שתף

למה כל כך קשה לי לאהוב את עצמי? / יעל פילוסוף

08.10.17

זו אחת השאלות שהרבה מאד אנשים לא מבינים לגבי עצמם. לפעמים הם שואלים את השאלה הזו ולפעמים היא אפילו לא בתודעה שלהם, אך דרך ההתייחסות שלהם לעצמם והתוצאות אליהן הם מגיעים, מרמזת על העניין.

אז קודם כל כמה מילים על אהבה עצמית.
אני יכולה לכתוב המון על אהבה עצמית, כי דרך ההתייחסות שלנו לעצמנו באה לידי ביטוי בכל כך הרבה דברים קטנים ואין שחור או לבן, אך יש הבנה בסיסית, שכשאני אוהבת את עצמי, אני עושה דברים שמשרתים אותי, את הרגשות, האמונות, המחשבות, המטרות שלי ואת טובתי הגבוהה ביותר.
אהבה עצמית זו היכולת לחשוב על עצמי במושגים של חמלה, קבלה, סליחה, הכלה, הבנה ותמיכה, בדיוק כמו שאחשוב כלפי כל אדם אחר שאני אוהבת.
זה נשמע כל כך ברור מאליו ועם זאת לא פשוט ליישם.

בעבודתי כמאמנת, אני פוגשת כל כך הרבה שיפוט, כעס, ביקורת, ציפיות, הקרבה, ביישנות, קושי להגיד לא ועוד... וכל אלה, בין אם אנחנו מודעים להם ובין אם לאו, משפיעים עלינו ישירות וגם באופן עקיף, דרך הסביבה שמשתקפת אלינו חזרה ומאתגרת אותנו במצבי כעס, מריבות, זלזול ועוד...

אם נהיה מוכנים להיפתח, להסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת ולעשות עבודת מודעות, נבין שכל האתגרים החיצוניים שמגיעים אלינו, מטרתם אחת – לעזור לנו להתפתח באופן אישי, למצות טוב יותר את הפוטנציאל שלנו כשישויות רוחניות הנמצאות בעולם פיזי וליצור את החיים שבאמת אנחנו רוצים לחיות.

 

לדוגמא - דיברה איתי ידידה שעבדה כמורה בבית ספר, על הקושי שלה להשתלב במקום החדש. היא טענה שכולם כבר מכירים את כולם והיא חדשה, הם יותר מבוגרים ממנה ואין לה על מה לדבר איתם ובינינו, היא המשיכה, אין שם אף אדם נחמד... גם המנהלת לא יודעת לנהל את ביה"ס, בכלל, אני באה לשם רק בשביל המשכורת ובורחת הביתה ב"צלצול הגואל". כמובן שהנאום לא הסתיים בזה, אלא המשיך שהילדים שם מאד מפונקים ולא מחונכים וההורים מתערבים יותר מדי ו...

הקשבתי בסבלנות רבה ושאלתי כמה שאלות פשוטות מתוך ניסיון להבין אם היא ניסתה לקשור קשר עם המורים, אם מישהו פגע בה והכי חשוב... איך היא מרגישה כשהיא קמה בבוקר ומתארגנת ליום החדש...
התשובות שלה היו מאד קצרות. היא לא יצרה קשר, כי כולם שם "אותו הדבר", אף אחד לא פגע בה, כי היא לא החליפה מילה עם אף אחד, פרט למורה שמלמדת במקביל אליה, שגם היא זכתה לכמה "מחמאות", במהלך שיחתנו. לגבי ההרגשה שלה, היא סיפרה לי שהיא בקושי קמה מהמיטה, רק המחשבה על עוד יום מייגע של "מלחמה" מול הילדים, גורם לה לרצות לישון לעולם...


אמרתי לה שאני מוכנה להמשיך לדבר איתה בעניין רק אם היא מוכנה לעשות שינוי ומתחייבת לעשות מה שאומר לה. מכיוון שהיא היתה במקום כל כך מיואש וכואב, שהשפיע גם על תחומים אחרים בחייה, היא הסכימה.

נתתי לה כמה הנחיות ברורות:
לבוא לביה"ס עם בגד צבעוני, לא שחור, לומר בוקר טוב כשהיא נכנסת לחדר מורים ולכיתה, לחייך ולספור עד 3 לפני שהיא מגיבה.
כל ההרגלים שסיגלה לעצמה התרעמו על ההנחיות שלי, רמת ההתנגדות שלה היתה גבוהה והיא כעסה על שנתתי לה משימות כאלה, אך היא ידעה שאם לא תעשה מה שביקשתי, לא אעזור לה.
ביום הראשון, האנשים בסביבתה היו לגמרי מופתעים (בצדק), ואפילו קצת חשדניים. עברו עוד יומיים שלושה והם אהבו את מה שראו והתחילו להגיב בהתאם...


