שתף

מערכת היחסים שלנו עם האוכל / יהודית גליק

30.10.16

החיים הם אוסף של מערכות יחסים. נדמה לנו לפעמים שאנחנו עומדים בפני עצמנו או שיש משהו בעולם הזה שעומד בפני עצמו אבל לא כך הוא וכל מורה, מאסטר, שמאן או גורו יגיד לנו חזור ואמור שכל הדברים כולם תלויים.

הקיום שלנו תלוי בקיום של ההורים שלנו. הוא תלוי בהיכרות שנוצרה בין ההורים. תלוי בבחירה שלהם להביא ילד לעולם. תלוי בפוטנציאל שהיה להם לעשות את זה ותלוי בהורים שלהם ובטבע האנושי ובמשיכה המינית ובאהבה ובמערכת הבריאות ובעוד כל כך הרבה דברים נוספים.

האוכל שעל שולחננו יכול להיות כאן כי יש מי שיגדל את הירקות, יש מי שיכין את התבלינים ויש מי שיכין את האוכל ומי שייצר את כלי האוכל וכך השרשרת הולכת ומתרחבת ומכילה את כל הפרטים הקשורים לארוחה עד כדי השמש שזרחה והעננים שהורידו גשם והאדמה והחקלאי ועוד.

העולם הוא רשת של מערכות יחסים.

ואנחנו, רשת של מערכות יחסים פנימיות. מערכות יחסים בין האיברים השונים, בין הגרעין לפרוטונים ולנוירונים בכל תא ותא בגופינו. זה מבחינה פיסית ביולוגית אבל גם מבחינה נפשית ורוחנית אנחנו רשת מערכות יחסים והטרילותרפיה מדברת על מערכת היחסים בין הראש לרגש ולבין מי שאנחנו באמת.
ועל פי טיב וניקיון מערכות היחסים שלנו עם עצמנו יהיה גם עולמנו. מערכות היחסים שלנו עם אנשים, עם העבודה, עם הכסף ועם המשפחה.

הטרילותרפיה מתמקדת ב-20 מערכות יחסים שיש לנו עם נושאים מרכזיים בחיינו. כסף, מיניות, השכלה, עבודה, הורות, משפחה, חברים ועוד.

אחד הנושאים המשמעותיים הוא האוכל. מערכת היחסים שלנו עם האוכל.

מה הוא אוכל עבורינו?

האם אוכל הוא דרך להביע את היצירתיות שלנו?

האם אוכל הוא אמצעי להביע אהבה?

האם אוכל הוא החבר שלנו כשאנחנו בצרה? האם הוא החבר שאנחנו משתפים כשאנחנו בשמחה? אולי הוא עונש או אמצעי ענישה לעצמנו?

האוכל יכול להיות הרבה דברים.

למדנו בילדות שלנו ל"הדביק" תפקיד לאוכל ומאז הרבה מאיתנו לא טרחו לבחון - האם התפקיד הזה מתאים?

איך השתמשו ההורים שלנו באוכל בחיים שלנו?
האם הם הביעו את האהבה אלינו על ידי האוכל? האם אימא הכינה לנו את המאכלים האהובים עלינו ואמרה לנו שהיא עושה את זה עבורנו וכך מסרה לנו מסר שהיא אוהבת אותנו?
האם אבא לקח אותנו למסעדה טובה כשהצלחנו במבחן?
האם קיבלנו עונש לא לאכול ארוחת ערב כי לא התנהגנו יפה?
האם ארוחות במשפחה שלנו היו הזמן היחיד שבו כולנו ישבנו יחד ושוחחנו ואז האוכל עבורנו הוא בעצם צורת תקשורת או זמן לתקשורת משפחתית ולאיחוד כוחות?
כך התחנכנו וכך התפתחנו להיות מי שאנחנו היום.

אנחנו רוצים לרגע אחד להביט בהרגלים האוטומטיים ולשאול את השאלה: מה הוא אוכל עבורי?
אוכל שווה אהבה? אוכל שווה יחס? אוכל שווה בריאות? אוכל שווה עונש?
נמצא את המשוואה עליה גדלנו ואותה אימצנו לתוך חיינו.

ואז נשאל אם המשוואה הזו משרתת אותנו היום והיא טובה לנו.
אם כן, אז אפשר להמשיך עם המשוואה והכל בסדר.
אם לא, אז בואו נעצור את ההרגלים האוטומטיים האלו. בואו נשנה את המשוואה.

