שתף

לשם שינוי / מיכל גזית

14.01.18

על הדרכים להגמיש את שרירי השינוי בכדי להעז לקפוץ אל החדש והמרגש

 

קריירה, זוגיות, הגשמה עצמית, מקום המגורים – כל שינוי שאנחנו כמהים אליו בתחום כלשהו, מעמת אותנו עם החשש לעזוב את איזור הנוחות המוכר והבטוח, ולצאת למסע דרך מנהרת אי הוודאות.

אין מי שאינו פוחד משינוי. ההבדל בין בני האדם הוא בנכונות להתמודד עם הפחד הזה ולחצות אותו. שינוי משמעו יציאה מ"אזורי הנוחות" – המקומות הבטוחים שלנו, המאפשרים לנו לצפות מראש את המהלכים הבאים. אם נעזוב את המקומות הללו, נפגוש מהעבר השני מצבים שהמערכות שלנו לא מתורגלות ומיומנות בהם – דבר היוצר תחושת חוסר ודאות וחוסר שליטה.

היצמדות למוכר היא האויב הגדול של השינוי, אולם היא מבטאת צרכים בסיסיים שטבועים במוח העתיק. המונח הביולוגי שמתאר זאת הוא: הומיאוסטזיס - תכנות גנטי שנועד לשמור על מצב של שיווי משקל פנימי בתנאים משתנים. המונח הזה מושאל לתחום הפסיכולוגיה ומתאר צורך טבעי להיצמד למצבים מוכרים שבהם בטוח ומוכר לנו. הבעיה היא שהמוח מתוכנת להישאר בקיים גם כשקיימות אפשרויות טובות יותר עבורנו.

רבים מעדיפים להישאר זמן רב מדי, לעיתים חיים שלמים, במציאות שאינה מספקת, אולם היא מוכרת, וככזו עדיפה על חדשה, שמעמתת עם הלא ידוע. יש תחושה שאם רק נוכל לדעת מה מחכה לאחר השינוי, נוכל להעז יותר. הצורך הזה הופך את מגידי העתידות לכה פופולאריים בזמן מהפכים - היאחזות במישהו שיספר מה צפוי מהעבר השני, יוצרת תחושה מדומה של בטחון.

גם אני מצאתי את עצמי לא אחת פונה לידעונים מומלצים בכדי שיספקו לי בהירות לגבי עתיד לא נודע, שמאוד רציתי בו, אבל פחדתי. "שחררתי" כמה מאות שקלים בכל פעם, כדי להשתכנע במה שאני מאמינה בו ממילא: לאף אדם אין יכולת לדעת מה יתרחש לאחר ההסכמה לשינוי. העתיד הוא פונקציה של המהלכים שלנו בתוכו.

מלבד חוסר הביטחון, שינוי מקושר בתוכנו גם עם כאב, וזו סיבה נוספת לחשוש ממנו. אני מציעה לבחון את נכונותה של האקסיומה הזו. השלב הכואב והקשה הוא זה של ההתחבטויות הקודמות ליציאה לדרך - תהליך שבדיעבד תמיד נראה ארוך יותר מכפי הצורך. כשלבסוף אוזרים אומץ ומגייסים את האמונה הדרושה כדי לשחרר את הישן ובוחרים בכיוון חדש ומאתגר, התוצאה, לפחות אצלי, הייתה תמיד שמחה וצמיחה. (יש להדגיש כי הכוונה היא לשינויים יזומים שבחרנו, להבדיל מכאלה שנכפו עלינו. אם כי גם אלו הכפויים מאלצים אותנו להתחדשות, שלמרות שלא יכולנו להחליט עליה בכוחות עצמנו, לרוב היא תתגלה בדיעבד כחיובית).

סיבה נוספת להיצמדות למוּכר היא שאנו מזוהים איתו, מול עצמנו ומול שאר העולם, ורבים מהרגלי חיינו התייצבו סביבו. לדוגמה: אם השיחות הקבועות עם חברינו הקרובים עוסקות בחוסר הסיפוק שלנו מהעבודה, תוך האשמה של המצב הפוליטי, הכלכלי והמדיני, הרי שאם נשחרר את העבודה הבלתי מספקת, על מה נדבר עם החבר'ה? מה תהיה זהותנו בלעדי זה? דפוסי החיים הבטוחים והנוחים שלנו מותאמים למי שאנחנו כרגע. שינוי יחייב אותנו להגדרה עצמית מחודשת, או למצב העדיף יותר - לכך שנוכל לא להגדיר את עצמנו עוד, שכן אנו מכירים בעובדה שאנו משתנים כל הזמן.

