שתף

ניגון של הרמוניה / פאר גל

27.04.14

כשאתם שומעים את המילה "הרמוניה", אילו תמונות רצות לנגד עיניכם?

עד לא מזמן, כשאני הרהרתי במילה הזו, כל שעלה היה מעין שלווה מוחלטת, אוטופיה של שלום ושקט ורוך ועדינות ויופי בלתי מתפשר.


ואז, התחלתי לצעוד בדרך שהיא המהות הפנימית שלי – דרך של קריסטלים. הקריסטלים הם "אבנים" שנמצאות בתוך תוכה של אמא אדמה. ולמה המרכאות? משום שהם לא באמת אבנים...הקריסטלים הם יישויות יפהפיות ולהם הידיעה המוחלטת של הרמוניה מהי.


אחד מהדברים עליהם אני עובד עם הקריסטלים הוא לראות מהי הרמוניה וכיצד היא מתקיימת בחיינו. כי הם יודעים הכי טוב. באותה מידה של חשיבות ומהקצה השני של היער, חשוב לדעת גם מהי חוסר הרמוניה וכיצד אנו חווים אותה ולגלות לכם משהו? גם את זה הם מאוד יודעים...

בבסיסם של הדברים, הרמוניה אינה בהכרח התיאור שסיפרתי עליו בהתחלה. שלווה מוחלטת אינה בהכרח הרמונית, כך גם שלום או רוך ויופי שנפרש למרחקים. הגדרה ראשונית ומהותית להרמוניה ניתן למצוא בספר "מאיה, סודות התרבות הנעלמת" מאת דוב טרובניק. בספר, הרמוניה מתוארת על ידי שאמן מופלאה בשם אבן אדומה מנוקדת כך: "היכולת לתת לכל אחד את המקום שלו במעגל, לכבד אותו ולחגוג אותו".

אז אם ניקח את הדברים של השאמן המופלאה ונצלול לתוכם, נראה כי היכולת הזו המתוארת באופן כל כך מדוייק ויפהפה על ידה, מדברת על קבלת כל שיש והימנעות משיפוטיות. אם זה קיים, זה יופי!

אם נחזור להגדרה של השאמן, נראה כי הרמוניה מתארת מצב של חגיגה וכיבוד כל אחד וכל אחת, כל מקום וכל רסיס של חיים על הפנים של אמא אדמה. ואם כך הוא, הרי שאין לשיפוטיות כל מקום וחלק בתוך מצב של הרמוניה. אם נדבר במילים פשוטות ופחות מתפלספות – אם אני שיפוטי, אני נמצא במצב לא הרמוני.

אם כך, נוצר כאן מצב קשה למדי: אנחנו חיים בתרבות שמודדת ומבקרת אותנו לא מרגע הגיחה לאוויר העולם, אלא עוד מהרגע בו בכלל התחלנו לתפוח ברחם האישה המבורכת שנשאה אותנו חודשים רבים בבטנה. מודדים אותנו, קובעים סטנדרט למה היא התפתחות תקינה ומה לא, מה טווח המחירים הראוי ומה לא, מהו יופי ומהו לא, מה טעים ומה לא. כן כן! התרבות שלנו מלמדת אותנו להיות ביקורתיים ושיפוטיים לגבי טעם וריח! פרסומות מלמדות אותנו שקפה זה טעים, לא אנחנו.. עולם האופנה מדבר איתנו על תבנית ליופי ול"גוף טוב" וכמובן שהצל וההיפך של הדבר הוא מהו גוף מכוער ומעוות. הרפואה המודרנית מזהירה ומפחידה אותנו שמחלות זה מסוכן ורע.

 

היא גם דואגת לספר לנו סיפור שמוות זה דבר נורא ואיום ולכן חשוב להאריך חיים בכל מחיר. מערכת החינוך שלנו אלופה בשיפוטיות. היא קובעת מהי למידה משמעותית ומיהו תלמיד טוב ומי לא. היא קובעת סטנדרטים ללמידה שאם לא עומדים בהם או חורגים מהם, זה לא טוב. היא יוצרת מסגרות שמקבעות קושי וחוויה של כישלון תמידי. היא יוצאת באמרות כמו "ידע זה טוב", וזה שיפוטי מאוד. שיפוטי נורא.

