שתף

דחייה ונטישה - למה זה קורה לי? / יעל פילוסוף

15.04.18

ככל שאני עושה יותר עבודה עצמית וככל שאני פוגשת יותר אנשים ומדברת איתם, אני מבינה שהדבר המרכזי בחיינו, שמופיע בתחפושת, דרך כל האנשים והסיטואציות הקיימות בחיינו, היא מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

זה לא משנה כמה פעמים נפנה אצבע מאשימה לאחר, שדחה, שנטש, שהוא אדם קשה, שעשה לנו... זה לא משנה כמה אנחנו צודקים, או עד כמה הדברים באמת לא פעלו לטובתנו... הכל זה רק תפאורה שבאה לשקף את מערכת היחסים שאנחנו מנהלים עם עצמנו, באופן מודע או שלא במודע.

פגשתי היום לקוחה שלי, שהקדישה את כל כולה לעבודה. היא עשתה עבודה נהדרת, הצמיחה עסק לתפארת, הכניסה לחברה המון לקוחות חדשים ורווחים גדולים והיא... נמצאת במינוס.
שאלתי איך זה יכול להיות...?
היא הסבירה לי כמה שהבוסית שלה מניפולטיבית, (ומאד יכול להיות שזה נכון), לא עמדה בהסכם שלהן, מפילה עליה את כל האחריות ולא מתגמלת בהתאם.
שוב שאלתי, איך זה יכול להיות?
והלקוחה שלי, המשיכה "לירות" את כל מה שלא בסדר בבוסית, שבעצם מעלה באמון שנתנה בה, שניצלה אותה, שנטשה אותה וכמובן שלא מעריכה את השנים שהיא הקדישה לעבודה ואיך הגדילה ופיתחה את העסק.

השיח הזה יכול היה להימשך עוד שעה ארוכה, כשהלקוחה שלי מרגישה פגועה, נבגדת, מנוצלת ואבודה... היא לא רוצה להתעמת... לא נוח לה לדרוש את מה שמגיע לה, להעמיד גבולות ולהיות אותנטית, לכן היא ממשיכה לספוג ולפחד, שבסופו של דבר, לא תקבל את מה שמגיע לה.
כאשר יצאנו קצת מהדרמה וניתחנו את הדברים, ראינו אחד לאחד, את כל הדברים שהלקוחה שלי תיארה על הבוסית, כדברים שקיימים, במידה זו או אחרת, בה עצמה.
היא ראתה את האחריות שלה, להציב גבולות, לעמוד על שלה, ולהפסיק לרֲצות.
היא ראתה איך הפחד שלה מעימות, מביא אותה עכשיו לעימות יותר גדול ובלתי נמנע, מתוך הבנה, שככל שהזמן עובר, המצב נעשה גרוע יותר.
היא הבינה שהמסירות והנתינה שלה בלי גבולות, השתקפו בחוסר הגבולות של הצד השני, שדרש ממנה יותר ויותר, כל הזמן.
היא ראתה איך המוכנות שלה לספוג, לא הביאה לה יותר הערכה, אלא זלזול, כיוון שזה הפך לציפייה, שהיא תמיד תהיה מוכנה לשים את הצרכים של הבוסית (ושל החברה), לפני שלה.
כאשר הלקוחה שלי התחילה לקחת אחריות על החלק שלה בסיפור, היא הבינה שבעצם אף אחד לא עשה לה יותר ממה שהיא עשתה לעצמה.
היא נטשה את האני מאמין שלה, והתחברה לאני מאמין של מישהו אחר. היא הזניחה את הצרכים, הרצונות והערכים שלה, ובסופו של דבר הוזנחה על ידי זו שהיא נתנה לה יותר מכל.
היא דחתה את התוכניות שלה, כדי להגשים תוכניות של מישהו אחר ובסופו של דבר נדחתה על ידו.
היא הגיעה למצב כל כך לא נוח, שהיתה חייבת לעשות שינוי, אך הבינה שזו מתנה... מתנה שהיתה זמינה לה כבר לפני שנים, כשדברים התחילו לפעול בניגוד למה שרצתה והאמינה, אך מתוך פחד, היא לא לקחה אותה... הזיזה אותה הצידה מתוך מחשבה, שאם היא תתעלם ממנה, הבעיה תיעלם.
נשאלתי לפני כמה שבועות, איך מתמודדים עם דחייה ונטישה.
כמובן שאין פיתרון קל לנושא. כאשר אנחנו מתמודדים עם משהו, זה מראש בא עם מטען, אחרת היינו פשוט "עושים" ולא ממש צריכים להתמודד.
עם זאת, מודעות, היא חצי הדרך לריפוי.
והמודעות תמיד צריכה להיות מכוונת כלפי עצמנו.

