שתף

שיחות מייאשות אל תוך הלילה / אמתי מגד

02.12.18

מדוע יש לנו שיחות מייאשות עם בני הזוג שלנו שלא מובילות לשום מקום, ומה אפשר לעשות בקשר לזה? (חלק ראשון)

- אני לא רוצה לדבר
- אבל למה?
- כי בין כה את לא מבינה אותי
- אז תסביר לי את עצמך יותר טוב. אני מוכנה להקשיב
- כן? אני כבר מנסה להסביר את עצמי חמש פעמים ואת כל פעם נכנסת בדברים שלי
- אני מבטיחה, אני לא אכנס
- אוקי, אז ככה...
- אבל...
- את רואה, את כן נכנסת לדברים שלי.
- כי אתה מפרש אותי לא נכון. זה בכלל לא מה שהתכוונתי
- אבל זה מה שאני הרגשתי. את לא יכולה להתווכח עם הרגשות שלי
- כן, אבל אתה מפרש אותי לא נכון ואני לא מוכנה להמשיך בשיחה ממקום כזה
- בקיצור, את מוכנה לשמוע רק מה שנוח לך
- אני פשוט לא מוכנה שתשים לי מילים בפה
- אני לא שם לך מילים בפה. אני פשוט משתף אותך במה שהרגשתי
- אתה כן שם לי מילים בפה
- את רואה, הדיון הזה לא מוביל לשום מקום. בואי ונפסיק אותו עכשיו. אולי תרגעי ואחר כך נדבר
- אז מה, פתאום זאת אני שלא רגועה?
- טוב, לא משנה. אולי אני לא רגוע. בואי ונפסיק לרגע. נחזור לזה אחר כך.
- אני לא מוכנה לחזור לזה אחר כך. זה חשוב מדי
- אבל הדיון הזה לא מוביל לשום מקום
- זה כי אתה לא מוכן להקשיב
- ואת כן מקשיבה?
- כן, אני כל הזמן מקשיבה
- כן, רק למה שאת רוצה...

אתם חושבים שרק לכם יש שיחות מייאשות כאלה? שרק בן הזוג שלכם כל כך אטום שהוא לא מסוגל להבין? שרק בן הזוג שלכם מפרש את כל מה שאתם אומרים, הפוך?
שיחות כאלה מתרחשות אצל כולם. אולי חוץ מאלה שכבר התייאשו, שהפסיקו לדבר.
בשיחות כאלה נראה שהנושא אינו משנה. יש להן דינאמיקה משל עצמן, והיא חוזרת על עצמה, עם וריאציות קטנות.

אם נתבונן בעצמנו בעת השיחה, נוכל לראות שגם אנחנו וגם בני הזוג שלנו נמצאים במתח. ממה נובע המתח הזה? מכך שאנחנו מצפים למשהו מבן הזוג שלנו והוא אינו מספק את הצורך שלנו.
אנחנו מצפים מבן הזוג להסכמה עם הדרך שבה אנחנו רואים את הדברים ואת עצמנו.

יש לנו סיפור על עצמנו ועל הדרך שבה נהגנו. אנחנו רואים את עצמנו באור חיובי, ככל הנראה. וכשאנחנו משוחחים עם בן הזוג שלנו, הוא מסרב לראות אותנו באותו אור.
אנחנו מספרים על עצמנו סיפור וגם עליו. לסיפור עליו יש שתי גרסאות אפשריות: לבן הזוג שלנו יש פגם מוסרי (אגואיסט, קטנוני, מתחשבן...) או שיש לו פגם פסיכולוגי (אמא שלו לא הקשיבה לו בילדותו, ולכן הוא כל כל אטום...)

הריב הוא, אם כן, על הגרסאות. אנחנו מנסים לשכנע אחד את השני שהגרסה שלנו נכונה יותר.
אבל בגרסה של בן הזוג שלנו הוא יוצא הרבה יותר טוב. בגרסה שלנו הוא יוצא פחות טוב. אז מדוע בעצם שיסכים איתנו? אף אחד, עם מעט שכל בקודקודו, לא יהיה מוכן לוותר על הגרסה שלו, לטובת גרסה שבה הוא יוצא בלתי מוסרי או לא בשל נפשית. לא ככה?
אבל הבעיה היא שכל עוד בן הזוג שלנו אינו מוכן לקבל את הגרסה שלנו, אנחנו איננו מסוגלים להרגע. כל עוד אין התאמה בין הסיפורים, המתח נמשך...

