שתף

איך לא להיות ביקורתית כלפי ילדיי? / יעל פילוסוף

07.10.18

לפני מספר חודשים קיבלתי אימייל מאמא שמודעת להשפעה של הביקורתיות שלה על ילדיה והיתה רוצה לשנות את זה. היא שאלה: "איך לא להיות ביקורתית כלפי ילדי ואיך לגרום להם להיות מאושרים ושלמים"?

למעשה, יש כאן שתי שאלות, ואני אתייחס לשתיהן, אך נתחיל בראשונה.


זה מסוג השאלות שאני מאד אוהבת לענות עליהן, כי: א. היא מדגימה באופן מובהק, איך מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, היא מערכת היחסים האמיתית היחידה שקיימת בחיינו וכל שאר מערכות היחסים הן השתקפויות של זו, ו-ב. זו שאלה שרלוונטית לכל כך הרבה אנשים והעלתה לדיון יכולה לסייע לפחות לחלק מהם.

אני לא מכירה באופן אישי, את האישה שפנתה אלי עם השאלה, אך אני יודעת כמעט בוודאות, שהיא מאד ביקורתית כלפי עצמה וזה משתקף גם בביקורתיות לילדיה. מכאן נגזרת התשובה שלי - קבלה עצמית.

ברגע שאנחנו מקבלים את עצמנו, כמי שאנחנו עם הפלוסים והמינוסים שלנו, אנחנו הופכים להיות פתוחים יותר לקבל את האחרים. זה אולי נשמע קלישאה, אך זו האמת.

כאשר אנחנו מבקרים את עצמנו, בוחנים את עצמנו עם "זכוכית מגדלת" ומתוסכלים מכך שאנחנו לא מושלמים, אנחנו פוגעים בעצמנו. במקום להכיר במגבלות שלנו, לקבל אותן, לתרגל שינוי של מה שלא מוצא חן בעינינו ובהדרגה להשתפר, אנחנו כועסים על עצמנו, (כעס שמצטבר באופן תמידי ובדרך כלל מופנה, באופן לא הולם, כלפי אנשים שנקרים בדרכנו), אנחנו מלקים את עצמנו שוב ושוב על אותם דברים, גורמים לעצמנו להרגיש אשמים, נחותים, לפעמים טיפשים, חסרי אחריות, חסרי ערך וכד'... ומסגלים לעצמנו אמונות, דפוסי מחשבה והתנהגות שמחלישים אותנו, מורידים את הערך שלנו, בעיני עצמינו. ומכאן, הדרך קצרה להרגיש חסרי ערך, גם בין הסובבים אותנו.

ביקורת עצמית זהו תהליך הרסני, שכמו באפקט הדומינו, יש לו השלכות רבות על דרך ההתייחסות שלנו לעצמנו, ומכאן גם על כל מערכות היחסים שלנו ועל חיינו בכלל...


כדי לא להיות ביקורתיים כלפי הילדים (או בכלל כלפי אנשים בחיינו), עלינו קודם כל ללמוד לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו. בהמשך, נבין שהדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות, זה לחלוק את האהבה הזאת ולהוות דוגמא אישית.

אם אנחנו רוצים לשנות משהו סביבנו, עלינו לשנות קודם כל את עצמנו. אם אנחנו רוצים להשפיע על מישהו אחר, אנחנו צריכים לחזק את הטוב והיפה שבו, כדי להעצים תכונות אלה ולא להיפך, להחליש אותו בגלל שהוא לא מושלם.

מעבר לכך, כאשר אנחנו מבקרים מישהו, אנחנו מבקשים סוג של שליטה עליו ובאים ממקום של התנשאות, של "אנחנו יודעים יותר טוב" איך דברים צריכים להיות.

במקרים רבים, לא מתוך כוונה, אנחנו גורמים לקרובים לנו ביותר, לסוג של נכות, כיוון שאנחנו לא סומכים עליהם מספיק בשביל לתת להם להתנסות, להאמין או לחלום בגדול. אנחנו רוצים לגונן עליהם מכישלון ובמקום לעודד אותם לעצמאות, אנחנו מזינים אותם בפחדים שלנו, בכישלונות שלנו או באמונות שאימצנו לחיינו ואשר לא משרתות אותנו.

