שתף

ראיון עם המורה הרוחני המואר, ג׳ון דה רייטר / אלעד שלו

18.11.12

נפגשתי עם ג'ון דה רייטר לראיון בשבת מוארת בטיילת בתל אביב, רגע לפני שהוא חוזר לקנדה.
מצאנו מקום שקט, בנו של ג'ון שליווה אותו במסעו לארץ, התיישב בצד והקשיב לראיון.

ג'ון דה רייטר הוא מורה רוחני מקנדה, אשר מהחוויה שלי, יש לו חיבור עמוק לאמת הפנימית ולמהות המופלאה שלנו, אשר רובנו אינם מודעים אליה עדיין.
אחרי חוויות עוצמתיות ומופשטות שהיו לי בחברתו של ג'ון דה רייטר, ביקשתי להיפגש עימו ולהפוך את המופשט לברור יותר, בשבילי ובשביל הקורא הישראלי.

רמות התודעה
ג'ון מסביר שישנן מספר רמות פנימיות של תודעה שדרכן המודעות שלנו עוברת:
הרמות הללו מוצגות כאן מהחיצונית, בעלת הצורה והמוצקה - לפנימית שאין לה צורה והיא בלתי מוגדרת.

1. האישיות (Person) - האישיות היא הקשר עם העולם החיצוני, וקשורה לתדמית שלנו המוצגת כלפי חוץ, לתקשורת עם אנשים.

2. עצמי (Self) - העצמי הינו העולם הפנימי שלי שמתבטא במה אני חושב, מרגיש, דו השיח הפנימי אשר מתרחש בתוכי. לעומת האישיות שהיא הביטוי שלי כלפי חוץ, העצמי הינו תחושת העצמיות שלי.

3. הלב (Heart) - הלב הוא מקום יותר פנימי ורך, יש בו פחות צורה מה"עצמי", והוא יותר קרוב להוויה.

בלב יש פשטות אהבה ורוך, שבדרך כלל מתעורר בנו כלפי ילד קטן, אדם אהוב וכדומה.
הלב יכול להיות מושפע מבחוץ או מבפנים:
מבחוץ, הלב מושפע מהעצמי. אם העצמי נוקשה וסגור כך יהיה גם הלב.
מבפנים, הלב מושפע מההויה, ומטבעו רך והפתוח.
הלב הוא גם המקום בו מתרחשת הבחירה שלי - האם להיות רך ופתוח או נוקשה וסגור.
האם להיות מושפע מהעצמי או מושפע מההויה.

4. הוויה (Being) - שלושת הרמות הראשונות מוכרות יותר לרוב האנשים ואיתן אנחנו מזדהים, בעיקר עם רמת העצמי. הרמה הרביעית היא רמת ההוויה.
ההוויה הינה יותר פנימית, רכה אמיתית ויפה.
התחושה היא כמו מעיין של טוב שנובע מתוך הלב שלך. תמיד יש אהבה.
בהוויה ישנה כנות, יש חיבור למשהו יותר עמוק מהעצמי, עמוק יותר מהלב,
תחושה שזה נכון , אמיתי וטבעי להיות באהבה.

שאלתי את ג'ון האם בכדי להגיע להוויה יש צורך באיזושהי חוויה של "הארה" שבה אתה מבין שאתה לא העצמי אלא ההוויה.
ג'ון ענה שישנם אנשים שחווים את ההוויה שלהם מבלי לדעת זאת ומבלי ללכת ל"לימודים רוחניים".
הם יהיו אנשים אוהבים, נעימים, מתוקים ואמיתיים ויעדיפו לשמור על האיכויות הללו, מאשר לריב לשקר ולהתווכח גם אם ישלמו על כך מחיר.

אז מהו שבעצם עובר דרך הרמות הללו ?
מה שאנחנו זה מודעות - awareness, והמודעות נמצאת בכל הרמות באופן שווה.
למודעות יש ידיעה, המודעות יודעת כאשר היא קיימת כאישיות, כעצמי, כ- לב או כהוויה.
המודעות יודעת את כל הרמות ובוחרת היכן להיות. הבחירה איננה ברוב המקרים בחירה מודעת.
היא תלויה בהתניות של האדם, בחוויות ובנסיבות החיצוניות והפנימיות שלו.
בכל רגע המודעות בוחרת היכן להיות על הסקאלה בין הוויה שהיא פתוחה, עמוקה ואוהבת, או באישיות שהיא סגורה, קשה ומניפולטיבית.

