שתף

הזוגיות של רונית / יקיר וולוצקי

10.08.14

רונית נכנסת אלי, יפה כמו השמש! בת 35 לבושה עדכני ולא מתחנף. בהתחלה אני נבוך להרים עיניים אל היופי הזה, אחר כך מתרגל.

 

מה נשמע? בסדר. מה עושים היום? חשבתי שנגע בזוגיות שלי או יותר נכון בחוסר הזוגיות שלי, אתה יודע, זה לא שלא מתחילים איתי, פשוט אף אחד לא נראה לי לעניין, כלומר, מאיזו בחינה? אני שואל. אתה יודע או שבאים כל מיני אבודים כאלו או שבאים חסרי רגישות שתקועים בעצמם. זה שני סוגים שונים? עכשיו כשאני חושבת על זה, היה לי אחד שהיה גם אבוד וגם חסר רגישות. כשאת מרגישה מהם את הדברים האלו, איפה בגוף את מרגישה את זה?


אני מרגישה שהמחשבות בראש מתחילות לרוץ. מחשבות כמו: מה אני עושה כאן בכלל, למה אני עושה משהו שאני לא שלמה איתו, הוא לא בשבילי, איפה בגוף את מרגישה את זה? אני מרגישה את זה כמו שקע בבית החזה, שלא מתמלא, תוכלי להניח שם את היד? רונית מניחה את היד בשקע הדמיוני שנפער בלב שלה, את יכולה לעצום עיניים, עכשיו זה זמן נפלא לעזוב את המחשבה, מה את מרגישה שם? ריק גדול, מקום שצריך שיאהבו אותו, לא נראה לי שמישהו יכול להגיע אליו, נראה לי שאני לא נותנת לעצמי להיפתח באמת, יש בי מין ביקורתיות שמחזירה אותי לשכל, שלא מאפשרת לי להיות באמת אני.

 

זה כל כך מדויק ויפה מה שאת מספרת לי. למה יקירתי? אני מרגיש שאני נעשה עצוב מרגע לרגע, הסיפור הזה פורט לי על נימים אישיים כל כך של ריק אצלי, של מקום שרוצה כבר להניח את כל השיפוט של האחר, להיות ראוי לאהבה אמיתית. מצד שני איך אסביר לה כרגע איך לפתוח את הרגשות שלה? והרי עוד לא הבנו כלום בסיפור הזה. אתה מבין, אני פוגשת כל מיני יצורים. נכון אני לא "דוקטור לכימיה" אבל שיהיה קצת מלומד, קצת מושקע. שיהיה אסטטי, שיהיו לו דעות דומות לשלי, על מספר ילדים, השקפה דתית ועוד דברים מהותיים בעיני, שיהיה מפרגן, איש שיחה מעניין, רחב לב באופן אישי ומסודר כלכלית. שייקח אחריות גם עלי, שידע לקנות מתנה לפעמים.

מה הקשר בין החור שם בלב ובין הדברים האלו שאת מתארת לי? לא יודעת, אני מתארת לי שהוא יוכל למלא אותם. באמצעות אילו מהתכונות הוא אמור למלא את החור הזה? את רוצה למלא חור בבטן באמצעות אסתטי, מפרגן ומסודר כלכלית? "עלית עלי" אני לא מבין רונית על מה עליתי? כנראה שאני מחפשת רשימת תכונות שלא ממלאות ולא יכולות לתת לי את מה שאני רוצה. ואני רוצה קשר. בואי נבנה לנו רשימת תכונות חדשה שבאמת יכולה לתת לך את המילוי של החור הזה. אני לא יודעת מאיפה להתחיל...

 

בואי נתחיל פשוט, מה חייב להיות בו? הוא חייב לקבל אותי כמו שאני, מה הוא יצטרך לקבל בך? תראה אני לא יכולה להגיד שעשיתי עם החיים שלי את כל מה שקיוויתי, למדתי עבודה סוציאלית, לא שעשיתי עם זה משהו, אבל אני עדיין מעניינת לשיחה, כך לפחות אני חושבת. לפעמים לא בא לי להתגנדר ואני מרשה לעצמי לצאת או להסתובב בבית כמו סחבה. אני לא מליאנית אבל יש לי פחות או יותר ממה לחיות. אני מתבונן בה ושואל הבנת? לא, לא הבנתי. בואי נבקש ללמוד מה הלב שלנו רוצה. אנחנו יכולים בוודאות לדעת מה הלב רוצה, ומה הקליפה רוצה? אני לא בטוח שבעצמי אני תמיד יודע לזהות, מעבר לכך הם משנים תפקידים לכאורה, כמו מנסים לתעתע בי בכוונה, פעם חשבתי שהכמיהה שבת הזוג תהיה בעלת דעות דומות או סגנון ביטוי דומה לשלי או לכפי שאני רואה את עצמי, מרגיש לי שאולי ההיפך הוא הנכון, לאמץ את עצמי בקבלת השונה ממני תוך בחירה מודעת שכל אחד שונה ממני. וכל כך הרבה תחומים יש באישיות שלנו כך שכמובן שיהיו דברים שונים בנו, אולי נחשוב דומה על הצלחה ומוטיבציה. אבל באופן האישי הרגשי של קבלת האחר יהיו בנו פערים. אני מתאמן בקבלת אנשים שבנויים באופן שונה משלי.


