שתף

מארון הספרים שלי / מירב שני

07.04.13

עכשיו זו דילמה: מצד אחד, אני חייבת לכתוב על הספר הזה, כי הוא נהדר וכי, מבחינתי, הוא אחד מנותני ההשראה הגדולים ביותר שלי. מצד שני – יכול להיות שאם תרצו לקרוא אותו - בעקבות הטור הזה - לא תוכלו. כי לא מוכרים אותו בשומקום. אז מה עושים? כותבים. מי יודע? אולי כן תצליחו למצוא אותו, ואולי יתעורר בו עניין מחודש?

אני מדברת על ספר שנקרא "בואי, נשמתי, שמעי את הסיפור על קלף הקיסרית". כתבה אותו אישה בשם אתי בן זקן שלפי הרזומה שלה עושה די הרבה, אבל היא לא ידועה ממש. יכול להיות שהיא גרה בחו"ל. אלי הספר הגיע לגמרי במקרה מכיוון שהסופרת עצמה נתנה אותו במתנה לאחותו של בן זוגי לשעבר. נשמע לכם מסובך? לא חשוב. העיקר שהגיע אלי, כי אם מישהו היה צריך את הספר הזה בבית זו אני. היום אני לא יכולה לדמיין את הספרייה שלי בלעדיו.

הסיפור מספר את סיפורן של שלוש נשים – גיל, שגרה בסן פרנסיסקו, מנגנת באנסמבל של מוסיקה אתנית ומתגעגעת לאהובתה שבגדה בה בתל אביב. גולג'אן – תורכיה מוסלמית בת המאה ה-13 שנשבית על ידי צבאו של ג'ינגיס חאן והופכת לשפחתו של לוחם טטרי, וג'ויה – סבתא של גיל שהגיעה מטורקיה לארץ ישראל ומחכה לראות את נכדתה מתחתנת.
הספר כתוב במונולוגים סרוגים. כל פעם מישהי מהדמויות מספרת את הקורות אותה, וכמובן שכמו בכל סיפור טוב הדמויות חופפות זו את זו מדי פעם עד שאנו מגלים מהו הקשר ביניהם ומתרגשים מאוד.

גיל כותבת לאהובתה בתל אביב, מספרת לה את קורותיה בסן פרנסיסקו הנקייה מלכלוך אך לא מהומלסים מלאים מריחואנה וזבל, מספרת לה על אהובתה החדשה, יפנית דקה ויפה, על הקונצרטים הכוללים בתוכם מוזיקה מימי הביניים ומתרבויות מזרחיות עתיקות (למשל – שירים טורקיים מהמאה ה 13...) על הביקור של החבר הישן מפעם וכולי.

גולג'אן, כמו שאני אוהבת, מלמדת אותנו היסטוריה – היא נודדת על רגליה העקומות (היא נולדה עם נכות קשה ברגליים) עם צבאו של הכובש המונגולי מהרי טורקיה הגבוהים אל הרמות הצחיחות והקפואות של מונגוליה שם היא זוכה בערוב ימיה לעדנה ואהבה.

וגו'יה. אוי ג'ויה. כשמה כן היא - ג'ויה בספניולית פירושו תכשיט, משהו יפה. וג'ויה ממלאה את הספר במונולוגים שמחים ומצחיקים ונוגעים ללב בעברית מתובלת בספניולית ומבטא, המון סיפורים מלאי חוכמת חיים ואהבה. ג'ויה עבדה עם אמה, שהיתה מיילדת, מגיל צעיר וכשבגרה המשיכה אותה ויילדה נשים בביתן (אז עוד לא ילדו בבתי חולים) וכך היא מספרת על אמא שלה:
"אחר כך היא ניתה המיילדת. הייתה טובה מאוד. באותו זמן לא היו רופים. ולא היו צירכים רופים. המיילדת הייתה נישרת עד שסידרו הכל ועשו ניקיון, והיולדת יושנת טוב וראו את התינוק ברוך השם. עישרים וארבע שעות לא היו נותנים לו אוכל רק צת מים עם סוכר, שהחלב יצא בינתיים. בלי רופא, בלי כלום. ואיזה ילדים טובים היו יוצים!"

ג'ויה כולה מלאה אמונה ב"קדוש ברכו" ואהבה לחיים ולעולם ולנכדתה גיל ויש לה מלאי של סיפורי ניסים ונפלאות שאני, אישית, האמנתי להם.

ג'ויה וגולג'אן, לשתיהן סיפור חיים קשה מאוד. גולג'אן מנודה ממשפחתה וגודלת אצל סבתה (ששמה ג'ויה, למרבה ההפתעה) המלמדת אותה לרקוח תרופות מצמחי האזור, מה שאף פעם לא מזיק. ואחר כך ננטשת על ידי משפחתה בהרים כשמגיעים החיילים המונגולים. בהזיות הרעב שלה היא נפגשת באמא אדמה ששמה את משכנה ברחמה העקר.
ג'ויה עוברת רדיפות ועקירות. גיל, שכבר נולדה בארץ ישראל לעולם בטוח, מלאה חרדות ובלבול, שמקורן, כפי שאנחנו לומדים במהלך הספר, חלקו בחיים של שתי הנשים האחרות, שחיות בתוכה מי ביודעין ומי פחות.

וכך אנו שטים בין סן פרנסיסקו המודרנית לבורסה שבטורקיה של המאה שעברה ולאוהל העגול עם האש במרכזו במונגוליה העתיקה וחוזר חלילה ומגלים עולם שלם של אכזריות, רדיפות ואונס לצד חוכמה נשית, סבלנות וניצחון האהבה.
והסוף טוב. סוף אופטימי ושלם שמגיע אחרי תהליך של גילוי וחשיפה וצער וקושי. ואז נפתחת דלת חדשה, דלת שיכולה להיפתח רק אחרי שעוברים באומץ את כל התהליך ומגלים שכבות לא ידועות, אבל שמסבירות המון, ומשאירות מקום להתחלה חדשה.

נבכי נפשה והרבדים של גיל מתגלים אלינו בסיפורים צבעוניים, בכנות וגילוי לב. אבל הסוף האופטימי מתרחש, לדעתי, בגלל המלאכים שמלווים אותה – גולג'אן העתיקה שמדריכה אותה, המורה הסיני למוזיקה שהיא עובדת בחנות כלי הנגינה שלו, בן הזוג לשעבר שמגיע לקראת סוף הספר ותופס אט אט מקום של כבוד ובעיקר – הספתא ג'ויה.

"למה יש כל הדברים האלה שהבנדם לא שלם. יצר הרע יש לו יותר מיצר הטוב. בגלל זה. אבל היה רב אחד נתן רפואה בשביל זה, אם בא לך איזה משו, תיקרי את השבע השמות האלה: רחום חנון שומר תומך מציל ישר פודה. ושאת רואה אותו תגידי לו הספתא שלי אוהבת אותך הרבה".

כי כל אחד צריך איזה ספתא שתאהב אותו הרבה, ואז אפשר לעבור כמעט כל דבר.
אז תזכרו – "רחום חנון שומר תומך מציל ישר פודה וספתא אוהבת אותך הרבה".

באהבה רבה

מירב

 




שם הכותב: מירב שני
אודות הכותב: מנחת קבוצות ויחידים בדרך האקולוגיה ההוליסטית, מלווה הריון ולידה, כותבת ועורכת, אם לשלושה ורעיה לאחד
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©