שתף

המדריך לילדים וליצירי קסם / רוהאן שניר

13.07.14

בתרבות שלנו, לקסם "מותר" להתקיים במקומות מאוד ספציפיים. למרות שבכולנו כמעט - מלומדים, משכילים ובעלי "הגיון בריא" ככל שנהיה, ישנה כמיהה והתלהבות מצירופי מקרים, חוסר הגיון ומנגיעות של פלא בחיינו. באופן תרבותי, ישנם מעט מאוד מקומות – מסודרים, ממוסגרים וברורים – בהם לקסם "מותר להיות". האחד הוא בספרי/סרטי הפנטזיה, מדע בדיוני או ז'אנרים הוליוודיים אחרים (מי אמר "הארי פוטר"?) והשני הוא עולם הילדים.

משום מה, לילדים "מותר" שיהיה קסם בחייהם. מותר להם להיות מוקפים בבובות של חדי קרן ופיות. מותר לספר להם על פיית השיניים ולשים להם מתנות ממנה, מותר להקריא להם סיפורים על פיות ומותר לספר להם שיש עצים של שוקולד וזקנות מעופפות. אני לא יודע לומר מתי מסרנו את הקסם מתוך חיינו והחלטנו להשאיר לו מקום רק לקטנים שלנו וגם אז – רק עד גיל מסוים, כי אחריו זה כבר הופך ללא כל כך בסדר – הרי צריך להתבגר, לצאת מעולם הפיות ולהתחבר ל"חיים האמיתיים". בעיניי שלי – דווקא ההגיון, שאותו הפכנו לשליט הבלתי מעורער של חיינו, הוא זה שמונע מאיתנו לראות ולחוות את החיים האמיתיים. לי ברור שבחיים האמיתיים, מחוץ לשיעור חשבון – אחד ועוד אחד ממש לא שווים לשניים. לי אין ספק שחפצים מופיעים ונעלמים כל הזמן. אני יודע באופן מובהק שכל פגישה שלי עם אדם אינה מקרית ואני יודע, ממש יודע, שלא כל דלת מובילה תמיד לאותו מקום. וחוץ מכל אלו, אני יודע גם שעל הפנים של אמא אדמה, חיים יצורים שעשויים מקסם. העיניים שלנו, שגם הן כפופות לשלטון ההגיוני שיודע לומר מה מותר ומה קיים ומה אמיתי, לא מורגלות לראות אותם ולכן הרבה מאוד פעמים הם שקופים בעבורנו, אבל "בחיים האמיתיים" יש יצירי קסם.

אז נכון, הם לא נראים כמו טינקרבל – בכלל לא. אין שם בלונד (לפחות לא באלו שאני נתקלתי בהם), אין מקלות קסם קטנים שבסופם כוכב, וברוב המקרים "שלוש משאלות" זה לא העניין שם. לעומת זאת, יש המון צורות וצבעים. לפעמים יש כנפיים ולפעמים אין. לפעמים הגוף ענק ועשוי מטחב ירוק וענפים, ולפעמים קטנטן ושקוף. לפעמים יש סמלים על הגוף ולפעמים הוא נראה כמו ששפכו עליו צבעי פסטל שיוצרים כתמים צבעוניים ושקופים למחצה. לפעמים הם עשויים ממים ולפעמים מאוויר. לפעמים הם נחמדים, והרבה פעמים משחקים משחקים שלא את כולם משעשעים. יש להם אינסוף צורות, צבעים ושפות וחיים מופלאים משלהם.

אחד הדברים שלמדתי הוא שפעמים רבות לילדים (לא לכל ילד, אבל להרבה מהם) יש חיבור אינטואיטיבי וטבעי מאוד ליצירי הקסם שסביבם, עוד לפני שלימדו אותם שהם שייכים רק לאגדות והעולם היחיד שיש הוא העולם הפיזי. ולמרות שרוב הפעמים יצירי הקסם לא יציעו "שלוש משאלות" – להיות איתם בקשר זה אומר להיות בקשר עם עולם שמשהו בנו כמה אליו, כמיהה שאף אחד מהסרטים של הארי פוטר לא יכול באמת למלא. זה אומר לגעת בכוח עתיק שמניע את העולם הזה ומעביר דברים ממקום למקום. זה להסכים להכניס לחיים מתנות שהם מעבר להגיון וזה אומר לגעת גם אם בצורה לא ברורה ולפעמים אפילו מגומגמת, בדם של הבריאה הזו.