אבל הלב הוא פחדן, הוא מתקשה להתעמת עם כל זה גם במהלך מערכת היחסים, אנחנו נמנעים לקבל את דעתו, ואת סגנון חייו של האחר. אני מוצא את עצמי ביקורתי לפעמים שבא לי לצחוק מעצמי. וזוהי מהות הצחוק העצמי הבריא לדעתי. בואנה כמו איזה אידיוט התנהגתי. והדרך תמיד נראית לי תוך למידה של הכוחות האלו הפועלים בי.

רונית מספרת על בן הזוג האחרון שלה, שמע בחור נחמד ונעים, אולי קצת תקוע בעצמו, הוא לא ידע לתת לי תחושת בטחון, אתה מבין ציפיתי שיתנהג כמו גבר, שידע לעצור ויכוח בזמן, שיידע להרגיע אותי ולתת לי בטחון במציאות, במה שיקרה מחרתיים. אולי הייתי טיפה שיפוטית כלפיו, שהוא יעשה, שהוא יקח אחריות, הייתה יחסית הרבה ציפייה מהבחור. איפה בגוף נמצאת הציפייה?

 

בראש נראה לי. אני מרגיש בראשי את כל הציפיות והמטענים שהיו בי כלפי אנשים אחרים בחיי, שהילדים יתנהגו יפה אחד לשני, ש"ההורים שלי יתנהגו אלי ככה", "ככה אני מצפה שידברו אלי", ציפיות מאשתי ומעצמי. ומה הלב שלך רוצה רונית? בלי קשר לציפיות האלו. הלב רוצה בנאדם, שאפשר לחלוק איתו בסוף היום. מה התכונות שלו? רק שיהיה בן אדם, שיקשיב לי. כשאנחנו בציפייה קשה להקשיב, לא רונית? כן מאוד נמאס לי מעצמי. אני רוצה להיות ראויה, כנראה שכשאני חושבת ומצפה כל כך הרבה, אני בעצמי לא מקשיבה כל כך ולא נחמדה כל כך.

כן קשה להיות תקשורתי דרך העדשה הזאת. אני מבינה שאני מותחת את עצמי שם, שאני שמה לעצמי רגליים. ראית מה קרה כאן רונית, ציפית ממנו לדברים שהיו מורכבים לך. לקחת אחריות להרגיע את עצמך, להיות לא שיפוטית, להיות נחמדה. כן אני מבינה. אני מקווה שמעכשיו אדע לשים לב למה אני באמת באמת מחפשת בבנאדם, מתחת לקליפות שלי ושלו. איזה יופי של לימוד את עושה לי רונית. אני מציע שתשכבי על שולחן הטיפולים תוך כדי נעבוד על להרגיש את השקט שבפנים, נוכל להתמקד בפער שבין הפנטזיה והמציאות, נתמקד בחוסר הציפייה מהעצמי ומהאחר, נתמקד בלב המרגיש. רונית שוכבת על גבה תוך שאני משחרר בה את המתח שכיווץ את גופה פנימה. גופה מתרפה, הנשימה שלה ארוכה ורפה, גופה מתארך ומתרווח, לעתים רונית מחייכת, לעיתים זולגות מעיניה דמעות.

 

ליבי נפתח - תודה לכל הרווקים והרווקות, שלימדו אותי פרק ניכר בקבלת האחר. לכולכם אני מאחל באמת אהבה וזוגיות של אמת.

אשמח להיות לעזרתכם...
       
שם הכותב: יקיר וולוצקי
אודות הכותב: טיפולים לשחרור כאבים גופניים ורגשיים, טיפולים במערכת השלד והתנועה.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©