפו. זה ריגוש שלא מתרגש ממצבים חולפים, עולים ויורדים.
כבר כמעט שכחתי את התחושה הזאת ולפעמים אני עוד בודקת מה לא בסדר. שנתיים וחצי פגשתי גברים. התרגשתי, התאהבתי מלא ובכל פעם נותרתי לבד.

לחצות את הממרח

לפני שנתיים וחצי יצאתי מתוך אהבה מוכרת אחרי שמשהו היה לי חסר. והסתובבתי ברחבי השוק וכבר כמה פעמים היה נדמה לי שהנה, עכשיו זה כל כך טעים ואולי את הטעם הזה חיפשתי, אבל הטעם, גם אם הגיע, נותר יתום. כי לא הייתה מאחוריו מספיק אהבה אחרת, בוגרת, חוצה ממרחים.
לפני שנתיים וחצי, כשיצאתי לדרך, ויתרתי על הרבה. עזבתי את המוכר כדי לצאת למסע של חיפוש אחרי האהבה הזאת ולמדתי שהמסע כל הזמן ממשיך כי אהבה היא לא משהו שמשיגים. אהבה היא דרך חיים והיא כל הזמן מלמדת אותי איך לחיות. היא מראה לי איפה אני עדיין נאחזת, איפה אני עדיין רודפת אחרי מקומות ריקים.
ועכשיו אני רואה שוב שכדי להתמסר לאהבה עלי לוותר. לוותר על מושג החופש שלי ואיך שהגדרתי אותו לעצמי. לוותר על הילדה שבי שרוצה את הכול בלי גבולות ושאף אחד אף פעם לא יגיד לה שאסור. לאפשר לה לסמוך עלי שתמיד אדאג לה, גם אם לא תאכל בכל רגע את כל מה שתרצה.

בבחירה הזאת יש חופש גדול, בהתמסרות יש חופש גדול ומרחב לאהבה לצמוח. בהתמסרות הזאת נפרצים הגבולות.

סימני שאלה
אבל עוד יש בי סימני שאלה ולפעמים אני תוהה איך יודעים שרוצים להישאר במקום שלא מפעיל אותך כל הזמן. איך יודעים שרוצים להישאר במקום שפשוט קיים, רגע אחרי רגע. וכבר כשאני כותבת את המשפטים האלה אני מתרגשת ובלבי יודעת כמה זה מיוחד.

לקנות או לא לקנות
הוא הרי כאן, קרוב. למה לתכנן את אחר כך? 

שם הכותב: יעל צבעוני
אודות הכותב: יוצרת במילים וכדרך חיים. מנחה סדנאות כתיבה 'מבעד למילים', מלווה תהליכים אישיים בכתיבה ויצירה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
03/06/12 13:50
04/06/12 11:03
07/06/12 16:52
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©