שתף

האותיות - פרק ב' / גילה ניסן

13.04.14

לפרק א' לחץ כאן

אני האשה שעזבה את ארץ הקודש ומצאה את אלוהים בעיר המלאכים. נטשה את מולדתה ואת בית הוריה ואת מגש הכסף והלכה אל המקום אשר הראו לה. מפליא ששמי לא אברהמה.
אל המילה טוב התוודעתי דרך האותיות העבריות ואני כאן להציע את הטמון בה.
אלוהים קרא לתחושת הפלאיות בבריאה 'טוב'. אפילו הוא די התפלא. זה מפליא שמלך כל הפלאים והפלאות פתאום מתפלא בעצמו הוא.

ידוע שתחושת הפליאה הזו היתה מהולה ברגש של שעשוע. בורא עולם חוזר ומציין את ה'טוב' הפנימי והחיצוני הזה שבוע שלם, בכל יום ויום כמו אדם שנהנה מהציור או השירה שלו וממלמל לעצמו 'וואו, אני לא מאמין למראה עיני'. זו חוויה בדוקה. אבל כשאלוהים בכבודו ובעצמו אומר 'טוב' זה לא סתם, זו התגלות שמופיעה ונשארת לדורי דורות ולנצח נצחים. זו לא רק הבטחה, זו שבועת אמונים שרק נאהבים אמיתיים מבינים אותה, זו ברית דם. וכל זאת בשלוש האותיות: טוב.

אדם התמנה לתת שמות לכל דבר בבריאה. הוא ידע מה הוא עושה כי אלוהים הרשה לו לראות את כל העולם על כל מימדיו מתחילתו ועד סופו. זה קרה לאדם דרך האור הגנוז. כל שם שמוענק לא רק נותן לנושאו את גושפנקת הקיום עלי אדמות, אבל גם את מיקומו ומשימת נפשו בעולם. זאת אומרת מאיפה הוא יקבל את אלומות האור ואיך עתיד בעל השם להזרים אותן חזרה למעלה אל המקום מהן הונפקו.

ואדם היה צריך להיות בנוי לזה, זאת אומרת אדם צריך היה את המרכיב הפנימי של החומר שבו, את האדמה וגם את מרכיב הרוח שבו, את מה בתוכו שדומה לבוראו. את הדם המיוחד הזה, הנפש. לכל דבר יש נפש. לחיות, גם לאבן. לכן גם לאבן יש סיפור וגם אבן יכולה לספרו.

אדם ראה את כל ההקשרים המופלאים האלה והשם שהעניק לכל שקיים, חיבר את הדבר לחייו ולסיפורו. החיים הם הסיפור של ההקשרים. לכל דבר יש מהות וסיפור חיים. כל סיפור על הקשר למקור הוא גם סיפור על הניתוק ממנו.
החיים בנויים מתנועות של התחברות והיפרדות של התרחבות והתכווצות, של שיכחה וזכרון, של התחממות והתקררות, קירבה וריחוק. כל סיפור בנוי מדבר והיפוכו הגמור. כל זה מוביל בסופו של דבר ובדרכו שלו לחוויה של התלכדות מסתורית, לאחדות. כשחוויה פנימית כזו מתרחשת, האדם אף פעם לא נישאר אותו אדם שהיה. האמת הזו ויופיה גורמים לנו לומר דברים שאף פעם לא אמרנו לפני כן. הכל בנוי ונבנה מלכתחילה להוביל בסופו של דבר לחוויה של איחוד. עם כלליות שנקראת האחד היחיד והמיוחד.

