שתף

אם אין אני לי, שבטי לי / יובל אלון

22.04.09

פסטיבלים אלטרנטיביים כמו בראשית, בומבמלה, שנטיפי, אקטיביזם ורבים אחרים הם כבר כעשור חלק מתרבות השבט בארץ. על תרבות השבט, זה הקדום וזה המתחדש

מאז ומתמיד התאפיין האדם כיצור שבטי שחי כחלק מקבוצה בעלת זהות, דרך חיים ותפישת עולם משותפות. הצורך ההישרדותי בשיתוף פעולה בין הפרטים בקבוצה הוא הדבק ששמר את האנשים יחד ועיצב את האנושות כולה. למשל, הצורך לצוד חיות גדולות חייב שיתוף פעולה מדויק בין מספר אנשים, מה שהביא גם להתפתחות השפה המילולית.


בעולם הקדום, סביבת האדם היתה טבע פתוח, יערות, נחלים, אוויר ומים נקיים, מזון הגדל בר. האדם למד להשתמש בטבע לצרכיו ולשמור עליו למענו, למען ילדיו ולמען השבט ועתידו. התפקיד הדומיננטי במסורת האבוריג'ינים ילידי אוסטרליה הוא עד היום "שימור האדמה".

האדם השבטי חי במשך כ-200 אלף שנה בהרמוניה יחסית עם הטבע, ללא שינויים מהותיים. החיים היומיומיים התנהלו במחנה אחד בו חיו כ20 עד 30- איש שהיוו את "הלהקה" (band, ותשכחו מרוקנרול). מספר להקות התחברו ל"קלן" ומספר קלנים היוו את השבט. המהפכה החקלאית, שהחלה לפני כ10,000- שנה במסופוטמיה (ארם נהריים), זעזעה במידה רבה את מבנה וחיי השבט. להבנתי, שורשיהם של תהליכים ובעיות - בעלות ושלטון מרכזי, מעמדות ועבדות, עשירים ועניים, נוודים ובעלי עצמה, כסף, כיבוש וגלות - כפי שאנו מכירים אותם מהמציאות כיום, נעוצים באותה מהפכה. למרות זאת, נשמרה המסגרת הכללית של השבט ונוף סביבתו לא נפגע בצורה שפגעה באדם.

הקולוניזציה, המהפכה התעשייתית, הטכנולוגיה והמודרניזציה ב-500 השנים האחרונות שלחו חץ מדמם למסגרת השבטית ולמרחב הטבעי של האדם - תהליך שאנו מצויים בעומקו כיום. האינדיבידואליזם פורק, רוב האנשים חיים במסגרת עירונית ובתרבות המסה של אנשים, בה אתה לא מכיר את כולם בסביבתך (תהליך שמתחיל לקרות כבר מעבר לכ-1,000 איש). היער, המרחב והאוויר הנקי רחוקים, חיי הגרעין המשפחתי (אבא, אמא וילדים) בקופסאות הבטון בעיר התפתחו על חשבון חיי הקהילה, והתקשורת בין אנשים הפכה במידה רבה לאמצעית (טלפון, טלוויזיה). כל אלה הפחיתו את הצורך ההישרדותי-חומרי שלנו לשתף פעולה לחיי קהילה.

כיום, אנשים רבים גדלים למצב של בדידות, לניכור אדם מסביבתו הטבעית, לבזבוז משאבים טבעי על חשבון הדורות הבאים ותרבויות אחרות, מלחמות והרס של עמים, ובכללם גם אחרונות הקבוצות ששמרו על מסגרת שבטית ביער. הצורך שלנו, עם זאת, כאדם רוחני, לחברה, ליצירה, לנשימה, להיות ולחוות יחד, לעזור לנפש החבר, לפעול יחד לרווחת הכלל, צורך זה של האדם לא נדם!