אוכל שווה מה?
מה היינו רוצים שאוכל יהיה בחיים שלנו.
התשובה הכי מדוייקת תהיה שאוכל שווה אוכל.
אבל המיינד (התודעה) רוצה הגדרה ואנחנו בתור נותני שירות ומנהיגים למיינד שלנו רוצים לתת לו את השירות וההסבר. רוצים לאפשר למיינד לקבל הגדרה במילים אחרות.

אוכל יכול להיות שווה לדלק. בדיוק כמו ברכב. דלק שאנחנו משתמשים בו כדי לתת לגוף את מה שהוא צריך. ואנחנו יכולים בהחלט להכניס לגוף את הדלק הכי מתאים לו: צמחוני, בשרי, טבעוני ואפילו רופוד (אוכל חי ללא בישול).
ואז לא ייקשר לאוכל שום דבר שיגביל אותנו. אוכל לא יהיה שווה שמחה כי אם הוא שווה שמחה אז כשאני עצובה אלך לפתוח את המקרר ולאכול.

אוכל גם לא יהיה שווה נחמה ואז לא אלך לאכול כשנכשלתי במבחן.
אוכל יהיה דלק שאני מכניסה לגוף ואין צורך למלא את מיכל הדלק מעבר לאפשרות התכולה שלו. בדיוק כמו שברכב אנחנו לא ממלאים ג'ריקנים ושמים בתא המטען או בספסל האחורי.

משוואה נכונה לאוכל תביא אותנו לאכול בדיוק מה שהגוף שלנו צריך ובכמות הנכונה.

ישנם מקרים בהם מבחינה רגשית האוכל הוא נחמה או שמחה ואז ברגעים קשים או עצובים הרגש מבקשת לאכול כדי לקבל את מה שהיא צריכה (בטרילותרפיה אנחנו מתייחסים אל הרגש כאל הצד הנקבי שלנו ואל הראש כאל הצד הזכרי שלנו). לצערנו האוכל הוא לא באמת נחמה אלא הוא רק אוכל ואז הרגש לא באמת מקבלת את מה שהיא צריכה– את הנחמה או השמחה. לא רק זה אלא שבנוסף לכך הראש, שדואג לבריאות ולמראה שלנו, יכעס על האכילה הרגשית והלא מבוקרת ואז הוא יבקר את הרגש. אפקט שישפיע לרעה מבחינה רגשית ויביא את הרגש למצב קיצוני עוד יותר בעצב או בחוסר הנחמה וכיוון שזה מעגל של אוטומט אז הרגש שוב תפנה לאוכל והתסכול רק ילך ויגדל.

זה מצב שכדאי לעצור. עצירה שמתבטאת, בין היתר, בשינוי המשוואה. אוכל שווה מה? לא נחמה ולא שמחה. כשאוכל יהיה שווה דלק אז האכילה הרגשית נמנעת והאיזון נשמר בגוף. השלום הפנימי בין הראש לרגש נשמר והעוצמה שלנו כמנהיגים פנימיים של הבית הפנימי שלנו תתעצם.

אוכל יכול להיות כלי מלחמה או להיות חלק מאסטרטגיה שהמיינד משתמש בו כדי להביע את עמדתו. אבל אם אנחנו נדאג שהמשוואה תהיה אוכל = דלק, אנחנו נמנע כל מלחמה שקשורה באוכל ובמיינד. אנחנו ניצור שקט פנימי.

הטרילותרפיה רואה חשיבות ביצירת שקט פנימי בכל נושא ונושא בחיים שלנו. השקט הזה והשלום הפנימי הזה משתקפים גם החוצה למערכות היחסים שלנו עם הסובבים אותנו. עם קולגות בעבודה, עם המשפחה, עם הילדים, בזוגיות ואפילו עם המוכרים בחנות.

כל העולם הוא מכלול של מערכות יחסים והשלום במערכות היחסים מתחיל מתוכנו.

היפה הוא שלפעמים אנחנו נתחיל משיפור מערכת היחסים שלנו עם האוכל ולא רק שניראה טוב יותר ולא רק שנרגיש טוב יותר, אנחנו גם נשפר את מערכות היחסים שלנו עם החברים, המשפחה וייווצר מעגל של שיפור מערכות יחסים כי כפי שכבר אמרנו - שום דבר בעולם לא עומד בפני עצמו וכל דבר קשור לדברים אחרים בחיים. אז לפעמים חשוב רק לבחור נקודת התחלה. השאר יסתדר מעצמו.

שם הכותב: יהודית גליק
אודות הכותב: תלמידת זן, מורה למדיטציה וטרילותרפיה. מקימת דהרמה- מרכז זן גולן ברמת הגולן
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©