די מהר היא גילתה שאותם אנשים ששפטה כ"סתם", "מבוגרים", "לא נחמדים" והעבירה עליהם ביקורת, הם בעצם אנשים נחמדים מאד, שעם חלקם אפילו ממש התיידדה בהמשך. הקרירות שכביכול נבעה מהם, זו הקרירות והקושי שהשתקפו ממנה.
תוך כמה שבועות, לא רק שהיו לה חברים בביה"ס, תלמידים החליפו את השנאה והפחד, בגילויי חיבה כלפיה ובשלב מאוחר יותר, גם קיבלה לא מעט חיזוקים מההורים של ילדי הכיתה.

עוד סיפור קצר: השבוע הלכתי עם מתאמן שלי לכנס מקצועי.
בכנס היה בחור תזזיתי, שנורא התלהב ממשהו והתחיל לקפוץ ולצעוק בהגזמה... התלהבות לכשעצמה זו אנרגיה מדהימה ועוצמתית, אך במפגש של אנשי עסקים, כשהיא מתפרצת באופן מוגזם, היא יוצרת מרחק ואף תחושה של חוסר התאמה.


באחת ההפסקות, ניגש אלי המתאמן שלי ואמר לי שהבחור הזה הוא מתנה בשבילו. הוא שיקף לו איך נראה ביטוי רגשות מוגזם במקום לא הולם.
כאשר אנחנו מבינים איך זה עובד, זה כל כך ברור לראות איך מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, משתקפת אלינו דרך אנשים, סיטואציות והתוצאות אליהן אנחנו מגיעים.
אז נחזור לשאלה המקורית, למה כל כך קשה לרוב האנשים לאהוב את עצמם?

לדעתי יש כמה סיבות ואציין את חלקן:
1. בספר "ארבע ההסכמות", מדמה דון מיגל רואיס את תהליך החינוך שאנחנו נחשפים אליו מרגע שאנחנו נולדים, (הן על ידי המשפחה, הסביבה, מערכת החינוך ועוד)... כתהליך אילוף. מלמדים אותנו מה יפה, מה צריך, מה נעים ו/או לא נעים, והתהליך הזה, בהמשך, מרחיק אותנו מעצמנו, ממה שאנחנו רוצים, מאמינים וממי שאנחנו במהות שלנו.


2. אוסף הדיעות והתגובות שקיבלנו במהלך החיים שלנו, קיבע בתת המודע שלנו מחשבות ואמונות על עצמנו. לעיתים אנחנו מודעים אליהן ולעיתים לא, אך בכל מקרה יש להן השפעה מכרעת על דרך ההסתכלות שלנו על עצמנו. חיזוקים בדרך כלל בונים את "עמוד השדרה" הפנימי שלנו, ביקורת לעומת זאת מחלישה אותנו.


3. בחירה להישאר באזור הנוחות ולא "לגעת" במה שלא נעים לנו. הרבה אנשים אוהבים להסתתר, להראות פוקר פייס, להעמיד פנים שהכל בחייהם בסדר. כאשר אנחנו עושים את זה, אנחנו בעצם מתרחקים ממה שאנחנו מרגישים ורוצים ולא פועלים לטובת עצמנו.


4. הבחירה לתלות את המצב בו אני נמצאת בדברים/ אנשים מחוצה לי. במילים אחרות, חוסר הנכונות לקחת אחריות מלאה על החיים שלי ועל מה שקורה בהם.


5. חוסר מודעות.


לסיכום, אנשים תמיד יתייחסו אלינו בהתאם לדרך שבה אנחנו מתייחסים לעצמנו. אם אנחנו נחשוב שאנחנו לא מספיק חשובים, כך גם הסביבה תתפוש אותנו. העניין הוא לא רק להיות יפה, חכמה וטובת לב, אלא להרגיש כך ולהתייחס לעצמי בהתאם.
  
שם הכותב: יעל פילוסוף
אודות הכותב: יעל פילוסוף מאמנת אישית רוחנית וכותבת הספרים "המדריך לאהבה עצמית", "ניסים קורים, אפילו לך" ו"הנוסחה הסודית שלי ליצירת הצלחה". ב- 2008 בעקבות התוכנית "מתחילות מחדש" היא נסעה לארה"ב, ללמוד שנתיים אצל מאמנת התוכנית איאנלה ואנזאנט. יעל מאמינה שמערכת היחסים האמיתית היחידה בחיינו, היא זו שיש לנו עם עצמנו מכאן עבודתה מבוססת על היכרות, שיפור והעמקת מערכת יחסים זו ולמידת אהבה עצמית כדרך חיים וכמקור ליצירת החיים שאנחנו רוצים לחיות. ספריה מתורגמים לאנגלית ומצויים באמזון
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
30/12/13 22:42
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©