שתף

נשימה וקרקוע / מתוך הספר "אור יומיומי" של שלומית זוהר

30.12.12

קטע מתוך הספר "אור יומיומי" של ד"ר שלומית זוהר.
פרק שלישי מתוך ארבעה פרקים.
לפרק השני לחץ כאן

 

תופעות נלוות לתרגול נשימה
אחד הדברים הראשונים שקורים כאשר מתחילים להיות מודעים לנשימה, היא התחושה שאנחנו לא מצליחים לנשום. זה כמעט מבהיל מאחר ואנחנו נושמים עמוק ובה בעת מרגישים חנוקים. בבת אחת הנשימה ההרגלית שלנו מרגישה לא מספקת, וזה מלווה לעיתים בתחושת מצוקה. כשתלמידים הגיעו משיעור לשיעור הם היו אומרים, השבוע זכרתי לנשום. אבל רבים ישבו וחשו בשיעורים הראשונים תסכול רב, פתאום הם חוו קוצר נשימה. זה טבעי, מאחר והמודעות למשהו מאירה אותו באור מלא, ואם עד עכשיו, בחושך, לא ראינו כמה אבק יש מתחת לספה, אז כאשר מאירים שם למטה זה נראה מלוכלך ומבהיל. בלי מודעות לנשימה שרדנו. ברגע שהוספנו מודעות התחלנו לחוש את המחסור.

אין צורך להתרגש מכך, כל מה שצריך לעשות זה להמשיך ולנשום באופן מודע. ניתן למשל לשכב על הגב ולהניח על הבטן ספר ולראות כיצד הוא עולה ויורד, ניתן לחשוב על שמיים כחולים ואוויר הרים צלול, ניתן לספור שניות או תקתוק שעון תוך כדי. ועם הזמן הגוף יפתח לשינוי. דבר נוסף שקרה לתלמידים כאשר ביקשתי מהם לנשום עמוק היה שהגרון שלהם נסגר והכתפיים שלהם היו עולות למעלה עם בית החזה. הנשימה היתה מתוחה ואף על פי שנכנס יותר חמצן, הוא נשאר כלוא בפלג הגוף העליון, כאשר המטרה היא להוריד את האוויר אל הבטן והאיברים הפנימיים. כאשר אתם מתרגלים נשימה, אפשר מדי פעם לעשות זאת מול הראי כדי לוודא שאתם לא מתרגלים לנשימה מתוחה כזו. אם הכתפיים עולות לכם למעלה זה סימן למתח וגרון סגור. עשו כמה תרגילי תנועה. סובבו את הידיים, ואת הצוואר ונסו שוב. נסו להתמקד בבטן התחתונה תוך כדי הנשימה, ולאט לאט זה ישתחרר.

הנשימה, אף על פי שהיא מחברת אותנו ליסוד האוויר, ויכולה אסוציאטיבית להתקשר עם ריחוף, בפועל, נשימה טובה מעגנת את האנרגיה שלנו בתוך הגוף. זה הדהים אותי שככל שצרכתי יותר אוויר נהייתי יותר מקורקעת. עד לאותו זמן, רוב האנרגיה שלי היתה מחוץ לגוף כמו דמות שתמיד עמדה קצת מעלי ולצידי אבל לא בתוכי. הנשימה למעשה עזרה לנשמה שלי להתעגן בתוך גוף הנפש שלי ועל ידי כך חיברה אותי לחלקים המוארים שבתוכי והחזירה לי את הזיכרון של מי אני באמת. הנשימה עגנה את הזיכרון והיכולות הללו בתוך הגוף ועזרה לי לחבר את מה שעד אז היה בחיי מפוצל, ולהפוך אותי לשלמה יותר.

נשימה טובה מקרקעת והופכת אותנו לנוכחים יותר בכאן ועכשיו של חיינו. יש בכוחה ללמד על שפע אמיתי, להרגיע מתחים ולחצים, ולפתוח ערוץ להשראה ומחשבות חדשות. זה לא קורה מיד אבל לאחר כמה חודשים התוצאות ניכרות. לא תמיד אנו זוכרים לשייך את השינויים לתרגילי הנשימה אבל אני הייתי עדה לכך פעמים רבות מול אנשים שתרגלו זאת. שינוי הרגלי נשימה משמעו שינוי בחיים, ובאופן שאנו חווים אותם.

