שתף

על המוות ועל החיים / הלה אשחר

06.05.18

האם אנחנו יכולים לכבד את המוות כפי שאנו מקדשים את החיים?

אורנה התקשרה אלי וביקשה "אולי תוכלי להגיע לחמותי ולעזור לה לשחרר, היא במצב נורא, הרופאים כבר לפני חודש אמרו לנו שכל יום היא עשויה למות, ולמרות שאמרנו לה שהיא יכולה לעזוב אותנו, ובעבר הביעה את דעתה בפנינו שהיא לא רוצה להגיע למצב הזה, היא לא משחררת".

נשמתי עמוק ושתקתי. אדם גוסס "שלא משחרר", שעדיין לא הגיע הזמן שלו למות, הוא אדם שיש לו סיפור חיים שלם ועשיר שיכולות להיות כל כך הרבה סיבות מדוע הוא לא יכול להרפות למרות שנראה שהוא סובל; הוא סיפור חיים שיש בו הטבעות, החלטות ותפישות לגבי המוות ומה קורה אחריו, מעורבות פה מערכות יחסים עם אנשים קרובים ועם החיים בכלל, רעיונות על המוות, עם הלא ידוע ועם האינסוף.


איך אני יכולה לדעת מדוע היא לא מרפה מהגוף, מהחיים?

קודם כל ישנו הגוף, ישנה הביולוגיה והפיזיולוגיה – ואנשים עשויים לגלות שזה לא כל כך פשוט למות, בטח לא דרך החלטה או מחשבה על כך. הגוף, המערכת הפילאית שמכילה את המהות שאנחנו, לא מתכלה בקלות. והשלב האחרון של החיים או מחלה קשה עשויים להתארך מעבר למה שהרופאים חזו. לעיתים נראה כי האדם עוד עומד להיות עמנו מספר שבועות, ואז תוך יום פתאום גופו קורס. ובפעמים אחרות נדמה לנו שכל נשימה היא האחרונה ואז במפתיע התהליך הזה מתארך לכדי שבועות ארוכים. שבועות שבהם המשפחה עדה למצבו של האדם, שעשוי כבר לא להיות בהכרה – תהליך שיכול להתיש את המשפחה פיזית ורגשית.

בסרט הדוקומנטארי "שיעורים על החיים" עם מורי שוורץ הוא מעביר בצורה מובנית את הגישה שלו למחלה קשה במספר נקודות:
אחת – דברו על המחלה, אל תסתירו אותה. ההסתרה מחלישה את הביטחון העצמי וזה מיותר.
שתיים – קבלו את המחלה אתם לא אשמים במחלתכם.
שלוש – שימרו על לב פתוח, ופיתחו אותו יותר ויותר לכמה שיותר אהבה.
ארבע – שימו לב לדברים שבאמת מעניינים אתכם והישארו מעורבים.
חמש – היו חומלים כלפי עצמכם וכלפי אנשים אחרים סביבכם.
שש - התנהגו לעצמכם בעדינות, תהיו נחמדים לעצמכם. אתם לא יצרתם את מחלתכם ועל כן אל תענישו את עצמכם.
ואז לאחר זמן הוא מוסיף "אל תישארו זמן ארוך מדי, אבל גם אל תרפו מהר מדי" או במקור:
"Don't hang up too long, but don't let go too soon".

מציאת הזמן להרפות מהחיים מבלי להאריך יותר מדי את הסבל הוא כמעין מאבק בין שני טיטאנים אדירים: מצד אחד נמצא הכוח המחייה והמקיים ומצד שני הכוח ההורס והממית. במיתולוגיה ההודית שני היבטים אלה מסומלים ע"י שיווה: האחראי על הרס אך גם על הבריאה מחדש, וווישנו: הכוח המקיים ומלא החסד.
לקראת סוף החיים, ובעיקר בזמן גסיסה, הבנה והכרה בנוכחותם של שני הכוחות האלה בתוך עצמנו או באדם הקרוב אלינו המתמודד עם המצב, יכולה לסייע לנו להגיש תמיכה ועזרה מדויקת ועירנית יותר.

שני ההיבטים הללו של החיים; ווישנו ושיווה, הכוח המקיים והכוח ההורס, פועלים בנו לאורך כל החיים מרגע לידתנו ועד יום מותנו, כאשר באופן טבעי אנו בוחרים לתת את תשומת ליבנו אל הראשון. אבל כל התהליך הטבעי של התבגרות והזדקנות מזכיר לנו את ההיבט של שיווה הנושף בעורפינו.

