שתף

כתיבה ככוח מרפא / ריה גינזר

04.11.18

במאמר זה אציג את היצירה, בעיקר כתיבה והאפשרות לביטוי ביצירה מהגוף השלם והריפוי הנמצא היצירתיות שלנו יכולה לבוא לביטוי באינסוף דרכים: החל בבחירת הבגדים בבוקר והמשך בציור שמן על בד המביע עומק ונסיון רבים.


כשאני בוחרת בגדים מתוך הלך רוח פתוח ויצירתי, אני שמחה, ממש כמו שקורה כשאני כותבת סיפור או מציירת ציור; זה ממש לא משנה איך המוזה באה לבקר.
כל אקט יצירתי שלנו מקבל הדהוד מהסביבה וממשיך לעצב אותנו לאסתטיקה, ליופי, אפילו לחכמה, במידה וערוץ התקשורת הדו-סטרי שלנו פתוח. פתיחותו של ערוץ זה תפעל בהתאם לנטיות שלנו כלפי ביקורת (מילה שנתפסת בטעות כשלילית ומאיימת), שעוצבו בילדותינו או שבאנו איתם לעולם.


יצירתיות ותקשורת
היצירתיות שלנו מביעה את הקול האמיתי שלנו רק אם ניקינו את מיתריו מכל פחד ואשמה שגרמו לנו לדבר בקול לא לנו, ואז היא זורמת דרך הצ'אקרה החמישית – זו שבאיזור הגרון. הצ'אקרה, מרחב של זרימה (במקרה הפתוח), תקשורת בין האישי לכללי, בין הגוף לנפש לנשמה, נמצאת במקביל לבלוטות התריס, לצמתים של עצבים, כלי דם ומסלולי אנרגיה (מרידיאנים ברפואה הסינית, נאדי בשפת היוגה). אמנם אנחנו משתמשים בכל הגוף לתקשורת ואי אפשר להגיד שרק אזור הגרון משתתף בכלי בסיסי זה היוצר את אחת היכולות המדהימות שפיתחה ומפתחת האנושות ושבה כוחה המרכזי, אך אזור זה משמעותי ונחשב לאחראי ולמכוון תקשורת מודעת.


מי מאיתנו לא חש מחנק בגרון, יובש או אפילו מחלה, בזמן של קושי ביטוי? אלו הם דפוסים המגלים לנו את המרחק בינינו לבין חופש בחירה בביטוי האמת שלנו והיכן עלינו להתחיל לתקן ולכן כדאי קודם כל להודות לדפוסים אלו שגילו את עצמם ומבקשים הקשבה וריפוי. הקשבה = ריפוי, מצד מילים שאותם אשאיר לא מוכחים, כאקסיומה כרגע, עליהם ארחיב במאמר אחר.

כשאנחנו מקשיבים למישהו, קוראים את הסיפור שכתב, את הציור שצייר, מתוך מודעות והקשבה אמיתית – אנחנו והוא עוברים ריפוי. כשמקשיבים לנו באותו אופן, אם באמצעות יצירת אומנות שלנו, או בסיפור רגיל שיוצא מהלב, אנחנו והצופה/קורא/מקשיב, עוברים ריפוי. אחרי ריפוי זה, אנחנו יכולים להמשיך לצעד הבא, שהיה חסום בפנינו בגלל הקושי אותו הצלחנו לבטא.

כשזה קורה, מתברר שהקול שלנו מחובר ומחבר אותנו לקולה של האנושות האחת וטומן בחובו יופי, אהבה ואינפורמציה. חוויה זו היא חזקה מאד ויכולה, בעיקר בהתחלה, להפתיע אותנו וביחד עם השמחה האדירה באמת שחשים בחיבור, יכולים להתעורר גם פחדים ומגננות.