האותיות של השם שניתן לכל דבר ודבר בבריאה משמרות את השם ולכן עליהן אני רוצה לדבר. משימתי השנה היא כמו איכר ללכת ולפזר אותן בכל מקום. אני לא גרה בשדות. אני גרה באמצע עיר ענקית שמכוסה אספלט ובטון. כאן מצאתי את אלוהי וכאן אני עושה את מלאכתי ואין לי מושג מה יקרה. אני בסך הכל בורג במכונת פלא.
אני אומרת איכר בלשון זכר אבל כמובן שאני איכרה. אני אישה. והמורות של הזמן הזה הן נשים. זה חשוב. זה חשוב שנשים כמנהיגות או כמלמדות או כמקבלות מידע חדש יעשו את עבודתן כנשים. דרך האספקט הנשי. האותיות הן אכן נקביות בהתנהגותן הן קלילות, עמוקות, מיידיות, מטמירות, זורמות, צבעוניות, מכילות ונקלטות דרך כל החושים. אין בהן כל שליליות. הן מהות של ברכה והאצלה.

משימתי השנה היא ללכת ולפזר את האותיות כמו זרעים. השדות של העיר הזו הם שדות הלב. הלב הוא המרכז של השינויים בהתפתחות הפנימית. כשאני משתנה אני מרגישה אחרת. זה לא ענין של צבירת ידע זה ענין של רגש. הוא מצביע על שינוי. ויש לו שדה מגנטי שמושך אליו האצלות נוספות.

תמיד חיפשתי אמת, יופי ושלמות. בחיצוניות היה לי הכל וחשבתי שעלי להסתפק ולהודות על זה לאל. אבל בתוך תוכי, הייתי מסתובבת בביתי הגדול ואומרת לעצמי: אני לא מאמינה שזה כל מה שחיי יכולים להציע לי – חייב להיות לחיים יותר מאשר מה שאני יודעת או חווה. עמדתי חשופה וגלויה אל מולו של החסר.

מוסדות הלימוד הרשמיים ומה שהחברה מגדירה בשם הצלחה לא הצליחו לענות למה ששאלה נפשי. לא בתל אביב ולא בלוס אנגלס. המילה רוחניות לא היתה מוכרת. הורי היו ילדי ירושלים הם נולדו לעולם של ציונות צעירה שהפשילה שרוולים ועשתה את עבודתה. אימי מזל, פחדה מאלוהים ואבי יעקב נאבק בארץ לא זרועה. סביי וסבתותי עלו מפרס עם אהבה חסרת גבולות לירושלים הקדושה ועם סבלנות גדולה כלפי ציונות הבוסר. אבי זילזל בסבי היהודי הגלותי שעדיין קורא בתהילים למרות שהמשיח כבר כאן. אימי פחדה מאלוהים. הייתי גאה שהורי היו ילידי ירושלים. לא מצאתי את מקומי בין פער הדורות וגיליתי רגישות יתר לנוכח כל תרנגולי הכפרות.

אבי תמיד האמין ב'צור ישראל' ותמיד הזכיר את המונח בדבריו הרבים על פוליטיקה רוחנית עולמית. היום כאשר אני מביטה במונח, עולה תמונה שונה. אולי חדשה, חדשה רק לזמן הזה. זה מין 'צור ישראל' שהתגלה בפני במלואו, עמוק ונאצל. מרחיב ומאדיר. מבהיר ומבער רשמים מוטעים ומטעים שפיתחנו מסיבות ממשיות משך הדורות.

המשך בפרק ג
כל הזכויות שמורות לגילה ניסן

שם הכותב: גילה ניסן
אודות הכותב: גילה ניסן ילידת תל אביב מתגוררת בלוס אנג'לס משנת 1974.עוסקת בהוראת מיסטיקה של האותיות, מדיטציה, בכתיבה עיונית, ספרותית ובשירה. ניסן מנחה סדנאות וריטואליות. עבודותיה מופיעות במגזינים, אנטולוגיות וספרי שירה. PARABOLA,13 LA Poets,ONTHEBUS , Psifas באתר wwwThehebrewLetter.com ועוד. בשנת 1993 זכתה במקום ראשון בתחרות על שם מרים לינברג לשירת שלום בישראל. בוגרת אוניברסיטת תל אביב,ישיבה בחוף המערבי, האוניברסיטה למדעי היהדות בלוס אנג'לס.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©