שתף

האם יש סיכוי לאותנטיות? / אמתי מגד

19.08.12

"העיקרון האנושי הוא "היה נאמן לעצמך", לעומת העיקרון של הטרולים שהוא "ספק את עצמך" (אריך פרום).


"כל מה שהנשמה תובעת, יש בו אוצר חיים גדול מאוד. על כן אושר האדם תלוי הוא בשימת הלב לתביעותיה של הנשמה, גם כשהיא הומא בכמהון בעלמא, שאי אפשר למצוא בו אותיות, תיבות, גזרות, והבנות מפורטות ומובלטות. צריכים ללקוט את הפנינים הללו מקרקע הים של יסוד החיים" הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

שאול הלך לים עם דגנית, החברה החדשה שלו. למקום הגיעה במקרה גם נגה, החברה הקודמת. היא ניגשה אליו בחביבות וחיבקה אותו. דגנית הזדעזעה.
"נכון שזה ממש לא היה לעניין שהיא חיבקה אותך? לא עושים דברים כאלה. אתה מסכים?" דגנית שאלה אותו אחרי שנגה הלכה. דגנית העדיפה לשמוע ששאול רק נפל בטעות למזימת החיבוק של נגה, ולא באמת רצה בכך בעצמו.

אבל האמת הייתה ששאול דווקא די נהנה מהחיבוק של האקסית שלו. הוא לא ראה בכך כל פגם.
אבל כשדגנית ביקשה את הסכמתו לכך ש"לא עושים דברים כאלה" הוא הסכים איתה. מדוע? כדי למנוע ריב. כדי שההרמוניה ביניהם תמשך. כדי שתאהב אותו, ואולי גם כדי להבטיח שבערב יהיה סקס.
שבועיים אחר כך שאול ודגנית נפגשו עם זוג חברים של שאול, בני וליאורה, שהם גם חברים טובים של נגה. שאול הכיר לדגנית את בני וליאורה, אבל כדי "להקל" על דגנית את המפגש עימם, הוא השמיט במעט את עוצמת החברות בינם לבין נגה.

"אני לא מבינה איך היא העיזה לחבק אותו" פנתה דגנית לליאורה ובני, מחפשת הסכמה בפניהם. "כזאת חוצפה. הוא כבר לא חבר שלה, והיא לא מבינה את זה!"
בני: "את לא מכירה את נגה. היא כזאת. היא פשוט אוהבת לחבק. את כולם. אל תדאגי. היא יודעת טוב מאוד שהם כבר לא חברים. היא לא מנסה לעשות שום דבר. ככה פשוט היא מתנהגת".
דגנית: "אני לא דואגת. אני רק חושבת שזאת לא התנהגות. נכון שאול?"
כל העיניים היו מופנות עכשיו לשאול. מה הוא עומד להגיד?

שאול היה עכשיו בבעיה רצינית. תוך כדי שיחה הוא נזכר שלפני שנה בערך נגה, בני, ליאורה והוא ניהלו שיחה בדיוק על הנושא של מגע וחיבוקים. וארבעתם הסכימו, בשיחה ההיא, שמגע וחיבוקים זה דבר נפלא. שהיחס של החברה שלנו למגע וחיבוקים הוא מוסרני. שהזהירות שאנו נוקטים בה עם מגע גורמת לנו להיות מנוכרים וקרים אחד לשני. יותר מכך, ההסכמה של כל הארבעה, הייתה שיותר מגע, יותר חום ויותר חיבוקים הם בדיוק מה שירפא את החברה החולה שבה אנו חיים. שאול היה מלא התלהבות מהרעיון ותמך בו בכל פה. הוא התפלא מאוד על עצמו ששכח את השיחה הזאת ואת הדעות המאוד ברורות שהביע אז כל כך בנחישות.

וכשכל העיניים היו מופנות אליו, שאול פשוט שתק. ושתק. ובזווית העין הוא ראה איך פניה של דגנית מתכרכמות.
בערב, כשהם הגיעו הביתה דגנית התפרצה עליו בזעם: "איך יכולת לשבת שם ולשתוק? למה לא הגנת עלי? הרי זה מה שאמרת לי שאתה חושב, לא?"
שאול המשיך לשתוק.

"אני כבר לא יודעת יותר במה להאמין. אני לא יודעת מה אתה באמת חושב. נמאס לי ממך!"
סקס, מיותר לציין, לא היה שם באותו ערב, וגם לא כמה ערבים אחר כך.

- האם שאול היה אותנטי כשהוא הסכים עם דגנית שנגה נהגה שלא כשורה כשחיבקה אותו?
- האם הוא היה אותנטי כשהוא שתק בשיחה עם בני וליאורה?
- האם דגנית הייתה אותנטית כשהתפרצה עליו בכעס כשחזרו הביתה?