האדם כיום גדל לתקופה של שינויים תכופים, ביניהם: שבירת מסגרות וערכים, ניפוץ מיתוסים ופער דורות, תוך כדי מצב של הרס הטבע וההרמוניה בו. לכן, הוא מחפש אחרי רעיונות אחרים, דרכים אלטרנטיביות לחיות, מסגרות חברתיות חדשות שמתאימות למציאות - מקומות, תרבויות וזמנים אחרים.

הבלבול כה גדול, השבירה כה חדה והשינוי כה מהיר שרבים מחפשים מקורות השראה ויצר בשורשיהם כאדם - התקופה בה חי האדם כחלק משבט. איך חי האדם הראשון? מה הוא חשב? מה היה מקומו בטבע ואיך הסתדר עם זולתו וסביבתו? איך חונכו הילדים ואיך נבנה הקשר בין איש לאישה, בין קבוצה לקבוצה? איך הוא יצר חיים הרמוניים עם הטבע?

תרבות השבט המתחדש
מה מכל אלה רלוונטי למימוש במציאות כיום? תהליך זה של חיפוש הגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הדור שגדל אחרי מלחמת העולם השנייה לא הסתגל לתהליך השיקום העולמי, אנשים הפכו לברגים במכונת ייצור ענקית, מפעלי ענק הוקמו, רבים מהם לייצור נשק וטכנולוגיות הרסניות. הצעירים מרדו בתרבות המלחמה, התחרות, הצריכה וכריתת היערות. הם החלו לטייל בהודו, באפריקה וביבשות אחרות והתנסו בחוויות רוחניות, במפגשים עם אנשים, שבטים, תרבויות ולמדו דרכי חיים אחרות. בחזרה בבית הם החלו להתנסות במפגשים המוניים בטבע שהתפתחו למפגשי Rainbow בכל העולם, באמנות, במוזיקה ובפסטיבלים אלטרנטיביים, בהקמת קהילות אקולוגיות בהרים ובאקטיביזם אקולוגי, דרכי תקשורת בינאישית חדשים/ישנים. צעירים אלה, שנודעו כ "היפים" ו"ביטניקים", החלו ביצירת תרבות חדשה, תרבות השבט המתחדש!

מאז שנות ה-60 המשיך תהליך זה להתפתח ואף לא פסח על ארצנו. בשנות ה-70 היתה לנו תרבות הסטלבט בחופי סיני והחלו להתגבש קבוצות רוחניות אלטרנטיביות. בשנות ה-90 החלו חברים לארגן לעצמם מפגשים בטבע שנקראו "בום-פסטיבל" ומשנת 97' מתקיים בארץ כל שנה מפגש ה-Rainbow.


פסטיבלים אלטרנטיביים כמו בראשית, בומבמלה, שנטיפי, אקטיביזם ורבים אחרים הם כבר כעשור חלק מתרבות השבט בארץ, פתח צוהר למעגל רחב יותר בעם, כמו גם ארגונים ירוקים אקולוגיים ומספר יישובים אלטרנטיביים.

לחשוב גלובלי ולפעול מקומי
השבט הקדום ותרבויות המזרח מהווים מקור השראה לשבט המתחדש כיום, אך שבט זה אינו מובנה, מתנהל וחושב כמוהם. המציאות כיום במערב שונה, כמו כן לא הכל טוב ויפה בתרבויות אלו כמו שרבים מאיתנו היו רוצים לחשוב. מניסיון חיי בקרב שבטי ראיתי וחוויתי גם הרבה אמונות טפלות, בורות, קנאה ומלחמות (על נשים וטריטוריה).

השבט המתחדש אינו מוגדר בטריטוריה ולא באמונה, אין לנו את חוק השבט ולא צ'יף, הוא גם אינו מוגדר בזהות האנשים אלא בעצם עשוי מעגלים מעגלים בעלי נקודות השקפה, המתפרסים על כל רחבי העולם באיזשהו כיוון כללי טבעי, כללי מוסר אוניברסלי שמעבר למילים והכרת האחד שבלב.