ההמלצה שלי היא עד כמה שאפשר לתרגל נשימה מודעת בחוץ. אם אפשר ליד עץ או על הדשא, אם אפשר באור שמש, לא חייב להיות ישיר. האוויר מלא לא רק בחמצן לו אנו זקוקים אלא לכוח חיים בסיסי שהשמאנים קוראים לו מאנה, והיוגים קוראים לו פראנה. השדה האנרגטי שלנו זקוק לאור ולאנרגיה המצויה בשפע בחוץ, ואם נגייס את מנגנון הנשימה שלנו לשאיבת כוח חיים זה, הרי שניתן לעצמנו מנות אנרגיה טהורות ומצויינות שישאו אותנו במשך היום.

נשימה והטענה אנרגטית
אתם בוודאי מכירים את התופעה הזו שאחרי שיעור או הרצאה ארוכים בהם שהייתם באולם אחד עם עוד עשרות אנשים תחת תאורה פלורסנטית כולם נראים חיוורים ועייפים. עם הישמע הצלצול, הדבר הראשון שכולם עושים, הוא לצאת לשמש. באוניברסיטה זה מאוד בלט. גם אלו שאינם מעשנים מבקשים לעצמם כמה דקות של שמש. זהו אינסטינקט בריא וחשוב שמזין את שדה האנרגיה שלנו ומחזק אותו. הסטודנטים היוצאים חיוורים ועייפים מאולם ההרצאות אינם עייפים רק מלהתרכז בשיעור. העייפות האמיתית נובעת מכך שהם שהו בחדר קטן עם המון אנשים, ללא אוויר נקי (אלא אוויר ממוחזר של מערכת מיזוג, ושננשף על ידי חבריהם לכיתה, ובאוויר הזה יש מעט מאוד רוח חיים) ותחת תנאי תאורה לא טבעית. בסיטואציה כזו מאגר אנרגיית החיים הוא מצומצם ויש עליו תחרות גדולה. אין מספיק אנרגיה כדי להזין את הגוף, ולכן בהפסקה כולם למעשה יוצאים להיטען במנה הגונה של אנרגיה לפני שהם נכנסים להרצאה נוספת.

הסתכלו פעם על אנשים העובדים במקומות ללא חלונות ותחת תאורה פלורסנטית, תראו את הצבע מתחת לעיניים שלהם ואת גוון העור שלהם, תנסו לחוש את רמת האנרגיה שלהם. זוהי בדרך כלל רמת אנרגיה נמוכה מאוד, וליבי תמיד יוצא אליהם. זו נראית לי חוויה מייסרת פיזית נפשית ורוחנית. במקרים שאין לכם ברירה וזהו מקום עבודתכם, נסו בכל זאת לפתוח חלון אם יש אחד, נסו אם אתם יכולים לסדר לעצמכם תאורה יותר אנושית. אולי תשימו עציץ ירוק, ואם כל אלו לא אפשריים - לפחות הקפידו כל כמה שעות לצאת לעשר דקות אל מחוץ למבנה ולנשום אוויר חדש בשמש. אני יודעת שלרבים כיום אין תנאי עבודה שתומכים במה שאני כותבת. במקרה כזה נסו לפני או אחרי העבודה לשבת כמה דקות בחוץ, לנשום ולהטען.

התוצאה הקשה שמתרחשת בין אנשים רבים המצויים במבנה סגור שעות רבות היא מאבק על אנרגיה זמינה, מאחר ואין מספיק אנרגיה לכולם. התוצאה היא רכילות, צרות עין, וכל מיני תופעות של תחרות, שאנחנו מקבלים כמצב הטבעי במקום עבודה. אלו במהותן תופעות המשקפות מצב של אנרגיה נמוכה וחוסר באנרגית חיים שיכולה להזין את כולם , ולכן מייצרת מצב של תחרות. לא תמצאו תחרות כזו בקרב עשרה אנשים העובדים יחד בשדה חיטה או בקטיף תפוחים. איני אומרת שלא יכולה להיות שם עוינות או תחרות אבל באופן טבעי היא הרבה פחות שכיחה. לא משום שזו עשויה להיתפס בעיני חלק מכם כעבודה פחות טובה או תחרותית מטבעה.
נשימה היא הכלי ראשון לחבר אותנו לזיכרון שלנו, לכוח חיים בריא, לנער את ההרגלים שלנו, ולחבר אותנו לשפע. התחברות למשאב הזה אינה דורשת לוותר על דבר. יש אינספור ספרים המתמחים בכך, ואתם גם יכולים פשוט להמציא לעצמכם תרגילים, שיתאימו לכם.

 

המשך הקטע יפורסם כאן בשבוע הבא

הספר מפורסם במלואו באתר של שלומית - לקריאת הספר במלואו לחצו על הלינק למטה - בכתובת האתר


שם הכותב: ד"ר שלומית זוהר
אודות הכותב: מורה של העידן החדש
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©