אין לזה שום פתרון כל עוד נמשיך לצפות מבן הזוג שלנו להסכים איתנו..
ברור לנו שבן הזוג שלנו אמור להסכים איתנו, ואז היחסים ישובו, סוף סוף, להיות הרמוניים.
אבל מה שאנחנו לא מבינים הוא שכדי להרגיש טוב עם עצמנו הפכנו תלויים בהסכמתו של בן זוגנו לגרסה שלנו. אם ייתן לנו את הסכמתו, נרגע. אם לא, המתח הזה עלול לשגע אותנו, שעות, ימים ולעיתים גם שנים.

האם ניתן להשתחרר מהמתח ללא הסכמה של בן הזוג?
כן, אם נסכים לכך שזה לא תפקידו של בן הזוג שלנו להרגיע אותנו. זה התפקיד שלנו.
מאחורי כל סיפור שאנחנו מספרים על עצמנו ועל בן הזוג שלנו, מונח רצון או צורך. והם נמצאים בסתירה לרצון או צורך של בן הזוג.
כדי להצדיק את העובדה שאנחנו מעיזים לרצות משהו סותר, אנחנו מספרים לעצמנו סיפור שמצדיק את הרצון שלנו.

לבן הזוג שלנו יש רצון או צורך אחר, סותר. הוא שומע את הסיפור שלנו ומייד מתקומם. הוא יודע שאנחנו עושים עליו מניפולציה. והוא מסרב. וטוב שכך. כך הוא שומר על האינטגריטי שלו.
השאלה היא כזו: האם אנחנו יכולים להמשיך להחזיק ברצון שלנו, גם ללא הסיפור שבו אנחנו יוצאים טובים ובן זוגנו יוצא רע?

חישבו על האפשרות הבאה: אתם רוצים משהו שנמצא בסתירה עם רצונו של בן זוגכם. במקום להיות עסוקים בלשכנע אותו שהצדק נמצא בצד שלכם, אתם פשוט משתפים אותו ברצון שלכם.
נוצר מתח. מעצם העובדה שאתם רוצים משהו סותר.
אבל עכשיו, במקום לצפות שבן הזוג ירגיע אתכם, אתם מבינים שזה אינו תפקידו. ושזכותו המלאה לרצות משהו שונה מכם. שהוא לא אמור, ולמעשה אפילו לא יכול, לפרק את המתח שלכם, כשהוא מאוים על ידי הרצון החדש שהצגתם.

קשה לעשות זאת, אבל זה אפשרי כשאנחנו מפתחים את ה"מובחנות" שלנו (מובחנות היא מושג שפיתח המטפל המשפחתי מוריי בואן). מושג שבעיני מגדיר את אוסף המיומנויות החשובות ביותר לקיום של זוגיות מחוייבת, משמעותית וארוכת טווח.
נגדיר מובחנות כ"יכולת לעמוד על שלנו אל מול הציפיות והדרישות של האחר שנשתנה בהתאם לצרכיו שלו, והיכולת לעשות זאת תוך כדי שמירה על הקשר איתו", כלומר, מבלי להיכנס לדרמה או לשבור את הכלים.

מובחנות דורשת מאיתנו 4 דברים:
1. עמידה על שלנו וכיבוד הרצונות שלנו
2. מתן כבוד לרצונות של בן הזוג
3. מוכנות להכנס לתוך הקונפליקט ללא חשש
4. לקיחת אחריות על הרגשות שלנו ופיתוח היכולת להרגיע ולהשקיט את עצמנו

במקום להיות עסוקים בהסכמה של בן הזוג, אנחנו מתחברים אל עצמנו. אוהבים את עצמנו. משקיטים את המחשבות שלנו ואת הגוף שלנו. וממשיכים לאהוב גם אותו, למרות שהוא אינו מסכים איתנו.

במילים אחרות, אנחנו מחבקים את הקונפליקט. איננו נבהלים ממנו. אנחנו מבינים שקונפליקטים בין בני זוג הם הכרחיים. אנחנו מוותרים על הפנטזיה שזוגיות אמורה להיות הרמונית כל הזמן. אנחנו מסכימים להבין שההרמוניה תגיע רק אחרי ששנינו, אנחנו ובן זוגנו, נביע את הרצונות שלנו באופן מלא ואותנטי. נחנו נשארים בקשר, אנחנו מסתכלים זה בעיני זה, ואנחנו יודעים שזה ממש בסדר לרצות אחרת.

מה דעתכם?


בחלק השני בשבוע הבא נעסוק בהלכה למעשה, איך בדיוק עושים את זה, ואיך זה עשוי להיראות..

שם הכותב: אמתי מגד
אודות הכותב: מטפל ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי וזוגי מנהל בית ספר "מגד" לפסיכותרפיה מתקדמת.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: www.b-tshuka.com

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
14/07/12 20:14
15/07/12 10:43
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©