השבט מכיר בעובדה שאנו חיים במציאות של ריבוי דעות ואמונות וצריך ללמוד לחיות יחד ולחפש משותף קריטי יותר בהווייתנו כאדם! אנו מבינים ש"דוגמה" הוכיחה עצמה משחר ההיסטוריה כ"המפלצת הרעבה" שאוכלת מבפנים ארגונים וקבוצות חברתיות, ולכן השבט לאו דווקא מציע תורה מוסדרת מראש, אלא התנסות ולמידה תוך כדי התאמה והסתגלות למציאות משתנה. השבט מציע חיי שיתוף וקהילה, קרוב לאדמה, חקלאות אורגנית וברת קיימא, צורת דיבור והקשבה, מעגלי שירה, ריקוד וטקסים סביב המדורה, חינוך שונה לילדים וחניכתם לעת בגרות, יותר אחריות אישית ופחות שלטון מרכזי, נקודת מבט הוליסטית הרואה את מכלול הדברים והקשר ביניהם.

אין אנו מזהים עצמנו בהכרח רק לפי אורך שיער, חרוזים והליכה יחפה, אלא גם במבט מואר, רוגע, נדיבות, גמישות ורגישות, פתיחות וזרימה! השבט המתחדש צריך גם להבין, לדעתי, שאינו פועל בבועה, אלא כחלק מתהליך כולל יותר. הבעיות שכל פרט וקבוצה נתקלים בהם בעידן הגלובליזציה הן כלל עולמיות והפתרונות לפיכך גם כן. לתהליך של שיפור איכות חיינו ושלום בעולם, לכולם יש חלק ותפקיד, לפוליטיקאים, למדענים, לאנתרופולוגים, לטיילים, פעילי איכות הסביבה, שבטים קדומים שעדיין קיימים והשבט המתחדש כיום. במובן זה אנחנו גם שבט אחד גדול כלל עולמי! שבט האדם!

אחד הסמלים המקובלים ביותר של השבט המתחדש הוא הקשת בענן, שמסמל את אחדות האנשים והתרבויות השונות ואת היופי והאיכות שכל צבע, אדם ושבט תורמים לכלל. סמל זה גם מחבר את הקדום והמתקדם, את שבטי הילידים שהאמינו ב"חלום הRainbow-", עם השבט המתחדש כיום, את המעגל הפעיל של השבט כיום עם כלל תושבי העולם.

לשבט המתחדש כיום יש כבר ניסיון אישי שבטי מצטבר, אנחנו מבינים שאי אפשר לשנות את העולם בבת אחת, כמו שחשבו וקיוו בשנות ה-60. התהליך הוא איטי יותר, תהליך אבולוציוני כדרך הטבע ולא מהפכה. נשנה את עצמנו, את סביבתנו הקרובה, נחשוב גלובלי ונפעל מקומי. נפתח מודלים קהילתיים קרוב לאדמה. נמשיך להתנסות, ללמוד ולהתפתח ולפתח את תרבות השבט. נשתדל לחיות את אשר במחשבתנו בפינו, את אשר בליבנו. תהליך זה של יצירת תרבות חדשה הוא חיכיד????? מדהים ונדיר שכל אחד מאיתנו זוכה להתנסות בו.

הכתבה מוקדשת לכל השבטים, הילידים ולשבט המתחדש כיום

הכותב הוא אמן שבטי ונגן דידג'רידו, חבר להקת באלאדידג' ותיאטרון השבט, חי עם שבטים בעולם, בכללם האבוריג'ינים של אוסטרליה והבטונג'ה בזימבבווה. השתתף בעשרות מפגשי Rainbow, מופיע, מרמה ומעביר סדנאות בנגינה על דידג'רידו, ריקוד וציור אבוריג'יני וחיים בשבט. 

יובל אלון דף אמן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©