השאלה של אותנטית היא מהותית וחשובה בעיני מעין כמוה. בעיני, אותנטיות היא אחד המפתחות העיקריים לשמירה על משיכה, תשוקה ואינטימיות ביחסים זוגיים ארוכי טווח. הרבה יותר מאשר וויתורים, פשרות, הכלה או טכניקות תקשורת. אך כדי להיות בהירים לגביה, גם ההגדרה שלנו חייבת להיות חדה. הגדרה חדה אינה שאלה של סמנטיקה. הגדרה חדה עשויה לשנות את כיוון החיים שלנו.
רוב האנשים מקשרים אותנטיות עם ביטוי של רגשות. אדם שמבטא באופן חופשי את הרגשות שלו, מרשה לעצמו לכעוס, לזעום, לשנוא, לקנא ולבכות נחשב לאדם אותנטי.

אני רוצה להציע כאן הגדרה אחרת של אותנטיות. ככל הנראה ההצעה שלי לא תכלול את כל הרבדים השונים של המילה, אך נראה לי שהדיוק שהיא מביאה עימה, יכול ליצור שינוי בחייהם של אנשים שיבחרו לקחת את ההגדרה הזאת ברצינות.

אותנטיות – הגדרה: פעולה ודיבור הנמצאים בהלימה עם הערכים שהאדם בחר ועומד מאחוריהם.
אדם מדבר ופועל באורח אותנטי כשהדיבור והפעולה נמצאים בהלימה עם הערכים בהם בחר.


הדגש בהגדרה הזאת הוא, אם כן, על ערכים ולא על רגשות.
הבה נחזור לסיפור על שאול ודגנית וננתח אותו מתוך ההגדרה שהצעתי.
האם שאול פעל ודיבר בהלימה עם הערכים שהוא בחר ועומד מאחוריהם?
האם, כששאול, לפני יותר משנה, שוחח בהתלהבות על חשיבות המגע והחיבוקים בחיי האנושות הוא דיבר בהלימה עם הערכים שלו, או שגם אז הוא היה עסוק בלמצוא חן בעיני מי שהייתה אז החברה שלו, נגה?

הפילוסוף האקזיסטנציאליסטי היידגר טען שרוב האנושות מעדיפה שלא לעסוק כלל בשאלה של ערכים, כיוון שהשאלה הזו מחייבת אותנו לבחור. בחירה אינה דבר פשוט. כשאנחנו בוחרים בערך ועומדים מאחוריו, זה עלול לא למצוא חן בעיני אחרים. לא בטוח שהם יאהבו אותנו, יקבלו אותנו או יעריכו אותנו על כך. לבחור זה לקחת סיכון. סיכון שלא נהיה שייכים.
ורובנו מעדיפים להרגיש שייכים לחברה בה אנו חיים, ולבן או בת הזוג עימה אנו חיים, יותר משחשוב לנו לברר את הערכים שלנו ולעמוד מאחוריהם.

אם נניח ששאול כן האמין במה שאמר לפני שנה, ללא ספק השנה הוא שכח את זה. והשכחה הזאת מקורה בצורך העז שלו להרגיש שייך, אהוב, מקובל ומוערך.
אצל דגנית התמונה מעט יותר מורכבת. היא, ללא ספק, חשה הצדקה מלאה לזעם שלה על שאול שלא הגן עליה ולא שיתף איתה פעולה. אבל מה באמת כל כך הכעיס אותה שם? והאם ניתן לקרוא לביטוי הכעס שלה, אותנטי?

מה שכל כך הכעיס את דגנית, בשיחה עם בני ולאורה, היה שהיא "יצאה לא טוב". היא חששה להיראות כמי שעסוקה ברגשות קטנוניים, כמי שאינה פתוחה מספיק למגע וחיבוקים. אולי אפילו כמי שמחבלת בריפוי העולם מהניכור והקרירות שבו.
ודגנית, בדיוק כמו שאול, רצתה להרגיש שייכת, להיות אהובה, מקובלת ומוערכת. כשהבחינה בכך שבני ולאורה אינם מסכימים איתה, הבינה שהיא עומדת להיות "לא שייכת". אז היא ביקשה את עזרתו של שאול שיתמוך בה. אם שאול יתמוך בה, לפחות תחוש שייכת לקבוצה שלה ושל שאול. אבל הוא שתק ולא סיפק לה את הצורך הזה. היא הרגישה נבגדת.

מה הייתה יכולה להיות פעולה אותנטית עבור דגנית באותה שיחה? איך יכלה להיות נאמנה לעצמה בעודה עומדת מול חוסר ההסכמה של שלושת חבריה?
כאן אנו חוזרים להגדרה של אותנטיות. בהגדרה הנוכחית אותנטיות אינה קשורה לרגשות ולביטוי רגשי, כמה עוצמתי, משחרר או מספק שביטוי רגשי כזה יכול להיות. אותנטיות קשורה לעמידה מאחורי הערכים שלנו. מאחורי מה שאנו מאמינים.

