שתף

מקום לקשר / מעין גרבר

04.05.14

בפסח האחרון נזכרתי בסדר של שנת 2012. אם מישהו היה אומר לי אז כי תוך שנתיים אמי ואני נמצא את עצמנו מנחות יחד סדנא בנושא יחסי נשים צעירות ואמהותיהן הייתי אומרת לו שהוא הוזה.

 

זה היה זמן קצר לאחר שחזרנו להיות בקשר לאחר משבר קשה. רוב חיי היינו מאוד קרובות ובבת אחת חווינו משבר ביחסים שפירק את המשפחה לתקופה ממושכת. לקח זמן לכולנו החלים, השקענו בשבועות של טיפול משפחתי עד ששבנו להיות המשפחה המלוכדת שתמיד היינו. מאז אמי ואני העמקנו בשאלה מה יצר את המשבר והגענו לתובנות רבות הן ביחס לקשר שלנו והן ביחס לקשיים הייחודיים המאפיינים ככלל את הקשר בין נשים צעירות ואמהותיהן בעידן בו אנו חיות.


לא מעט נכתב לאחרונה על המאפיינים של דור ה-Y, ילדי המילניום, הטכנולוגיים, המדושנים מעט, האינדיבידואליסטים, האבודים. אך לא מספיק נכתב על המשמעות של השינויים העוברים על דור זה בבגרותם עבור הוריהם וגם לא על הייחוד של הסיפור הנשי בתוך כל זה.

 

הנחת העבודה הלא מודעת של רבים מהורי דור המילניום היא שהשקעה רבה בעשור הראשון והשני לחיי הילדים תניב את פירותיה בעשור השלישי בצורת בוגרים עצמאיים ואחראיים. אך עידן הטכנולוגיה המהיר, שינויים דרמטיים בשוק העבודה והכלכלה העולמית ותחושה של אכזבה ממוסד הנישואים המסורתי הם רק חלק ממספר תמורות סוציו-פסיכולוגיות שתרמו לעיצוב דור צעירים מבוהלים עד כדי חרדים לעתים ממשימות החיים, הממשיכים להיות זקוקים לתמיכה חומרית ורגשית מצד ההורים.

 

עבור צעירים רבים המשמעות של זה היא יצירת יחסי תלות או ניכור מתסכלים עם ההורים, אשר אינם מאפשרים את תהליכי הנפרדות והנבדלות הנדרשים לבניית יכולת עמידה עצמאית במציאות חיים מורכבת.


תמונה זו הופכת מאתגרת יותר עבור נשים צעירות בשל מספר מרכיבים:

ראשית, דחיית שלב הזוגיות מייצר קושי לאלו המעוניינות בילדים עקב שאלת הפריון.

שנית, הקושי הייחודי להשתכר באופן ראוי בשוק המפלה עבודת נשים

ולבסוף עקב נטייתם של הורים להיות מגוננים יותר כלפי בנותיהם.


במקביל, גם האמהות של היום שונות מאלו של פעם - הן צעירות יותר בגופן וברוחן וקרובות בתפיסת עולמן לבנותיהן מבעבר. משום כך שאלות סביב נפרדות ואוטונומיה שכל כך מאפיינות קשר זה, מתחדדות ולעיתים מסתבכות עוד יותר. עבור נשים צעירות רבות נוצר מצב של מלכוד כאשר מצד אחד הן חוות את חייהן הבוגרים כמאתגרים יותר משציפו, מלאים באי-וודאות ובתסכול, ויש רצון לבוא אל ההורים, להניח את הראש ולנוח ומצד שני הן חוות מתח מול האם ואולי גם האב המוטרדים ממצבן.


מה קורה כשכל זה אינו משוחח? כאשר רגשות עמוקים, משמעותיים, כמו דאגות ופחדים, כעסים וציפיות נצברים ואינם מדוברים?

