שתף

להגיע הביתה / יפעה ונדנברג

10.06.18

כשאני שואלת מטופלים שמגיעים אלי מה המשמעות לגביהם של המילים להגיע הביתה, מהו הבית בשבילם, הבית בהא הידיעה, מתעוררת בהם התרגשות, והיו כאלו שגם פרצו בבכי. בזמן הטיפול האדם נמצא במקום עמוק יותר מאשר בשגרת היומיום, מקולף מיותר שכבות החוצצות בינו לבין עצמו, לכן התגובה לשאלה עוצמתית במיוחד.


בית הוא מושג רחב מאד. ישנו הבית הפיזי שבו אנו גרים. קירות, תקרה, חלונות ודלתות, רהיטים, פינות נעימות לרבוץ בהן ולהתכרבל. בתים מתוכננים בקפידה, נבנים בכובד ראש, באהבה, ומשקפים את טעמם ואישיותם של דייריהם; החפצים הממלאים אותם נרכשים בחדווה, ורוכשיהם נקשרים אליהם. הבית הוא המקום ממנו יוצאים אל העולם, ואליו חוזרים. נחים בו מתובענות החיים. מתבודדים בו כדי למלא מצברים. מארחים בו אנשים קרובים. צוחקים, ובוכים בו.


הבית הפיזי עומד על אדמה. אדמה היא פיסה מארץ. ארץ היא גם בית. מדברים בה את השפה המוכרת לשונית ומנטלית. אדם בקיא בתרבותה, מנהגיה ובהומור שלה. כאשר נוסעים ממנה לארץ אחרת, אחד הרגעים המשמחים במסע הוא השיבה אליה. מזוהים איתה, לכל מקום בכדור אליו מגיעים נשאלים למוצא, אדם מוגדר אנגלי, איטלקי או ישראלי. ההרים בארץ שלך הם שלך, הים, אפילו האוויר. אין צורך להשתהות על מנת לפרש את התנהלותן של הבריות, הקודים ההתנהגותיים והמחשבתיים המוכרים. כך גם הריחות, המאכלים ומזג האוויר.


והאדמה הזו הקרויה הארץ שלך, היא חלק מהעולם. בתוך היקום האינסופי עולם זה הוא כוכב הבית שלך. בכוכבים אחרים כף רגלך לא דרכה, אולי ביקרת בהם בדמיונך. בכוכב הבית שלכם, אתם מצויים ביופיו ובכיעורו, במעלותיו ובמגרעותיו. אתם עוקבים – קרוב לודאי בתסכול ובחוסר אונים – אחר המלחמות העקובות מדם המתרחשות בו, בין עמים לעמים, דתות לדתות, גברים לנשים. בין מנהיגים לבני עמם, בין עריצים לאנשים מן השורה. אתם כנראה צופים בפלצות בהרס הנוראי שהמין האנושי גורם לכוכב שלכם, אתם תוהים האם הוא יתעשת והאם זה לא יהיה מאוחר מדי. הכוחנות, הגסות והאלימות אינם חדשים לכם. כמו כן הסבל, העוני והבערות. כל אלה הם שלכם, כפי שהם של כל אחד ואחד ממליארדי דיירי הכדור האחרים.


מנגד אתם מוקסמים מיופיו של כוכב פלא זה; איך השמש, כשהיא פוגשת את הים, מרצדת על פני מימיו באלפי זהרורי זהב. איך הנהרות חוצים את האדמה שתי וערב ומרווים אותה. מליוני העצים שבוקעים ממנה באינספור גוונים של ירוק, וחלקם אף טורחים ומצמיחים פירות צבעוניים ומתוקים. המוני זני ומיני החיות; העיקרון המופלא של הריבוי, הגיוון והשוני הקובע שגם כאשר יצורים הם בני אותו זן, אין זהות ביניהם, אין שניים שהם אותו דבר, כל אחד הוא מכלול ייחודי, המצאה מחודשת, חד פעמית. אין גבול לדמיון העשיר והפרוע. יופיים של הרים מושלגים, שמים זרועי כוכבים. וחוכמתו של הטבע שמדהימה אותנו שוב ושוב כאשר הוא מגיש לנו על מגש האדמה הדשנה את מזוננו.
וחוכמתו של האדם, שממציא חידושים ושכלולים מתוחכמים שלא יאמנו כיד דמיונו השופע המתחרה בהצלחה בזה של הטבע. שלא לדבר על ליבו של האדם, כאשר הוא פתוח לקבל ולתת אהבה, כמה זוהר יש שם. כן, ללא ספק כדור הארץ הוא בית יפהפה.


