שתף

קלף מנצח / אמוץ שורק

05.06.13

התובנה הסופית הכתה בה כשהייתה בת 45.
לכאורה, חיים רגילים בעיר קטנה ואיכותית במרכז הארץ, שלושה ילדים, עבודת ייעוד כפסיכולוגית ובעל מפרגן.
אבל למרות הנוחות, משהו הטריד לא נתן מנוח. "במשך השנים הללו של בניית משפחה וזוגיות", היא מתארת, "לא הפסקתי להביט סביבי, בעיקר על העולם הנשי. חשתי שיש שם משהו עמוק שדורש תיקון. שאלתי עצמי מדוע קיימות נשים כה רבות, שמסתירות בתוכן עצמה גדולה, כאילו אומרות לעצמן: אם אבטא את יכולותיי, אם אהיה מי שאני, יקרה משהו לא טוב, אולי אפילו לא יאהבו אותי.

"פגשתי בנשים שלא אהבו את גופן, שלא אהבו את עצמן, ולא במקרה פגשתי לא מעט נשים שחלו, כאלו שהגוף שלהן אותת, שוב ושוב, שמשהו שם לא בסדר. כאילו הנוסחא אומרת: ישרי קומתך למקום המצופה, אל תלכי רחוק מדי, אי אפשר הכול אז תוותרי על חלומות, תישארי במוכר והבטוח, את אהובה כפי שאת'".

המחשבות, התהיות, גרמו לה לצאת למסע ארוך של חיפוש. "חיפשתי ליצור משהו שיהיה משמעותי לנו, כנשים, במסע ההתפתחות שלנו". היא למדה, החלה לרקוד, ובגיל 45 חוותה מדיטציה יוצאת דופן: "פתאום, ראיתי את עצמי בתוך מערה גדולה, שעל קירותיה חקוקות דמויות של נשים מקראיות. ואז הבנתי. הרעיון המעורפל שהלך איתי זמן רב, לבש לפתע עור וגידים".

 



שש שנים נדרשו לה, כדי לסיים את המסע. התוצאה: ערכה של קלפי חכמת נשים, הקושרת בין הדמות המקראית, בין השורשים שלנו כנשים לבין דילמות המעסיקות אותנו כיום כנשים במאה ה – 21 . כך, למשל, דבורה הנביאה מנווטת תהליכי שינוי, רות הולכת אל הלא נודע, אשת לוט נאחזת בעבר, מרים סוחפת ביצירתה. עושר של נשים מעזות ועצמתיות המצויות שם עבורנו להיות לנו מקור השראה והארה.

יהודית יונגמן נולדה וגדלה בתל-אביב. בגיל צעיר, נדרשה לעשות בחירה משמעותית ראשונה. "אבא ואמא נולדו אמנם בבתים דתיים, אבל אותי ואת אחותי גידלו בבית מסורתי. בגיל צעיר החלטתי שאני בוחרת באורח חיים דתי. ההורים כיבדו את ההחלטה. היה לנו בית פתוח, מכבד, מאפשר. עשיתי את הבחירה ההיא בגיל 12, ואני שלמה איתה עד היום".

היא חצתה בנחת ילדות מאושרת בבית אוהב, אבל אז נאלצה להתמודד עם גיל ההתבגרות, עם השתנות הגוף. "הייתי ילדה רזה שפתאום, בגיל 14, הפכה לנערה שמנמנה. לא אהבתי את עצמי. לא הצלחתי להתרגל לעצמי.
אמא שלי, שראתה אותי סובלת, הציעה שאעשה דיאטה, שאנסה לרזות. המסר שלה היה: 'תהיי רזה ותרגישי טוב יותר עם עצמך'. ניסיתי לרזות, אבל לא הצלחתי. הרגשתי נזרקת מעולם מסודר והרמוני למקום שהוא לא אני, למקום בו אני לא אוהבת את עצמי. ושם התחיל המסע שלי".

לכאב על אובדן האהבה לגוף, עתיד להצטרף עד מהרה כאב נוסף, קשה פי כמה. בגיל 19, בהיותה בשירות לאומי, נהרגה אימה אביבה בתאונת דרכים. השנים שהגיעו אחר כך, היו שנים של התמודדות וניסיון להחזיר את החיות לחיים.

קרן אור בלתי צפויה הפציעה בחייה בגיל 25. "אחרי שניסיתי אינספור דיאטות ללא הצלחה, הצטרפתי לסדנה של ד"ר טוביה לרר. ממנו שמעתי מסר חדש, מפתיע, אחר - 'נסי להקשיב לגוף שלך. אכלי רק מה שאת אוהבת, ורק כשאת רעבה'. זה היה תהליך מהיר. תוך זמן קצר חזרתי לעצמי והשלתי מעצמי את הקילוגרמים המיותרים".

