שתף

הנפילה של אלקסיי / יקיר וולוצקי

11.02.18

כשאני נופל עמוק, אני מרשה לעצמי להרגיש את הנפילה, להרגיש את החבטה ואת הכאב שבא אחריה. אחרת אתנתק מתחושותיי.

 

כשהגוף והלב כואבים הם עדיין מרגישים. כאשר הכאב אינו מורגש, מובן שנוצר קרע, הכהיית תחושה, אותם ניתן לאחות כאשר מוכנים.


אלקסי בן 38 מאוקראינה מגיע אלי למפגש של שעה בלבד, במסגרת סדנת התרפאות עמוקה בצפון, הכוללת צום מיצים ושיחות עם אנשי מקצוע, פעילות גופנית וכן הלאה. הוא נכנס אלי לחדר הטיפולים שיער קצר, מבנה גופו מוצק, איש נקי ומטופח. הוא נכנס מעט מתוח, אך חביב. בעברית עם מבטא רוסי קל הוא שולח את המילים: "אומרים שתוכל לעזור לי, כן יש בעיה, אני לא מרגיש נוח במערכות היחסים שלי, אני כל הזמן זועף. אין לי הרבה סבלנות, אני רב עם אנשים שאני אוהב. אני לא ממש מסוגל להתקרב למישהו, אני מרגיש מרוחק."

 

ממתי אתה כועס ככה? מגיל חמש בערך. מה קרה? סבתא שלי מתה כשהייתי בן ארבע וחצי ממחלה. אתה יודע היא הייתה כמו אומנת בשבילי, מעט לאחר מכן אח שלי מת גם ממחלה, אחר כך גם אמא מתה. והכל קרה בפרק זמן של שנתיים, ואני הפסקתי להאמין.

 

איפה אתה מרגיש את זה? מה אתה מרגיש? אני מרגיש כאב וזעם גדול. על מי? על אלוהים, על החיים, על אבא שלי שלא הסביר לנו, על הכול, על שהכול התמוטט. אני מושיב אותו על שרפרף תוך שיד אחת שלי תומכת בבית החזה שלו והשניה מונחת בין השכמות. מה היית רוצה להגיד לאלוהים? אני שואל אותו, ידי עוקבות אחר הנשימה שלו, אני מרגיש כיצד אותו זעם עולה בשנינו. הוא מהאובדן שלו אני מהאובדן שלי. שזה לא בסדר! הוא קורע בכי ודמעות, ומה עוד? שנשארתי לבד! שמאז אני לבד ואני לא יכול יותר! אתה יכול להגיד לו את זה במילים שלך אלקסיי. זרם קללות עסיסיות ותחנונים קורע את שנינו. תעשה את זה בשפה שלך אלקסיי. זעם, דמעות ותחנונים נשפכים בקילוח משולחן הטיפולים ומציפים את רצפת החדר כולה, אנו מצויים בתוך ענן של זעם. בלב ליבה של מערבולת רגשית. העצב הקורע הופך לזעם, הופך לכאב. רק אם נרגיש את הכאב, נוכל להשאר מחוברים לתחושות שלנו, לעולם הרגש. זאת היתה ההזדמנות הראשונה בה אלקסי התחבר לכאב שלו והפנה אותו מול שמיים במילים הלא מאופקות שלו. לפעמים מפחיד להכנס לבד לתוך עולם האובדן. למקום בו חווית כאב גדול.


כשאנו חווים כאב גדול, יש לנו נטייה טבעית "להקשות לב" כלומר לא לתת לתחושות הלב להכאיב לנו, אנו מלמדים את עצמנו לא להרגיש. במגוון דרכים, לשקר לעצמינו שלא כואב, להסתתר מאחורי פתרתי את זה, לרוב נשאר מעטה, שרק באמצעות תשומת לב מחודשת ניתן לזהות ולהתיר. דרוש אומץ כדי להבין מה מסתתר מאחורי הזעם, העצב, או הציניות. ואיך אנו משתמשים בהם כדי לא להרגיש את מה שקורה באמת. אנחנו משתמשים בהתנהגויות שונות כמו עישון, קולניות, שתקנות כדי לא להרגיש באמת את מה שקורה סביבינו. אלקסיי כמו עוד רבים שחוו רגעים קשים למד לזעוף במקום להרגיש, זה קורה לכל אחד מאתנו, כאשר מישהו נוגע בתחום שיש לנו אי נוחות לגביו אנו מיד מפעילים את דפוס הפעולה האוטומטי שלנו, האחד נאלם, האחר צוחק.


נוצרת פעולה לא אוטנטית, כזו שלא באה מבפנים אלא מהקליפה שלנו. אם נצליח לזהות שדפוס הפעולה נובע באמת מהקליפה נוכל לכוון את עצמנו.


לאחר דקות ארוכות בהן אני כמו מנשים אותו דרך גלי הדמעות והזעם, הבכי הופך להתייפחות, ואז להתייפחות חרישית. שנינו חשים הקלה. אלקסיי שוכב על גבו, פניו נראות נינוחות מאוד. כאלו משא של שנים רבות הוסר ממנו. בפגישות שלאחר מכן אנחנו מוצאים את הדרך לבטא את התחושות במילים ובנימה. איך להבדיל בין הלב והקליפה.


אלקסיי - דמות דימיונית, הוא פסיפס סיפורם של מאות מטופלים, קשה לפתוח את הלב לאחר שכול. אך השכר הוא הנאה מהחיים. אני מלא הערצה לדמויות אמיצות כמוהו.
  
שם הכותב: יקיר וולוצקי
אודות הכותב: טיפולים לשחרור כאבים גופניים ורגשיים, טיפולים במערכת השלד והתנועה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©