למעשה, לעיתים קרובות, הביטוי הדרמתי של רגשות נובע בדיוק מכך שלא היינו אותנטיים. אנחנו כועסים על אחרים בשעה שהיינו צריכים לכעוס על עצמנו.
לדגנית קל יותר לכעוס ולהאשים את שאול על כך שלא הגן עליה מאשר לבחון במה בדיוק היא מאמינה.
מהם הערכים של דגנית? באילו ערכים היא בחרה? מאחורי מה בדיוק היא עומדת?
אם תתבונן בשאלה של ערכים, ייתכן שתגלה שהערך של נאמנות חשוב לה יותר מאשר הערכים של קידמה. שהערך של פרטיות חשוב לה יותר מאשר הערך של פתיחות.
ואם תגלה שכך אכן הוא הדבר, תוכל דגנית לעמוד מול שני בני הזוג וגם מול שאול, ללא מורא, ובשקט להסביר את עמדתה, למרות שזו אינה פופולארית.

כי הבחירה בערכים מסוימים ולא באחרים אין לה כל קשר לנכון יותר או פחות, צודק יותר או פחות. כשאנו בוחרים להיות אותנטיים, קני המידה החיצוניים, החברתיים, לערכים שלנו נעלמים. אנחנו נמצאים שם לבדנו. אף אחד אינו יכול להגיד לנו מה נכון ומה לא. האחריות היא כולה עלינו. והסיכוי שנטעה או נהיה צודקים הוא בערך שווה לסיכוי שנטעה או נהיה צודקים אם נפעל בהתאם לערכים של אחרים.
כשיהיה לדגנית חשוב יותר לעמוד מאחורי הערכים שלה מאשר להרגיש שייכת, מוערכת ומקובלת, היא תוכל לפעול באופן אותנטי. ואז כבר לא כל כך ישנה לה אם שאול תומך בה או לא. היא תדע שיש לה את הרגליים שלה לעמוד עליהן.
הנקודה היא כזאת: כשהערכים שבחרנו ואנו עומדים מאחוריהם נמצאים בהתאמה עם הערכים של האדם עימו אנו נמצאים בקשר או של החברה בה אנו חיים, אין כל בעיה לבטא אותם בחופשיות.
השאלה של נאמנות לעצמנו והלימה מתעוררת כשהערכים הפנימיים שלנו עומדים בניגוד לערכים של האדם או החברה מולם אנו עומדים. במקרים אלו הצורך בשייכות, הערכה וקבלה מצד האדם השני או החברה עומדים בניגוד לאפשרות של ביטוי אותנטי מצידנו. אנו צריכים אז לבחור צד, ולקחת אחריות על הבחירה שלנו.

לפיכך, כמעט תמיד, פעולה הנובעת מתוך הצורך בשייכות, הערכה או קבלה תהיה בלתי אותנטית.
בנוסף לכך, ביטוי אימפולסיבי של רגשות הוא תגובתי ואינו מאפשר את השהות של הקשבה פנימה לאותם ערכים. יתרה מכך, ביטוי אימפולסיבי של רגשות, לעיתים קרובות, הוא התוצאה של חוסר ההקשבה פנימה. אדם מתפרץ בזעם על האחר, לעיתים קרובות, כיוון שהוא עצמו נטש את הערכים של עצמו. ולפיכך, פעולה ודיבור אותנטיים אינם יכולים להתבטא כפרץ אימפולסיבי של רגשות. למעשה, בניגוד לתפיסה המקובלת, ישנה סכנה שכל פעולה או דיבור הנובעים מרגש, יהיו דווקא בלתי אותנטיים.
האם בזאת אני ממליץ על הדחקה או חוסר ביטוי של רגשות ביחסים זוגיים? בהחלט לא. לרגשות ישנם מספר תפקידים חשובים מאוד ביחסים זוגיים. בהקשר של אותנטיות, רגש הוא הכלי העיקרי דרכו אנו יכולים לדעת אם הפעולה או הדיבור שלנו נמצאים בהלימה או לא עם הערכים שלנו. כשאיננו נמצאים בהלימה, אנו מרגישים בתוכנו סוג של צרימה, הרגשה לא נוחה. ולהרגשה הזאת אנחנו צריכים להקשיב. כשהפעולה או הדיבור שלנו נמצאים בהלימה עם הערכים שלנו, גם אז הרגש שלנו מודיע לנו זאת, דרך תחושה של הרמוניה בכל האורגניזם שלנו.

בנוסף לכך, כשהפעולה או הדיבור שלנו נמצאים בהלימה עם הערכים שלנו, אנחנו מוזמנים לבטא את הערכים הללו ולעמוד מאחוריהם, בליווי של רגש.
כשאנו מודדים את מידת האותנטיות שלנו לא כמוכנות שלנו לבטא את רגשותינו במלואם, אלא כמוכנות שלנו לפעול ולדבר בהלימה עם מערכת הערכים שאנחנו בחרנו, נפתח פתח חדש בזוגיות. הריבים הישנים והבלתי נגמרים על מה אני הרגשתי ומה את הרגשת מוחלפים בשיחה כנה על מה חשוב לכל אחד מאיתנו.


שם הכותב: אמתי מגד
אודות הכותב: מטפל ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי וזוגי מנהל בית ספר "מגד" לפסיכותרפיה מתקדמת.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©