אם אנחנו משתמשים בתהליך היצירה בשביל לרפא את כל ההפרעות בדרך ליצירה מתוך הקול האמיתי שלנו, הרצוני והמכוון, נשכלל את הכלי דרכו אנו יוצרים ונגיע לתובנות, ריפוי, השראה ודרך המאפשרת גישה ישירה להוויה הטהורה (שלנו והקוסמית במרחב המשותף), מקום איתן החוסך לנו טיפולים וסדנאות, נפילה לבורות ובלבול ומאפשר לנו גילוי תשובות לשאלות היומיום ומעבר, כמו גם יצירות המעבירות את החכמה, המבט והקול שלנו לאחרים, שיכולים להנות, ללמוד ולהירפא דרכנו כך.


כל רגע יצירתי, כל רגע של חופש, ניתן לנו כנס ואם אנחנו מאפשרים לו להיות, יש את כל הדברים הטובים שמניתי, בין אם היצירה היא בימתית, פלסטית, ספרותית או אחרת, הדבר היחיד שעלינו ללמוד הוא לא להפריע.

ואיך עושים זאת?
איך לומדים לא להפריע לדחף היצירתי?


הצעד הראשון הוא, כמובן, מודעות – הרגע בו אני שמה לב שאני עוצרת את עצמי, את הביטוי האוטנטי שלי. אני שם לב לרגש שעולה בי, מרגיש אותו בגוף, מקבל אותו באהבה ואם אני יכול – מקשיב לו יותר לעומק ומקשיב גם לכל הדברים האחרים המתעוררים בעקבות ההקשבה אליו..


אחרי שלב ראשון זה של מודעות, שהוא הכרחי, אפשר להגיד שלמדתי לבטא את החלקים האלו של עצמי בפני עצמי גדול יותר – הנוכחות המודעת שלי לכל חלקי או בקיצור – הנוכחות; וזה הביטוי הראשוני שנרצה.


אני מניחה שמה שכתבתי, יספיק רק למעט מאד אנשים, אם בכלל, לפתיחת ערוץ הביטוי היצירתי. מעט מאד אנשים, אם בכלל, ימשיכו לתרגל את הצעד הקטן-ענק הזה לבדם, אבל אם יש אחד או אחת שדברים אלו הבהירו עבורם והסיטו את אבן הנגף שעמדה בדרכם למציאת הקול האמיתי שלהם בחיים וכל מה שנותר להם הוא לתרגל מודעות-מקבלת-בברכה זו – השגתי במאמר קצר זה מעל ומעבר לכל ציפיותי.


אם לא – אולי סיפקתי מעט מזון למחשבה, שיום אחד ינביט את עץ החיים של השמחה, בעיקר אצל אלו ששמעו דברים כאלו ודומים להם בעולם שהולך ונפתח לתחומים אלו.


מה בקשר לכתיבה?
כתיבה, שלא כמו אומנויות אחרות, משחקת עם השפה, שהיא כלי תקשורת של המוח הקוגניטיבי, העליון (מבחינה גיאוגרפית בגוף האדם), הניאו קורטקס.

כמו שחלקנו יודעים, החלק הקוגניטיבי יכול להרוג אותנו מיובש אם הוא מנותק מהחלק הרגשי ומהחלק החומל. אני טוענת שגם זה לא מספיק, בעיקר מפני שהמודעות שלנו הגיעה לקצה הקרחון של רגשותינו ואפילו של הכוחות המחשבתיים הפוטנציאליים הטמונים בנו.


הגישה שלי טוענת שיש אפשרות לכתוב מתוך הגוף השלם (מושג שלקוח משפת ההתמקדות, Focusing וקצרה היריעה להסבירו כרגע), שהמוח הוא רק חלק ממנו ובדרך זו להגיע לכתיבה מתקנת, כתיבה מהלב, כתיבה שתסב לנו ולאחרים שמחה וריפוי ברמות הולכות ומעמיקות, שהשפעתה מתרחבת בתוך חיינו הפרטיים ובגלים ומעגלים לאנושות ולפלנטה.

אני מזמינה כל אחד, להתחיל לשים לב לרגעי היצירה בחייו ומי שזה מדבר אליו – שייקח עט או מקלדת ויתחיל פשוט לכתוב.
יהיו רגעי ייאוש, גם זה יעבור – כתבו

שם הכותב: ריה גינזר
אודות הכותב: כותבת שיצאה לאור, מלמדת סדנאות כתיבה, מורה ומטפלת גוף-נפש
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©