ואז ישנו הגוף, גוף האדם המפואר, שיש הטוענים שהוא למעשה הבית, הבית העיקרי. בו שוכנת הנשמה, והוא מסיע אותה לעבר יעדיה הגדולים והקטנים. בלעדיו החיים בעולם זה אינם אפשריים. מציירים ומפסלים את הגוף בהערצה. רוחצים אותו, מבשמים, מלבישים ומקשטים. מענגים אותו בדרכים רבות. מעבידים אותו. מאוכזבים ממנו כאשר אינו במיטבו, וכשהוא נחלש מאד, מפחדים לאבדו. גופנו היקר, האהוב, המכעיס, המכביד ועוד ועוד – אכן מתקיימת עימו מערכת יחסים עתירת רבדים.


בית שרואים אותו כמשמעותי ביותר הוא מערכות יחסים, כאשר הדגש הוא על מערכת היחסים הזוגית. המאפיין המרכזי שלה הוא הציפייה הגדולה שהיא תהיה הבית, והאכזבה שבאה תדירות בעקבותיה. התקוות מזוגיות גבוהות: מיתוס האביר שמניף אותנו הנשים בתנופה חסונה (רצוי גם עשירה) ומושיבנו על גב הסוס קרוב אליו, בחיקו, ונדהר יחדיו אל האופק המבטיח שפעת התגשמויות, מטח התגשמויות. ושקריאות ההתפעמות שלנו וגרגורי ההנאה לא יפסקו לעולם. וגם לגברים לא מעט תקוות מזוגיות, הן אולי ברוטב פחות רומנטי, אבל קיים צורך חזק במענה נשי שישלים ויעצים אותם. כמובן שלעיתים הציפיות מתממשות, והשילוב גבר אישה אכן יוצר חברות עמוקה ובית חם.


הבית הבא אליו אתייחס הוא בית הנשגבות, התודעה הגבוהה, האור. המצב האמיתי, הטבעי להיות בו. משם באנו ולשם אנו הולכים. זה המקום שאליו מתרוממים, כשלרשותנו סולמות רבים. המודלים הנפשיים/רוחניים (הראויים) כולם מדברים על זאת, מורים על הכיוון. הצ'אקרות, פרמידת הצרכים האנושיים של מסלו, המודל התודעתי/הווייתי של קן ווילבר, וכמובן הקבלה, הסופיזם והבודהיזם. התקדמות אל הגבוה, התעלות. התחברות עם אלוהים, עם היקום, תודעת העל – הניסוח הנכון נתון לבחירה – כשמגיעים לשם, מתרחשת טרנספורמציה, החיים משתנים. מה שם בבית הזה? על קצה המזלג: מתיקות שלא תשוער. זוהר. יופי, טוהר. בהירות, לגבי פשרם של עניינים רבים. כמו למשל ידיעה ברורה שהטוב והרע צמודים זה לזה, שלמעשה אין רע, ולכן אין ממה לפחד. מה שנחשב לנפילה, לכישלון, הוא חלק מהתהליך, מהדרך, אל האור. למשל ידיעה ברורה שהבדידות ממנה סובלים לא מעט למעשה אינה קיימת, היא אשליה, אתם הנכם חלק ממשהו רחב, אתם שזורים בו, מחובקים תמיד. עוד בבית הנשגבות (שוב לגמרי על קצה המזלג), תחושת מלאות מסוג חדש, היא איננה השובע המוכר מעולם החומר, שהוא תמיד שובע זמני, עד הפעם הבאה. עוד שם בבית היא האהבה; אהבה לכל הברואים, אלה שבצד שלכם, וגם אלה שהם אויבים, אהבה לכל באשר הוא, ואף אהבה מהכל.


שם הבית. לשם נכספים וכמהים - ביודעין או שלא ביודעין. כשמגיעים לשם, ללא ספק, מגיעים הביתה. והשער תמיד פתוח, רחב.

השאלה כמה אתם רואים אותו, את השער, כמה אתם מאמנים את עיניכם, את תודעתכם וליבכם לראות אותו.

שם הכותב: יפעה ונדנברג
אודות הכותב: מורה רוחנית, מנחת סדנאות ומטפלת המובילה תהליכי התפתחות ושינוי עם יחידים וקבוצות.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©