אם חשוב לך באמת להפסיק לבקר את הילדים שלך, פשוט התחייבי לעצמך, להפסיק לעשות זאת. קחי נשימה עמוקה, ותתמקדי בלהיות מקור תמיכה ועידוד. כמובן, כפי שציינתי קודם, במקביל עליך לעשות עבודה עם עצמך על קבלה, סליחה ואהבה עצמית.

ולחלק השני של השאלה, איך לגרום להם להיות מאושרים ושלמים...
אני לא בטוחה שאת, כאמא, יכולה לגרום להם להיות... אך אני יודעת שאת יכולה להוות דוגמא אישית ובכך לתת להם השראה.

אני לא חושבת שהאושר נגזר מכמות הדברים שאת נותנת להם, אלא מהאיכויות והערכים בהם את מציידת אותם לחיים. ביטחון, אהבה, עצמאות, אחריות, אהבה עצמית, הערכה עצמית, שלווה, נחישות, אמונה וכד'... הם הערכים שבסופו של דבר מרכיבים את רגעי האושר בחיינו.


יש לי חברה, שתמיד כולם השתאו מהילדים המדהימים שיש לה. מה שהיה מיוחד בהם בעיקר, זה העצמאות שלהם והקשר החם והתומך בין שלושתם. כששאלו אותה איך יש לה ילדים כאלה מדהימים, היא ענתה: "אני פשוט לא בבית מספיק כדי לקלקל אותם".

זה נראה בהתחלה קצת ציני, אך מי שמכיר אותם, יודע עד כמה זה נכון. הזמן שהיא איתם, הוא זמן איכות נטו, בו היא הקנתה להם ערכים חשובים, כפי שציינתי קודם. הזמן שהם היו לבד היה הזמן שהם יישמו את הערכים האלה, ללא ההתערבות שלה.

כשיש בסיס טוב, לפעמים כל מה שצריך לעשות, הוא "לשחרר אחיזה" ולתת לדברים להיות.

לסיכום, יש לנו מערכת יחסים אחת בחיים – עם עצמנו וכל שאר מערכות היחסים, הן השתקפויות של זו.
ביקורת, שיפוט, והענשה הן מניפולציות של שליטה שאנחנו עושים על עצמנו ועל הסביבה, שגורמים לנו ולאחרים לא להרגיש טוב. כדי להיפטר מהן, עלינו לחזק את "שרירי" החמלה, קבלה, אהבה, סליחה, סבלנות, סובלנות ואמפטיה.

שינוי נוצר מתוך מקום של עוצמה והעצמה ולא מתוך כעס, שליטה ו/או הלקאה עצמית או הלקאת אחרים.


גנדי אמר: "היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם". במקום לבקר, היו דוגמא אישית למה שאתם רוצים לראות בעולם וכך תיצרו שינוי אמיתי - השינוי תמיד מתחיל בתוכנו.

שם הכותב: יעל פילוסוף
אודות הכותב: יעל פילוסוף מאמנת אישית רוחנית וכותבת הספרים "המדריך לאהבה עצמית", "ניסים קורים, אפילו לך" ו"הנוסחה הסודית שלי ליצירת הצלחה". ב- 2008 בעקבות התוכנית "מתחילות מחדש" היא נסעה לארה"ב, ללמוד שנתיים אצל מאמנת התוכנית איאנלה ואנזאנט. יעל מאמינה שמערכת היחסים האמיתית היחידה בחיינו, היא זו שיש לנו עם עצמנו מכאן עבודתה מבוססת על היכרות, שיפור והעמקת מערכת יחסים זו ולמידת אהבה עצמית כדרך חיים וכמקור ליצירת החיים שאנחנו רוצים לחיות. ספריה מתורגמים לאנגלית ומצויים באמזון
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©