ועדיין, אמא אדמה היא מקום של הרמוניה! האם ראיתם אי פעם עץ שחושב על עצמו שהוא שמן או רזה מדי? הר מוכה שריפה שמוותר ולא מצמיח מקרבו צמחים חדשים כבר כמה שבועות לאחר השריפה? לא. אמא אדמה היא מקום של הרמוניה. זו התבנית.. גם הכוחות הבונים, גם הכוחות ההורסים. כולם. עכשיו, חשוב להסתכל על כך שמדובר במעגל זדוני –כשאני מדבר עלינו, אני מדבר על הנשמה שהיא אנחנו. נשמה לא יכולה להיות ביקורתית ושיפוטית. זה לא בתוך "הדגם". נשמה היא יישות מופלאה, נצחית ואהובה, וככזו, היא פשוט לא יודעת איך לבקר דבר או לשפוט מישהו או מישהי.

 

אז אם הנשמה שהיא אנחנו לא עושה זאת ומשהו אחר בתוכנו כן, אנחנו יוצאים מהרמוניה. ויציאה מהרמוניה משמעה הוא זימון מחלות, שגם הן מעידות בדרך כלל על יציאה מהרמוניה, משמעה גם סבל וכאב, פיזי ונפשי, משמעה גם שאיבת אנרגיה מאנשים אחרים ומשמעה גם הליכה נגד התבנית של אמא אדמה, שמוסיפה תמיד קושי רב לחיים כי אם תנסו לנשום במאדים למרות שאחת התבניות שם היא שאין חמצן ואין אטמוספירה, יהיה לכם קשה. קשה מאוד.

ואם חוסר ההרמוניה היה נשאר בתוכנו, זה אולי היה חבל, אך מה שיותר חמור הוא שחוסר ההרמוניה תמיד יוצא כלפי חוץ. כך זה בהכל. הכל פועל מבפנים החוצה ולא להיפך. עוד אחת מהתבניות של אמא אדמה. וכך, אנשים אחרים נפגעים, בעלי חיים וצמחים ומקומות שונים. מלחמות נולדות וגם שנאה. כי גם שנאה היא תוצאה של שיפוט וגם היא אינה דרכה של אמא אדמה.

מכיוון שהרמוניה מדברת על חגיגה ומתן מקום לכל שיש, שווה להתחיל ולשאול את עצמכם פנימה, האם אתם נותנים מקום לכל שבכם – האם אתן, נשים, נותנות מקום וחוגגות טירוף ועוצמות נשיות שמתבטאות בתקשורת ייחודית ומרהיבה, לחזיונות בזמן הדם (וסת), לשינוי מצבי רוח ולאינטואיציות החזקות שבכן? לגוף העגלגל והנשי במיוחד אחרי כמה לידות? לחיבור החזק לאדמה רק כי היא שם? האם אתם, גברים, נותנים מקום לשירות עבור נשים? לידיעה כי לא צריך לשלוט באישה אלא להיות שם בעבורה וכך לנסוק? לכוח הפיזי שלכם כעזר עבור העולם? ללב הענק שלכם ולא לראש או לשרירים או לאיברים אחרים?

אם התשובה היא לא, אז אפשר לבחור אחרת. ואם תבחרנה ותבחרו גם אתם בלתת מקום ולחגוג את מי שאתם ומה שיש בתוככם, אם תשאלו את עצמכם פחות את השאלה "מה יחשבו עליי", אם תבחרו שלא לומר "אני חייבת", "אין ברירה" , הרמוניה תגיע. אם תהיו יותר עם הטבע ופחות תנסו להכניס אותו לעציצים, אני מבטיח - הרמוניה תגיע.


אני מאחל לכן ולכם גם בחירה, שתכירו את הנשמה שהיא אתם באמת ולא בגלל מה שאמרו לכם, שתחוו את האהבה של הפלנטה עוצרת הנשימה הזו ושתחוו את ההרמוניה שלה. מבפנים. ורק אז - החוצה.

שם הכותב: פאר גל
אודות הכותב: פאר גל, תושב מתת, איש החינוך הבלתי פורמלי, איש קריסטלים.
אימייל: [email protected]

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©