שתף

ערפדים / יפעה ונדנברג

27.05.18

לאנשים צורך להתמלא והם פונים אל מקורות חוץ במקןם אל מקורות פנים עשירים ומדוייקים

 

חברה שלי אמרה לי שהיא כל כך רוצה קשר יותר קרוב עם הבת שלה. היא הביעה תסכול עמוק מכך שבתה לא מאפשרת זאת. שאלתי אותה האם גם בתה, מתחת להתנהלותה המסוייגת, זקוקה לתוספת קירבה, והיא אמרה שאיננה חושבת כך. שאלתי מדוע היא זקוקה לזאת, והיא ענתה: "ריק לי בריחוק הזה". הצורך של חברתי להתמלא במשהו היה ברור. במשהו שהיא לא מסוגלת למלא בעצמה. כאשר מדובר בזוגיות של האדם עם עצמו, בזאת מדובר, ביכולת למלא את המקומות הריקים לבד, ללא עזרה חיצונית.


אדם אינו קול אחד, בתוכו קולות רבים, הלא הם החלקים השונים שבו הקרויים תתי אישיות, כלומר האדם הינו מקהלת קולות. פיתוח קשב לקולות השונים שבמקהלה הוא מיומנות משתלמת. אתם לומדים להכיר ולתקשר עם עצמכם, אתם מרחיבים את הבנתכם את עצמכם, מה שמגביר את הסיכוי שתוכלו לתת מענה לצרכים שלכם. כאשר הקול הצמא והרעב, זה המרוקן, פוער את פיו, הוא כמו גוזל שמפסק את מקורו לאמור: אני צריך. אוכל. תנו לי. אמא ציפור האכילי אותי, דחוף. רעב לאוכל, או לאהבה, לכסף, להתרגשות, לגופניות משופרת, להצלחה, לשקט מהילדים, לשקט מהעולם. (למעשה לשקט מהמיינד שלכם).


זוגיות האדם עם עצמו נוצרת ביחד עם המודעות הגוברת שרמת האחריות שלו על חייו היא מאה אחוז, לא פחות. מודעות המובילה, באופן בלתי נמנע, אל השלב הבא - הרצון ללמוד את מיומנות סיפוק הצרכים שלכם בידי עצמכם, והשתחררות מתלות בגורמים חיצוניים שיעשו זאת עבורכם. כי במצב שאתם מצפים מגורמים חיצוניים שישביעו את רעבכם, אתם מחלישים את עצמכם, מתמקמים בעמדה פסיבית מול העולם, תופסים את עצמכם כחסרי אונים, נזקקים לאנרגיה חיצונית שתשלים אתכם. אתם הופכים לערפדים. צמאים לדם טרי וחם לגופכם הקר ונטול החיים, ולנפשותיכם המרוקנות.


אתם זקוקים לקרבת וחמימות הלב של ילדיכם, כנ"ל של בני זוגכם, וחבריכם. אתם כמהים שהללו יגלו בכם יותר עניין, יפגינו יותר, יותר כל מיני דברים – חיבה, תשוקה, שיכניסו אתכם בסוד חייהם, יראו בכם אנשים שאפשר לשתף אותם ולהתייעץ בהם. ובכן, תחת הכמיהה לזכות בחומרים הללו מבחוץ, אני מצביעה על האלטרנטיבה של סיפוקם מבפנים. כאשר אתם מתחילים להתייסר עקב כמיהות בלתי ממומשות למיניהן, ראו זאת כהזדמנות ועשו לעצמכם הרגל להקשיב להן ולהבין שאתם מתבוססים באשליה האכזרית של הזדקקות לאחר. אתרו את הצורך המסויים והפעילו את דמיונכם כיצד אתם יכולים לספקו בכוחות הפרטיים שלכם. חיבוק ממישהו? חבקו (מנטלית) את עצמכם, הערכה? העריכו את עצמכם, רכות? תמתנו את השיפוט והביקורת שאתם ממהרים לירות בעצמכם. תגלו אינספור אפשרויות, תגלו שאתם מאגר עצום של יכולות. ובעיקר, תהיו בדרך אל חופש חדש ומיוחל, במילים אחרות, תצאו מעבדות לחירות.


שלא תבינו אותי לא נכון – זה לא שאני ממליצה שמבחינה מוסרית לא תקחו מאחרים. כשם שאני בעד לדעת להעניק, כך אני בעד לדעת לקחת, השניים הללו הם חלק ממרקם החיים הטבעי ואין בהם פסול. אבל אני בעד חתירה אל החופש, השתחררות מהזדקקות לאחרים. שכללו את יכולתכם להבחין במקורות הכוח הבלתי נדלים שבתוככם. בזמן שאדם הופך להיות הממלכה האוטונומית הזו, שמספקת את עצמה, או שהוא צועד על השביל בכיוון הזה, הוא מגלה את עושר ויפי הממלכה שלו - פארקים נפלאים, יערות עד, אגמי מים זכים שלווים. עוד הוא יפגוש בממלכתו את מועצת זקני השבט החכמים, ואף את הפיות שיוצרות קסמים על בסיס יומיומי.


היותכם בחוויית משאבי הכוח שלכם, היא השער לגן עדן. עצמאות מוחלטת ומופלאה בואכם גן עדן. ושם, בעצמאות הזוהרת הזו, אתם על מישור הבחירה. לא עוד חברים בתפקיד ממלאי חסכים, לא עוד אנרגיות מבחוץ שיסתמו בורות שחורים שממילא לא נסתמים אף פעם. לא עוד ערפדים. אלא בוחרים – אינכם נזקקים לבן זוג, אתם בוחרים בו. אינכם נזקקים לאהבה, אתם בוחרים לתת ולקבל אותה ללא שובל הנואשות הנלווה אליה תדירות. אתם בשפע פנימי שמזין, משקה וממלא את את מה שאתם בוחרים לרצות בו.
חג חירות שמח!

שם הכותב: יפעה ונדנברג
אודות הכותב: מורה רוחנית, מנחת סדנאות ומטפלת המובילה תהליכי התפתחות ושינוי עם יחידים וקבוצות.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©