מהו הדבר אשר מתרחש במפגשים עם ג'ון?
כאשר ג'ון מעביר את המפגשים, הוא נמצא במצב של מודעות עמוקה, הוא כמעט קפוא, מדבר מעט, עיניים מקובעות ולא יוצר קשר אישי עם האנשים ששואלים אותו שאלות, ללא גינונים, לא אומר שלום, תודה, לא מביע הזדהות רגשית וכולי, כאילו איבד כל צורך בפידבק חברתי.
שאלתי אותו על ההבדל בין המצב שבו הוא מעביר את המפגשים לבין המצב שהוא נמצא בו איתי כרגע כאשר הוא מדבר איתי באופן שוטף, מנומס, מחייך ומסביר פנים - לכאורה, כמו אדם "רגיל".

ג'ון ענה שבמפגשים הוא איננו מכליל את האישיות שלו.
אם הוא יגיד "הי מה שלומך, איך אתה מרגיש" זה יגרום לאנשים להזדהות עם האישיות שלו ברמה שהם מתייחסים לכל אדם אחר בחייהם.
כאשר ג'ון מגיב אליהם בצורה אחרת, לא פיזית, אלא ברמות מודעות עמוקות ועדינות, הוא מאפשר להם לפגוש ולהתייחס אל הרמות הללו בתוכם.


כאחד שחווה את  המפגשים מול ג'ון, אני יודע שהרבה דברים אנרגטיים, עדינים ועוצמתיים קורים תוך כדי התקשורת עימו ולווא דווקא דרך דיבור ומחוות מילוליות או פיזיות.
שאלתי את ג'ון איך המעבר בין הרמות הללו משתלב בחייו האישיים.
הוא ענה שהוא תמיד בא ממקום עמוק של הוויה ומודעות אשר דרכן הוא מתייחס לכל הרמות האחרות של הלב, העצמי והאישיות שלו. כלומר גם כעת שהוא מדבר איתי ונראה כאילו שזה מהאישיות ומהעצמי שלו, הוא עושה זאת ממקום עמוק של הוויה.

המודעות קובעת את ההתייחסות
שאלתי את ג'ון מה אנחנו עושים בזמן שמשהו מסעיר אותנו פיזית ונפשית.
המודעות שלנו, קובעת את ההתייחסות שלנו.
כאשר אנחנו מרגישים כעס וכאב, המודעות שלנו מתייחסת אליהם וזוהי החוויה שלנו.
ג'ון מלמד להעביר את המודעות אל ההוויה או אל המקום הרך, האוהב והאמיתי ביותר שאתה יכול למצוא באותו רגע.


באותו רגע של סערה רגשית, הכאב יהיה הרבה יותר דומיננטי ופיזי מאשר התחושה העדינה, אבל עדיין ניתן למצוא את המקום העדין יותר.
המטרה היא להבין כיצד להתייחס למקומות העדינים והעמוקים ביותר בתוכנו וזה מה שיאפשר לנו לשהות ברמות הללו בחיי היום יום וגם תוך כדי סערת רגשות.
ג'ון מציע להיות "העדין והשקט" גם אם באותו הרגע הוא חלק קטן ואבוד בתוך החוויה של "קשה, גדול וברור".

כיצד מתחברים להוויה?
משיחות שהיו לי עם אנשים שהיו אצל ג'ון דה רייטר, ראיתי שאם אדם לא חווה עדיין את ההוויה שלו, לא חווה את העובדה שהוא לא רק "האישיות" או ה"עצמי", קשה לו מאוד להתייחס למה שג'ון אומר.
ישנם אנשים שחווים את ההוויה שלהם בצורה ספונטנית, בתור סוג של חסד, ומבינים שזוהי המהות העמוקה שלהם. שאלתי את ג'ון מה עושה מי שלא חווה זאת עדיין, איך הוא בכלל יכול להתייחס ללימוד שלו?. כיצד עושים את הקפיצה הזו?
ג'ון אומר שהכי קל זה להיות ליד מישהו שהוא כבר כזה, מישהו אשר נמצא בהוויה שלו, ומאפשר לך את הידיעה הפנימית שזה אפשרי. באחד המפגשים ג'ון אמר שהעצמי הוא גמיש ומתאים את עצמו לסיטואציה. אם אתה נמצא ליד אדם אשר קיים בהוויה שלו, ה"עצמי" שלך לומד מעצם השהייה שלך איתו ומשהו בך יודע שזה נכון והוא פשוט מעתיק זאת.

הלב לא יכול להיפגע
ג'ון אומר שהלב לא יכול להיפגע. אמירה זו מפתיעה מכיוון שאנו כל חיינו עסוקים בלמנוע מאנשים לפגוע לנו בלב, או לגעת בפגיעות ישנות שלנו.
ג'ון אומר שהטעות שלנו היא שאנחנו סוגרים את הלב.


