שתף

סמלים מהעולם הנסתר של אמא אדמה / רוהאן שניר

02.06.13

"אַנַה רִיאָה אוּן גִילָה שֶן!
רוֹהִימָה אַמַא מוּן הוֹל
דָה סֶת צִ'יהוּגַמִינְדוּ
סָא הוֹמָה זָא נְדוּסִי
נַאמִי הֶיי"

"הם נוצרו אל תוך התוהו!
שרים בשפת הכוכבים
איתם הגיע קץ הזמנים
נולדה תכלית, באה אהבה
בני הכוכבים"

(מתוך הספר "נוצה אדומה – ההולכת בין העולמות מהגליל" מאת דוב טרובניק / הוצאת "הרוח הגדולה")

אמא אדמה היא תבנית. לפי המסורת השאמנית, את התבניות הביאו לעולם "נאמי היי" – אותם נוודי כוכבים אדירים שיוצרים עולמות במילותיהם, והם הגיעו לאמא אדמה ונתנו שמות, וכך יצרו עולם שלם של תבניות שניתנו לנו באהבה, כדי שנחדול מלהיות כאוס, או "אווצ'יטה" כפי שהוא מכונה בשפת הבריאה, שהוא כל האפשריות כולן, ואף אחת אינה מוגשמת. אמא אדמה היא תבנית. תבנית של שניים שהם הפוכים, תבנית של ארבעת היסודות, וכל שאר התבניות גם כן. אמא אדמה מאפשרת לנו כלים פיזיים וחיים פיזיים מוגדרים, עם מבנה חוקים ותבניות, לשפוך לתוכם את המהות הנשמתית והנצחית שלנו. והסמל הראשון שברצוני לחלוק אתכם הוא הסמל של אמא אדמה בעצמה:  


הסמל הזה הוא מפתח אדיר בחיבור לאמא אדמה , לתבניות שלה, ולמה שמתסתתר מאחוריהן – האהבה שלה. חלקנו בורחים כל חיינו מתבניות רק כדי להיות חופשיים. חלקנו בורחים כל חיינו מאהבה, מאותה סיבה גם כן.

יש אין סוף דרכים לעבוד עם הסמל הזה. דרך אחת מצויינת היא לדמיין אותו על ליבנו, ולפתוח עיניים לתבניות המתוקות והנפלאות שאמא אדמה יצרה פה בעבורינו, שלא נחייה את חיינו ב"אווצ'יטה". דרך טובה להתחיל ולחוות את התבניות הללו היא דרך ארבעת היסודות.

אני הולך על אדמה חיה. אדמה חמה, חומה, לחה, אדמה פועמת חיים. אדמה שזוכרת אותי משבריר השנייה שבו הייתי רסיס של רצון של נשמה נצחית. אני הולך על זכרונות קדומים שעוד זוכרים אותי, כפי שהייתי פעם, על שורשים של עצים בני אלפי שנים, ועל קברים עתיקים מהזמן. אני הולך על סיפורים של זקנות, על חלומות דרקונים, על מערות נסתרות שעוד זוכרות טקסים שגם הזמן שכח. אני הולך על פנים אוהבות שמצמיחות כל זרע, כל מחשבה, כל רגש. על פניה של כוכב שמכירה אותי, וגם אוהבת, כל שנייה. אני פוסע על אהבה. אני פוסע על אהבה. אני פוסע על אהבה.

אני גומע מים. אני גומע קסם. אני גומר את כל מה שמתחיל במקום שבו ההגיון קורס, ואת כל מה שמתעורר לחיים, במקום שבו הידיעה גוועת. אני גומע מים של ריפוי, מים של מוות, מים של חיים. אני גומע אוקיינוסים אדירים, אגמים צלולים בצינת ערפל הבוקר, ופלג מים צוחק. אני גומע מים שבורכו על ידי שאמן והם זוהרים בכל צבעי הקשת, אני גומע מים ובהם בבואתה של הלבנה המלאה, והם לוחשים מסרים. אני גומע מים שכבר שתיתי פעם, והם זוכרים אותי גם מעבר למעטה השכחה האנושי. אני גומע מים שזוכרים הכל. אני גומע את הקסם שמתוכו מטרונית הכשפים האדירה בעצמה הגיחה. אני גומע מים.

אני נושם אוויר, והוא נושב בי חיים. אני נושם אויר של הרים ושל מערות חשוכות וקרירות שאיש אינו זוכר מי צייר עליהם את הסימנים הנסתרים, כיוון שזו האחרונה שעוד זכרה את פשרם נדדה מעולמנו לפני שנים כה רבות. אני נושם אויר של החלטות ושל בחירות שחרצו חיים, חרצו גורלות, חרצו עולמות. אני נושם אוויר של כוח מקודש, של בחירה חופשית, של סכינים חדים ומוחלטים שמגלפים חיים אחרי חיים בתוך קליפה מקליפתו של עץ החיים בעצמו. אני נושם אוויר סופות, וסערות והרס וחורבן. אני נושם אוויר שגם אימהותי נשמו ושבלחישתן ברכו את זה שרק כעת נולד בהגנות ומקסמים ובמילים של כוח. אני נושם אוויר, שרק לפני דקות שעות או עידנים היה שירים, היה ניגון, היה ליטוף חליל. אני נושם אוויר מתוק של ניחוחות בישול ומטעמים, ושל פריחת ההדרים המטורפת. אני נושם אוויר, והוא נושב בי חיים.

אני בוער באש. אש היצירה שבלעדיה אינני אלא צל דהוי של רצונות שנשכחו. אני בוער באש של יצירה, באש חיים, באש אותה נשפה אליי אימי הקדמונית מכולן, זו אשר נתנה לי את חיי כדי שאחיה אותם. אני בוער באש מקודשת, שורפת, בוערת, לא מרפה. אני בוער באש שאין לה מנוחה לרגע, ואין היא מפסיקה לבעור גם לא לשברירי שבריר שנייה. אין בה עייפות, ואין בה רגע חוץ מעכשיו. אני בוער באש קדומה של דרקונים שעפו ברקיעי שמיים, ובאש של זוחלים שנסתרים כבר עידנים מעיני כל, כמעט. אני בוער באש שבלב ליבה של אימי פועמת, אש של אהבה ושל חיים, ושל עכשיו. אני בוער באש של עונג ושל גוף שנאנק מרוב טוב, אני בוער באש שמפיחה חיים ברעיון, בחלומות ובתקוות. אני בוער באש שמקסימה ומכשפת את עיני הילדים כולם, וגם את כל השאר, בסיפור של ליל כוכבים סביב מדורה. אני בוער באש הברזל שבדם, שזוכרת את הסכם הנצח עם הבריאה בעצמה, דם בו זוחלים נחשי אהבתה של אימי. באש חיים אני בוער ולא שוכח. קיבלתי את חיי כדי לחיות. באש אני בוער.

אנו חיים בתוך תבנית, וזו ברכה אדירה. תבניות מאפשרות לנו לחיות, לצמוח, ולשגשג, (אם בחרנו בחוכמה את התבניות אליהן אנו נשפכים) הניחו את הסמל על הלב, ותנו לתבנית הקדומה שלו לפתוח בעבורכם שער לאהבה של אמא אדמה המתוקה.

שם הכותב: רוהאן שניר
אודות הכותב: יוצר חפצי עוצמה לפי מסורת העורב, חבר בקהילה השאמנית "הרוח הגדולה" - העורכת טקסים וסדנאות לפי הדרכים השאמניות העתיקות
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©