אני לא פגשתי אדם אחד שחש סיפוק או נחת רוח מזה שנדחה או ננטש. לעומת זאת, אני מכירה אנשים שעשו עבודה עצמית וראו בסופו של דבר את הברכה שהיתה בתהליך. תהליך שהביא אותם להתפתחות אישית ורוחנית, ונתן להם הזדמנויות להגשמה גדולה ועוצמתית יותר.


כאשר אנחנו חווים דחייה או נטישה, יש לנו הזדמנות ללמוד על עצמנו. על המקום בו אנחנו מוכנים לנטוש את עצמנו, לדחות את הדברים הלא נוחים לנו ולשלם מחירים כבדים ומיותרים.

פגשתי פעם בחור שחיפש הרבה זמן בת זוג. כמה שבועות לפני שנפגשנו הוא פגש בחורה נחמדה. הם נפגשו מס' פעמים והיה נראה שזה הולך להיות רציני. בזמן שפגשתי אותו הוא סיפר לי שהם החליטו לעבור לגור ביחד, לראות אם יש עתיד ליחסים ביניהם.


זמן מה לאחר מכן, שוב פגשתי את אותו בחור באירוע. שבור ומרוסק הוא סיפר לי שהבחורה נטשה אותו. פשוט נעלמה... לא השאירה פתק, לא עונה לטלפון, מתעלמת מהעובדה שתכננו לעבור לגור ביחד, הגיבה לאחת ההודעות שלו ב"ככה החלטתי" וזהו, בזה נסגר העניין.


יום אחד דיברתי עם אותו בחור, על אהבה עצמית. הוא נשבע לי שהוא אוהב את עצמו. בהמשך הוא סיפר לי שהבחורה שיצא איתה, מגששת את דרכה חזרה אליו. שאלתי אותו, איך הוא הגיב. הוא אמר לי "נראה, מה יש לה להגיד"...
שאלתי את עצמי, איך הבחור הזה, שאומר שהוא אוהב את עצמו, מוכן לתת להיסטוריה לחזור על עצמה? מוכן להכניס שוב לחייו בחורה שזלזלה בו, שיחקה עם רגשותיו, התעלמה ממנו ואפילו לא נתנה הסברים... מאד קל לראות מהצד, את הזלזול של אותו בחור בעצמו, ברגשותיו, ובמה שהוא רוצה באמת. העניין ששינוי יכול להיווצר, רק כאשר הוא יהיה מוכן לראות את זה.

לסיכום, אנחנו לא אחראים על מה שאחרים עושים או איך שהם מתנהגים, אנחנו כן אחראיים על איך אנחנו מתנהגים לעצמנו ועל מה שאנחנו מוכנים לקבל מאחרים. האחריות שלנו היא להחליט מה הגבולות שלנו ולהיות נאמנים לעצמנו ולמטרות שלנו וככל שנעבוד יותר על עולמנו הפנימי ומערכת היחסים שלנו עם עצמנו, כך זה ישתקף אלינו דרך מערכות היחסים והסיטואציות בחיינו.


שם הכותב: יעל פילוסוף
אודות הכותב: יעל פילוסוף מאמנת אישית רוחנית וכותבת הספרים "המדריך לאהבה עצמית", "ניסים קורים, אפילו לך" ו"הנוסחה הסודית שלי ליצירת הצלחה". ב- 2008 בעקבות התוכנית "מתחילות מחדש" היא נסעה לארה"ב, ללמוד שנתיים אצל מאמנת התוכנית איאנלה ואנזאנט. יעל מאמינה שמערכת היחסים האמיתית היחידה בחיינו, היא זו שיש לנו עם עצמנו מכאן עבודתה מבוססת על היכרות, שיפור והעמקת מערכת יחסים זו ולמידת אהבה עצמית כדרך חיים וכמקור ליצירת החיים שאנחנו רוצים לחיות. ספריה מתורגמים לאנגלית ומצויים באמזון
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©