לעיתים יש צורך להגן על עצמך מפני אנשים מניפולטיביים, שרוצים לנצל אותך או לפגוע בך, רגשית או פיזית. העצמי מרגיש שהוא נפגע וסוגר את עצמו.
הנטייה שלנו היא לסגור את הלב ביחד עם ההגנה על העצמי. זה כבר יותר מדי.

ג'ון ממליץ להגן על העצמי ולאפשר ללב להישאר פתוח ורך כלפי האדם שפוגע בך.
גם אם מישהו מנסה לפגוע בך עליך להגן על מה שיכול להיפגע - על המחשבות שלך, על האישיות והעצמי ולא להגן על הלב שלא יכול להיפגע.


הדבר דומה לנעילת הדלת מפני גנבים. זה מספיק, אין שום טעם לכבות את החשמל בכל הבית.
ככה אין טעם לסגור את הלב, כאשר האישיות מותקפת.

סגירת העצמי שומרת עליך, אולם כאשר אתה סוגר את הלב אתה יוצר פגיעה פנימית עמוקה.
בעצם בגלל חוסר מודעות, הפגיעה בלב היא הבחירה שלנו לסגור אותו.
ג'ון אומר שזוהי תובנה יפהפייה, להבין שהלב יכול להישאר אוהב ורך גם כאשר העצמי נוקט בפעולות מסוימות כדי להגן עצמו, כמו בזמן ויכוח.

חווית ההארה
ג'ון חווה את ההארה שלו בגיל צעיר באופן ספונטני ולאחר זמן מה הוא מספר שהיא נעלמה.
בעיני היה פחות רלוונטי להתעמק בפרטי החוויה, אבל שאלתי אותו מה הוא עשה כדי להחזיר אותה.
הוא ענה לי שהוא עשה הרבה דברים. הוא חיפש את היופי והאמת שאבדו לו, אבל רוב הדברים שהוא עשה היו מיותרים.
כדי לחזור להוויה, פשוט צריך להסיט את המודעות מהעצמי להוויה.


שאלתי אותו על אנשים שחווים הארה זמנית של חווית הוויה שלהם, למה החוויה הזו לא נשארת אם היא כזו טובה?
ג'ון ענה שכאשר אתה נפתח, העצמי שלך מבין שאתה תצטרך להשתמש במשאבים שלך בצורה אחרת, שתצטרך לוותר על כוחניות ומניפולטיביות מול אנשים, לוותר על חווית השליטה בחיים.


משהו עמוק בתוכך לא רוצה לאבד שליטה מהחשש להיות פגיע, והוא סוגר את הדלת.
ואז האדם שואל את עצמו למה זה נסגר? ג'ון עונה לו "זה נסגר כי אתה סגרת את זה".
ג'ון ממליץ להישאר עם תחושת הפגיעות הפנימית ותוך כדי, להתחבר למקום העדין האמיתי והרך בתוכך, מה שיאפשר לך להישאר פתוח.
להישאר פגיע מבלי להסיט את המודעות משם, מלמד אותך לשחרר את הצורך לסגור את הלב ואת הדרך להוויה.

מה מחיר ההוויה?
שאלתי, האם להיות בהוויה זה אומר לשלם מחיר שהעצמי לא רוצה לשלם?
ג'ון השווה את האדם לעץ חסר שורשים אשר עומד בסערה ועסוק בבניית חומות ומחסומים.
הסערה משולה לתחושת פגיעה באישיות ובחוויית העצמי שלנו.

ההוויה היא שורשי העץ. עץ אשר אין לו שורשים, לא יוותר על ההגנות והמחסומים מפני הרוח.
שורשים עמוקים הם הפתרון האמיתי להגנה מפני סופות, ועדיף לעץ להשקיע את האנרגיה שלו בהעמקת השורשים ולא בבניית הגנות.


ג'ון אומר שלמרות שהפחד של העצמי לא נכון, ניתן להבין את הצורך שלו להגן על עצמו.
עלינו להבין בסופו של דבר כי הרוח, הנתפשת כפוגעת, היא זו אשר מחזקת ומעמיקה את השורשים.
בניית מחסומים תמנע העמקת השורשים ותמנע ממך להשיג את ההזנה העמוקה והטובה, שאתה צריך מהאדמה.
כאשר הרוח שוככת ואינך צריך הגנה, המחסומים יוצרים הפרדה, אתה לבד ומרגיש ריקני וחסר הזנה, חסר יכולת להגיע להזנה הפנימית שאתה צריך, לעומק ההוויה שלך.

הגשמת שפע
שאלתי את ג'ון על הגשמת מציאות ויצירת שפע בחיים על פי תפישתו.
ישנה תפיסה הגורסת שמי שחיי בהוויה שלו, כבר אינו זקוק לשום דבר חומרי וירצה לחיות כמו נזיר.