***
מיומנות כישורי השינוי, כמו כל דבר בחיים, משתפרת עם האימונים. אני משווה את ההתמודדות הזו למירוץ מכשולים. בפעמים הראשונות נפיל את המשוכות וניפול יחד איתן. ככל שנתאמן, נפתח גמישות שמאפשרת לדלג בקלילות ובטחון, וגם נלמד ליפול נכון. אלה המיומנויות החשובות בענפי ספורט שונים ובאומנות השינוי.

שינוי תמיד יפחיד, ויפגיש עם צד מבוהל בנו שיאחז במוכר, תוך הסבר שהמצב לא עד כדי כך גרוע, וניתן להמשיך גם כך בינתיים. אולם ככל שנצבור עוד התנסויות חיוביות ב"קפיצות" אל הלא נודע, עם כל הבונוסים שבעקבותיהן, יתחזק בנו צד בטוח שיאזן את זה הפוחד.

בזמן שינוי כדאי קודם כל לשחרר את מה שבאופן ברור אינו מתאים. לפעמים זה עובר דרך שינוי הרגלים קטנים ומעיקים, וההצלחות הקטנות שבדרך מאפשרות לנו להתקדם למדרגה הבאה ולשנות עוד דברים שלא עובדים לנו בחיים. אז לא, אין צורך לעזוב עבודה, ובתוך זה גם את מקום המגורים, ולהתרחק מכל האנשים שאינם מיטיבים איתנו וגם להפסיק לעשן ולהתחיל לאכול בריא - באותו יום. כשמתחילים בצעדים קטנים, מדרגה אחר מדרגה, אנחנו מגיעים לשינויים המשמעותיים, וסוחבים על עצמנו הרבה פחות משקל.

רוב השינויים הם בעצם הפיכים, ואם לא נחזור בדיוק לאותו מקום, ניתן לחזור למצב דומה. כשאנו בזמן שינוי, הדברים תמיד נראים גורליים וחד כיווניים. לרוב גם אלו שמעורבים איתנו בתהליך יאותתו לנו שאין דרך חזרה. ברוב המקרים, ניתן לחזור אחורה. לגרסתי, מומלץ ליצור עוגנים שיאפשרו להתחרט, כמו לקחת חופשה ללא תשלום בכדי לבדוק תחום חדש של עבודה. לרוב לא נחזור לשם, אבל בידיעה שהדברים הפיכים יש משהו מרגיע שמאפשר תנועה משוחררת יותר.

בנוסף, ניתן לשלב חלק מן השינויים בשגרה הקיימת ולהתנתק ממנה בהדרגתיות. פעמים רבות אנו מתנים תהליכי התחדשות בשינויים טוטאליים, שכוללים עזיבה ברורה ומוחלטת של הישן. לחלק מהאנשים, המוחלטות נכונה, והם חייבים ליצור נתק ברור בכדי להתחיל מחדש וממקום נקי. לאחרים יהיה נכון ליצור מעבר הדרגתי, שבו שילוב בין הישן והחדש. עלול להיווצר עומס בתקופת הביניים, בה אנו מנווטים בין עולמות שונים, לעיתים מנוגדים. אולם שחרור הישן יהיה קל יותר ככל שאנו מכירים ובטוחים בחדש.

עבור חלק מהאנשים הדרך לשינוי היא ליצור דד-ליין ברור. הפחד גורם לכך שבוחנים את הדברים שוב ושוב, ובכל פעם נמצא טיעונים משכנעים שמטים את הכף לצד אחר. הרצון להגיע להחלטה שקולה, אחראית והנכונה ביותר עלול להשאיר אותנו זמן רב מדי על הגדר, ללא הכרעה, וזו הטעות הגדולה מכולן. במצבים כאלה, כל החלטה תהיה טובה יותר מהמתנה אינסופית.

שם הכותב: מיכל גזית
אודות הכותב: מלמדת את סדנאות דרך האמן לפיתוח וביטוי היצירתיות משנת 97 , מלמדת כתיבה מקצועית ויצירתית לפרטיים וארגונים, מרצה בתחומים שונים הקשורים ליצירה והתפתחות כמו: פיתוח וביטוי היצירתיות, התמודדות עם פרפקציוניזם, פחד מהצלחה, חיבור לכוח הקבוצה, ועוד מעבירה מסעות אישיים וקבוצתיים דרך פסיכו-אסטרולוגיה עיתואית וכותבת
אימייל: [email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©