הסדנה ההיא הייתה רצופת תגליות. "התבהר לי שבמהלך השנים איבדתי את ההקשבה לגוף שלי, אבל בעיקר את ההקשבה לעצמי. כשאת חיה בתרבות דיאטות, את מתחילה להקשיב לאנשים אחרים, מאבדת את עצמך. לעומת זאת, כשאת מקשיבה לעצמך, לגופך, הדברים ברורים. הגוף שלנו מדבר אלינו ללא הרף. השאלה היא אם אני מקשיבה לו , או לא ".

במשך השנים, היא מודה, "חזרתי ואיבדתי את ההקשבה לעצמי, לגוף. אחרי שנישאתי לאלי, עורך דין במקצועו, באה אביה לאוויר העולם. בהמשך נולדו יאיר ויובל. במקביל סיימתי לימודים, התמחות, הייתי לפסיכולוגית ובשלב מסוים הקמתי מכון אבחונים. הייתי יושבת 10 שעות ליד שולחן העבודה, באבחון, בכתיבת דוחות. הרבה שעות של ישיבה ממושכת".

כשהייתה בהריון עם יובל, בן הזקונים, החליט הגוף שלה להתמרד. "הייתה לי פריצת דיסק, וזה הדרדר לרמה כזו, שלא יכולתי לזוז".
שאלה: ואז כן הקשבת לגוף שלך?
בחיוך: "טוב, אז כבר לא הייתה לי ברירה"...
שאלה: ומה הוא אמר לך?
"את שכחת אותי, את הגוף שלך, שכחת לשמור על עצמך, שכחת להקשיב ".

הרופאים הציעו לה לשקול ניתוח גב. היא סירבה, חקרה, בדקה וגילתה את עולם התנועה. "גיליתי מורה נפלאה שעזרה לי להחזיר את התנועה לגוף ובכך לשחרר את הכאב ולהביא ריפוי בגוף אבל גם לפתוח בי משהו חדש בנפש. בהמשך למדתי את שיטת ריו אוביירטו, רקדתי את דרך חמשת-המקצבים, למדתי את יסודות הטיפול בתנועה ועברתי עם עצמי טיפול בתנועה. גיליתי עולם חדש. התנועה גילתה לי מימד נוסף – המשמעות הרוחנית המחברת בין גוף ונפש. מתישהו הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי - בכל הקשור אלי. למדתי לאהוב את עצמי - עם החולשות, עם העוצמות, עם מי שאני באמת".

ועדיין, שאלות של משמעות סביב נשיות ועוצמה נשית המשיכו להעסיק אותה. כפסיכולוגית, לא פסקה מלצפות בעולם שסביב לה. במהלך השנים מצאה עצמה פוגשת בנשים מוכשרות, חזקות, שלא מודעות לעוצמה שבהן, ליופי שלהן, שחוששות ונמנעות מלקום ולהגשים חלומות.

שאלה: ולמה שאישה כזו תימנע מלממש את העוצמות שבה?

"זה כמעט משהו שאנחנו נולדות איתו. זיכרון קולקטיבי ארוך שנים".

המסרים האלו המשיכו להעסיק וללוות את מסע החיפושים שלה. ואז, בגיל 44, במהלך החלום מצאה את קצה החוט. החלום תורגם להחלטה מעשית, היא נזכרת. "לקחתי החלטה. בעידודו של בעלי סגרתי את מכון האבחונים שבבעלותי, צללתי לתוך ים של פרשנות ומדרשים. אמרתי לעצמי: אם אני הולכת לחפש עוצמה נשית, מיתוסים נשיים, אחפש את התשובות בעולם המיתולוגי שלי. מצאתי שהסיפור המקראי לא רק שאיננו מקטין את האישה. ההיפך. הנשים הקדמוניות פותחות לנו אופציות של גדילה, של העזה, של התפתחות".

 



שאלה: לסיום, מה המסר העיקרי של קלפי חכמת החיים שיצרת?
"רבות מאיתנו פונות החוצה. הנשים המקראיות מכוונות אותנו לדעת שהכל מצוי בתוכנו. יש בנו את הברכה, הנחישות, החוכמה והאומץ. אנחנו רק צריכות להיזכר, להחיות אותן בתוכנו ולהוציאן מהכוח אל הפועל, בלי להקטין את עצמנו, לדעת שכל אחת יכולה להיות בחייה מצליחה, מוערכת וגם... אהובה".   

שם הכותב: אמוץ שורק
אודות הכותב: ביוגרף, מפיק ספרי ישוב ומנחה סדנאות
אימייל: [email protected]

כתובת אתר: http://www.hochmat-nashim.co.il/

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©