ג'ון ענה שכל דבר באופן טבעי תמיד שואף להיות יותר בעל צורה, מוצקת וחיצונית.
הלב תמיד ימשך לעבר העצמי, והעצמי תמיד ישאף לקבל צורה באישיות, אלא אם כן אתה סוגר את האפשרות הזו כמו נזיר ומנסה להיות שקט מבפנים ולא לרצות כלום.


ג'ון אומר שזוהי עצירה של התהליך הטבעי של צמיחה מהפנים כלפי חוץ.
בדומה לעץ עלינו לגדול ולתת לעולם עלים, פרחים ופירות.
אנו זקוקים לאינטראקציה של נתינה לעולם, אבל מאוד חשוב שזה יבוא מהשורשים.
אם מנסים להשקיע את האנרגיה בפירות, בתוצאה של הדברים, במקום בשורשים, זוהי טעות שתיצור פגיעות ותנתק אותך מעצמך.

שאלתי את ג'ון: איך הוויה יודעת מה היא רוצה? הרי זוהי חוויה שיש בה סיפוק כה רב.

ג'ון אמר שלהוויה אין רצונות. הוויה לא רוצה לקנות בית, או רכב או להתחתן.
ההוויה היא חווית ההזנה הפנימית בזמן שאתה עושה את הדברים הללו.
לא משנה איזו עבודה יש לך אלא איך אתה הווה בתוך העבודה ואיך אתה הווה במערכות היחסים שלך.
שאלתי אותו, אז מה קובע את הבחירות שלך?
ג'ון ענה שהכלי היחידי שיש בידיך הוא העצמי שלך שיבחר את הדרך, אבל העצמי יפעל דרך ההוויה שלך ודרך חיבור פנימי, כמו שעץ יפעל ליצור פירות דרך ההזנה שהוא מקבל מהשורשים.

הילינג דרך ההוויה
שאלתי אותו על הילינג אנרגטי והקשר להוויה שלנו.
ג'ון ענה שעיסוק בהילינג באופן טבעי מקרב אותנו לרמות היותר עדינות ועמוקות שלנו.
אבל אם המטפל מחובר להוויה שלו רק בזמן הטיפול, זה לא מספיק. זה משול לשורשים דקים.


רק כאשר המטפל חי את חייו בהוויה, אז ההילינג שלו יגיע ממקום עמוק.
הרמות העמוקות של ההוויה עוסקות יותר באופן החוויה של הכאב או המחלה בגוף.
הרמות העמוקות הללו עשויות ליצור ריפוי, אבל אז נוצרת מלכודת...


אם אתה מנסה להשתמש ברמות הללו לריפוי, אז זוהי צורה נוספת לסגור אותם,
מפני שאתה משתמש בהן למשהו ולא פשוט חווה אותן.


אם אתה מנסה לקחת משהו מהרמות הללו, אתה מפריד את עצמך מהן,
כי אתה מחשיב את הכאב או המחלה כיותר משמעותיים מרמות ההוויה העמוקות.
הרצון ליצור רווח אישי מהרמות העמוקות ינתק אותך מהן.

ריטריט עם ג'ון
שאלתי את ג'ון: מה נעשה בריטריט?
ג'ון אמר שבריטריט יהיו איתו שלוש פגישות ביום למשך שלושה ימים.
בפגישות הללו אנשים שואלים שאלות וג'ון עולה עליהן מתוך עומק ההוויה שלו.
ג'ון אומר שהדרך הטובה ביותר להתחבר להוויה שלנו היא דרך חוויה אישית ודוגמא אישית.
כאשר נמצאים בחברתו של ג'ון דה רייטר, עצם ההוויה שלו מהדהדת עם החלקים העמוקים שבנו ומאפשרת לנו להתחבר להוויה שלנו. הריטריט הוא חוויה התפתחותית, התדר של הקבוצה עולה בהדרגה ובסופו של דבר האדם משתנה ולא חוזר למי שהוא היה.

ישראל וג'ון
המונית לשדה התעופה כבר חיכתה לג'ון.
לסיום שאלתי אותו למה הוא מגיע לישראל לעיתים כה תכופות.
הוא אמר שמזמינים אותו להרבה מקומות בעולם, ושהבחירה שלו לבוא במיוחד לישראל נובעת מתוך ידיעה פנימית שהוא פועל לפיה.
"ואתה... לא שואל מדוע קיימת הידיעה הזו?" שאלתי, יודע את התשובה.
הוא חייך.  

שם הכותב: אלעד שלו
אודות הכותב: מטפל ברפואה סינית משולבת, מורה לתטא הילינג. בעל קליניקה רמת השרון ובבית ינאי. http://www.shalevclinic.com/
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©