מה שאני רוצה להציע פה מיועד להורים, מורות ומורים, גננות וגננים, מדריכות בקייטנות וכל מי שעובד עם ילדים ויש לו עניין לחזק, לפתוח, ולשמר את הקשר הזה. מדובר על אוסף של כלים ועשיות פשוטות שיכולים לבוא בנפרד או ביחד בכל סדר שהוא, שעשייה שלהם – במיוחד חוזרת – יכולה לשמר את הקסם הקסום הזה בין ילדים לבין העולם השקוף והצבעוני כל כך של אמא אדמה ולאפשר לילדים פתח לקסם שכל כך חסר בעולמנו ההגיוני:

1. להגיע למקום שבו יש עצים ולהשקות בקצת מים ואז לחבק את העץ ולדמיין שיש לנו כנפיים שיוצאות מהגב. לנפנף בכנפיים עד שיבואו מסביב עוד כאלו עם כאלו שיש להם כנפיים.

2. להגיע למקום ירוק, עם עצים או שיחים ולשיר את המילים הבאות :"בוא נא קסם בו אליי" שוב ושוב ושוב, אפשר להמציא ניגון קבוע, ואפשר לשנות את הניגון ולעצום עיניים ולהרגיש אותם באים. (לתרגיל הזה יש המשך – אפשר להגיע למקום ולהביא פירות ופרחים וליצור "ציור אדמה" על אדמה עם הפירות והפרחים. הציור הוא הזמנה ליצירי הקסם לבוא. כשמסיימים אפשר לתת ידיים מסביב ולשיר את השיר בעיניים עצומות).

3. להגיע למקום בו יש פרחים פורחים (מתאים בעיקר לימי האביב) עם חופן של סוכר. לקחת קצת מהסוכר כל פעם ולשים ליד אחד הפרחים, ולחזור על המשפט – "סוכר מתוק, קסם ירוק, נהיה פה ביחד לרגע של צחוק" - עוד ועוד, תוך כדי פיזור הסוכר וכמובן אפשר להמשיך גם אחרי שהסוכר נגמר.

4. להגיע למקום של עץ, ולהביא לו קצת מים, ולהתחיל ולספר לו סיפור. לא כזה שאנחנו מכירים אלא כזה שאנחנו ממציאים. להגיד לעץ ולכל מי שנמצא איתו ביחד, שאנחנו מספרים את הסיפור ביחד ולאפשר להם לתת רעיונות משלהם להמשך הסיפור. בסוף לשתף את כל הסיפורים מכולם.

5. אם אפשר להגיע למקום של מים – כדאי להגיע לשם ולהביא עלה יבש ונטוש. ליד המים לצייר ציור קטן על העלה ולתת אותו במתנה למים ואז להתיישב ולעצום עיניים ולהקשיב טוב טוב טוב למים ולשמוע אם שומעים משהו בתוך הרעש של זרימת המים – מילים, מנגינה או כל דבר אחר.

6. לחלק לכל ילדה וילד פעמון ולתת להם להתיישב ליד עץ עם הפעמון, לעצום עיניים ולצלצל, להציג את עצמם ולספר משהו על עצמם, עד שמישהו עונה.

7. להגיע לעץ, לתת קצת מים ולבקש רשות לצייר אותו ואת כל אלו שגרים בתוכו ולידו. אם הוא מסכים – לצייר אותו. ככל שנצייר אותו יותר פעמים, הוא יגלה ויראה לנו יותר מאלו שחיים בתוכו ואולי אפילו נדע איך קוראים להם ומי הם.

בהצלחה! אשמח לשמוע שיתופים

ושהקסם ימלא את חיינו

שם הכותב: רוהאן שניר
אודות הכותב: רוהאן שניר, מרצה ומנחה, צועד בנתיבי רוחות העורבים, ומוכשר במרכז "אומטה" מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה להולכים בדרכי אמא אדמה על פי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©