 

כמו בקשרים אחרים גם כאן יש נטייה של צד אחד על פי רוב לנסות ולטשטש מעט את הקונפליקט על מנת להימנע מעימות ובכך נוצר מסך דק (או עבה) העומד בין השתיים. מעין עננה הנמצאת שם, זוכה לחיזוקים קטנים עם כל סיטואציה שמשחזרת את תבניות הקשר המוכרות.


אז מה אפשר לעשות? כיצד יכולות שתי נשים שבגרו משלב האם-בת של המשפחה הגרעינית לפתוח שלב חדש ביחסים המאזן בין קרבה ואינטימיות לאוטונומיה וחופש? התשובה שאנו מצאנו טמונה ביכולת ליצר התמקמות פנימית אחרת מול היחסים המאפשרת תקשורת שונה, בגובה העיניים.


מבחינת הבת התמקמות מחודשת זו דורשת מעבר מעמדה הרואה באמא שלה קודם כל, ואולי רק, הורה, לאישה העומדת בפני עצמה עם צרכים משלה, מגבלות, חולשות וסדרי עדיפויות מתחדשים. זהו מעבר פנימי כואב, מעורר תסכול כעס ופחדים, סוג של שברון לב שכן האם איננה עוד כל יכולה ואינה חייה למענך או יכולה עוד לספק את כל צרכייך. אך המתנה של וויתור זה והצמיחה שעולה מתוך הקושי היא חוויה של תעצומות חדשות עבור הבת המגלה חיבור ליכולות פנימיות וכוח לפרוץ קדימה בחייה. יותר מכל, מדובר בשחרור מהתפיסה המיושנת של האם האומרת – "אני יודעת הכי טוב מה טוב בשבילך".

 

אל מול עמדה מחודשת זו של הבת, האם נדרשת למצוא מקום בתוכה המוכן לשחרר, לסמוך על הבת, לבטוח בדרכה ולהניח לה. גם זה עלול להיות מעבר פנימי כואב, מעורר תסכול וחרדה. בתמורה היא זוכה בלגיטימציה חדשה להיות במקום שלא תמיד יודע מה נכון או מתאים, מבולבל או טועה מבלי לחוש אשמה, כפי שחשה כאשר טעתה כשילדיה היו באחריותה.

 

עם שינויים אלו מגיעה יכולת חדשה לייצר נפרדות, להבין שיש נושאים שניתן לחלוק ויש כאלו שכל אחת שומרת לעצמה ולבסס תקשורת מותאמת יותר. תקשורת המבוססת על היכולת לבטא את עצמי מבלי שזה יקרין שיפוטיות וביקורת על השנייה. על היכולת להקשיב לשנייה באהדה אך ללא אשמה ולקיחת אחריות. והיכולת לשמור על אותנטיות ואוטונומיה מבלי לפעול מתוך דחפים והתפרצויות.


כמובן ששינויים אלו אינם מובנים מאליהם ודורשים תהליך עבור אמהות ובנות הרוצות לפתח אותם אך אלו מיומנויות נרכשות ועם מודעות מתאימה, הדרכה ותרגול ניתן לנכס אותן לעצמנו ולייצר שפה המעניקה קרבה ובטחון מחודשים בקשר.


המתנה שאני קיבלתי מהמשבר עם אמי לא הייתה רק תהליך הנפרדות המאוחר שהיינו זקוקות לעבור ודיוק הקשר שהתרחש בינינו מאז, אלא גם ההזדמנות להיפגש איתה היום כשתי נשים בוגרות בחבירה מקצועית משותפת. כיום אנו מנחות יחד סדנה לנשים צעירות ואמהותיהן שנקראת "מקום לקשר – קרבה וחופש ביחסי אמהות ובנות בוגרות". וזה מסע מופלא ומרפא עבורנו ללוות אותן בדרך ליצירת קשר שיש בו חמלה, כבוד, סבלנות, סלחנות וכמובן אהבה רבה.

שם הכותב: מעין גרבר
אודות הכותב: מנחת סדנאות, מלווה ויועצת בנושאי מיניות בריאה גופנית ונפשית, מגדר, העצמה ויחסי אמהות ובנות.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©