שתף

על הצלחה וכישלון / יפעה ונדנברג

14.01.18

אני סיפור הצלחה היסטרי: אני מצליחה לשרוד בעולם הקשה הזה. שום מחלה רצינית לא העזה לתקוף אותי. ניצלתי משריפה שפרצה בביתי בן שלוש הקומות בלונדון. הצלתי את ילדתי בת החמש תוך שסיכנתי את חיי, היא יצאה עם שריטה ואני עם כוויות קשות.

עשיתי טעויות אך השתמשתי בהן כדי להחכים והכנסתי את הלקחים לכיסים שלי. על הקשיים רכבתי כדי לחקור אותם ולהגיע לקרקעית פשרם, ללמוד את עצמי ואת העולם סביבי, להתפתח ולהתעצם. גידלתי שתי ילדות - שלא במתכוון בחרתי בגברים שלא ידעו להשתתף בפרוייקט. אחרי שנפרדתי מהם, המרתי את כעסי בחמלה ואין בלבי עליהם.

באמי הביקורתית והחמורה (זה דור כזה) התאהבתי עמוקות, תרגלתי עליה אהבה וחמלה ללא תנאים, ושתינו הרווחנו – אני מלווה אותה בגילה המופלג, וקסם שורה על פגישותינו. אני מלטפת את זרועותיה הקמוטות בהתפעלות, היא הרי מצליחה לשרוד בעולם הקשה הזה עוד הרבה יותר שנים ממני.

טיפלתי ואני מטפלת בהמון אנשים וילדים, הם הביאו את עצמם ואת בעיותיהם אל חדר עבודתי הצופה לשדרה, ושמתי את נשמתי בהם ובבעיותיהם להקל ולהיטיב עימם. את כלי ההתמודדות עם החיים שאספתי והנחתי בתיבת עץ צבועה לק שחור מרופדת קטיפה, לימדתי ומסרתי הלאה בשמחה. הצלתי חתולים רבים, נתתי או מצאתי להם בית. אני מאכילה את החתולים שמקשטים את רחובות שכונתי, דואגת לרווחתם מתוך אמונה שיש לנו חוב עצום כלפי בעלי החיים, וכל כמה שלא נעשה למענם, לא נצליח לכסות אפילו את הקרן, שלא לדבר על הריבית. אני כמובן לא אוכלת כל מה שהיה לו אבא ואמא.

מצד שני, אני כישלון היסטרי. לא צברתי נכסים ואת אלה שהיו לי, לא השכלתי לשמור בבעלותי. שני היהלומים היחידים שיש לי הם בגודל מקרוסקופי, (מרילין, לא שמעתי בעצתך). כשהתלבטתי בין גבר מקסים, מאד עשיר (מעניין מה איתו היום...) לבין גבר מקסים דלפון, בחרתי (כמובן) בדלפון. (רננה חברתי היקרה, גם בעצתך לא שמעתי).

עשיתי המון שגיאות מכל הסוגים, הייתי הרבה פעמים קצרת רואי. גם הייתי שיפוטית כלפי אנשים מפני שחשבתי במוגבלותי, שאין להם זכות להיות בעלי מגרעות. הטחתי בגברים שלי את חסרונותיהם מבלי להבין שאני משליכה עליהם את מצוקותיי. טיפחתי תקוות במקומות חסרי סיכוי. היו לי חסרונות כאמא, לא תמיד קראתי נכון את תמונת חייהן של בנותיי.

ערכתי ביקורים בצד האפל של הירח. אין רגשות נמוכים שאינני מכירה מיד ראשונה: כאב, עצב, פחד, כעס, קנאה, קוצר רוח, תאווה, אטימות, עצבנות, ייאוש וישנם עוד, שגם אותם אני מכירה.

מצד שלישי, אני בדרך. עוד לא מיציתי את יכולותיי. (לעולם לא אמצה). אני בתהליך. מבקרת יותר ויותר בצד המואר של הירח. מכירה מיד ראשונה חמלה עמוקה, הכלה, נתינה, התעלות ואהבה.

איך המצב אצלכם? אתם פרצופים מוכרים, אני פוגשת אתכם בטיולי בשני צידי הירח. תראו כמה אנחנו דומים. מורכבים ממש מאותם חומרים, גם אם התמהיל שונה.
כן, בעיניי לא קיימים הצלחה וכישלון, ישנו תהליך. ובו מתפתחים.

הקושי הוא מקפצה קפיצית שיכולה להעיף אתכם גבוה לשמים – אתם עומדים על המקפצה ושמש חמה קופחת על ראשכם ואתם מזיעים ונמאס לכם ואתם מקללים את החיים ואת מי שברא אותם ואתם קופצים קפיצות קטנות עוד ועוד ואין לכם אומץ להשליך את עצמכם אל המים. ואז מגיעה הקפיצה הגדולה ואתם מוצאים את עצמכם בכלל למעלה במקום למטה, רואים אחרת את הדברים, שיניתם את הפרשנות מנקודת המבט שלכם ממעוף הציפור, התמונה הרחבה נפרשת לנגד עיניכם.

התרבות שלנו עדיין נשלטת על ידי האנרגיה הזכרית, חרף השינויים המשמעותיים בכיוון ההתאזנות עם האנרגיה הנקבית. תודעת התוצאה יותר רווחת מתודעת התהליך, והתחרות מועלית על נס. ככל שנטפס בסולם המודעות ונגביה ונראה רחב, נעבור לתצפית של פרקי זמן ארוכים יותר, נהיה עדים לתנועה האנושית המתמדת בין ה"הצלחה" ל"כישלון". לכן כדאי לחבק את "הכישלון" ולא לסגוד ל"הצלחה", שניהם מופעים זמניים, חולפים, מה שמתמיד היא התנועה בין שניהם. וככל שהתנועה תהיה גמישה יותר, רכה, סלחנית, כך יהיו הימים מחוייכים

שם הכותב: יפעה ונדנברג
אודות הכותב: מורה רוחנית, מנחת סדנאות ומטפלת המובילה תהליכי התפתחות ושינוי עם יחידים וקבוצות.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©