בזמן גסיסה, לקראת המוות, כאשר אנו יכולים להיות עדים לתהליך ההתדרדרות של הגוף, אנחנו יכולים גם להבחין שמאזן הכוחות בין השניים נוטה יותר אל שיווה או המוות. בזמן מסוים המטוטלת שנטתה אל עבר החיים, עוברת אל עבר המוות או מן היש אל האין, ואנו עדים לתהליך הזה שיש לו היבטים רבים.
האדם החולה עשוי להפסיק לאכול ואפילו לא לרצות לשתות יותר, הוא נסוג יותר ויותר מהעולם, ממעט בתקשורת ורוצה לשקוע בשינה ומנוחה. כל תפקודי הגוף יורדים; עיכול, כליות, נשימה ועוד. לאנשים הסובבים את האדם תהליך זה עשוי לעורר חרדה וחוסר אונים אשר מקשה על הקבלה וההתמודדות ולכן חשוב להכירו.

אנשים רבים יודעים מתי מגיע הזמן; למשל להפסיק בטיפולים ותרופות או לעזוב את בית החולים מתוך רצון למות בביתם, אבל המשפחה תבקש מהם לנסות עוד טיפול או אמצעי שיאריך את חייהם. זוהי כמובן תגובה טבעית, אבל מצד שני היא לעיתים מונעת פרידה משמעותית והקשבה לרצונות ולתחושות העמוקות שהאדם מבטא.

בפגישה השנייה שלנו ליאורה ביקשה ממני: "אני צריכה שתעזרי לי היום להבהיר לבנים שלי ולבעלי שלא יעשו יותר דברים שיאריכו את חיי, אני רוצה כבר למות, אני לא יכולה יותר לחיות כך".
ליאורה, בת ה-60 שוחררה מבית החולים לביתה על פי רצונה, לאחר התמודדות של שנתיים עם מחלת הסרטן שחזרה בעוצמה רבה. היא היתה מפוכחת וישירה מאד ביחס לצרכים ולרצונות שלה וביקשה מאהוביה שיכבדו אותם.

יצרנו מרחב בו כל הדברים נאמרו בפשטות ובבהירות, סיפרתי להם על האלים ועל מאבק האיתנים שמתחולל עכשיו בגופה של האם ומתוך אהבה רבה, כל המשפחה עשתה כל שביכולתה לאפשר לליאורה פרידה שקטה ונינוחה.
היא נפטרה ימים ספורים לאחר מכן בשנתה, כאשר חסד וחמלה רבה מקיפים אותה.

חשוב לדעת שרוב רובם של האנשים יודעים כאשר מותם קרב. מניסיוני, התמיכה הטובה ביותר היא להעניק ליקירנו את החסד וההכרה שאנחנו איתם, שאנו מכירים בשלב זה ורוצים להפכו למאפשר, למכבד ולזמן מקודש עבורם. הטעם המיטיב שנשאר במשפחה לאחר פרידה שכזאת היא מתנה עבור כולם, לעוד שנים רבות.
מוות כזה הופך לשיעור לחיים, ומותיר אותנו כנים ופתוחים לכל כוחות החיים והמוות באשר הם.
 
שם הכותב: הלה אשחר
אודות הכותב: הלה אשחר, מלווה רוחנית מוסמכת SCP-C, ומטפלת הוליסטית משנת 2000. מלווה קשישים, יחידים ומשפחות בהתמודדות עם מצבי-משבר ומחלות כרוניות וסופניות. המיקוד שלי בתמיכה רוחנית הוא בעבודה קהילתית ותרבותית להעלאת המודעות להתמודדות עם המוות, להפוך את סוף החיים למעבר שלם ומיטיב עד כמה שניתן. מלמדת קורסים וסדנאות בנושא "המוות כמורה רוחני" ובמתן כלים לקהל הרחב בהתמודדות עם מחלות מאיימות חיים. במקביל מטפלת רוחנית בעזרת כלים מדיטטיביים ומתמחה בתראפיה דרך רגרסיה לשחרור מטראומה. שנים רבות מתרגלת, לומדת וחוקרת בהשראת מסורות ותרבויות שונות; מיהדות, דרך סופיזם, בודהיזם, עולם היוגה, ממורים רוחניים ועוד, וכיום מתרגלת זן במסורת הסנבו-זן.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©