שתף

אני לא עוצר עכשיו! / יקיר וולוצקי

17.08.14
אפילו שכואב לי הגב נורא כבר שבועיים ואפילו שאשתי אומרת לי לעצור אני לא יכול, אני שמטפל בכאבים, מסתובב עם כאב גב נוראי, עם תרופות דיקורים, כוסות רוח נגזרות של מורפין, ולא יכול להפסיק לטפל, לא, לא עכשיו, בתקופה כזו כולם כל כך צריכים אותי, כולם כואבים אז מה זה הכאב שלי?  לא אני לא עוצר - לא עכשיו!
 
אשתי ואני חוזרים מנתב"ג אחרי השבוע הכי יפה שהיה לנו בחיים, אחרי טיסת קונקשיין ארוכה, אנחנו נכנסים למכונית, אני מהרהר בכל הרגעים הנפלאים שהיו לנו יחד בפריז, רגעים של פעם בחיים, הקממבר, המקארו, קיש פרובנס, קרוק מאדאם, איפל, לובר, כיכרות, שאנס אליזה, המארחים, סעודת יום השישי, הארוח, היין, התחושות והמסרים. כולם באו להגיד שהמקום והזמן נכונים. 
ועכשיו אצלינו במכונית שומעים חדשות בפעם הראשונה אחרי שבוע נפילות בדרום, אמירות פוליטיות שמנחיתות אותנו לקרקע המזרח תיכונית הזאת. הגעגועים לילדים, הגבינות המסריחות בתיק, נעלי ספורט לילד, מגדל אייפל צעצוע, ועוד שבבים של אושר, שישאר אתנו הטעם של פריז. עוד מעט אנחנו פוגשים את הילדים האהובים שלנו. חיבוקים של הילדים, ערימת ילדים במיטה כולם קופצים עלינו. אני מקווה מחר ליום שקט של פירוק תיקים והתקנת ממטרה נוספת בגינה. אבל החדשות מפריעות מקלפות ממני את שאריות העונג.
 
בסלון הטלויזיה עובדת, על שולחן המטבח עומד מגדל איפל מפלסטיק, מהבהב בססגוניות, הילדים רצים בבית עם פנסוני ליזר ירוק מתיזים לכל כיוון אורות של ארץ אחרת, ובטלויזיה אבק של טנקים מכסה את המסך. כן אולי הוא שם הגיבור שלי, זה שלא ישוב, אולי הוא שם! ואולי גיבור אחר של ילד אחר של אמא אחרת. 
ושם אני ילד קטן, משחק קוביות עץ אמיתיות על רצפת הגן, כן הביאו לי כבר את דיסת הסולת הנפלאה במיוחד מחדר האוכל, ושיחקתי לי על השטיח, אני לא יודע למה אבל דבר אחד זכור לי, הוא דלת הגן נפתחת ואור גדול בוקע ממנה, על רקע האור שתי צלליות כהות, שני אנשים. 
אני זוכר דיון קצר ליד הגננת, ואת חברי מסביר לי שאם אומרים שהוא מת זה שהוא לא יחזור. ואני עונה לו בעצב מהול בכעס, שזה לא נכון שהוא נסע להביא טנק מלבנון. וענן האבק בטלוויזיה מתפזר, ודמעות שוטפות אותי. 
      
אבא מתי נלך לבריכה? עוד מעט ילד אני רוצה קצת להתרגל, להרגיש שחזרתי הביתה. תן לי עוד כמה רגעים, את הדשא כבר השקיתי כמו שחזרתי, ועכשיו אני כמהה להניח באדמה את הממטרה הקופצת המגניבה הזאת ולראות איך עוד טפח בגינה שלי מסתדר, אני מכין לי יום של כיף. דשא רטוב חם בחוץ אני מכין לי מקוש, כוס תה, משקה את הקרקע עוד טיפה, כדי שתהיה רכה כמו חמאה ונעימה כמו החופשה בפריז.
האדמה מתפוררת ברכות סביב המעדר המקוש קצת יותר כבד. הגוף מסכים בנחת למאמץ, נעים לו בשמש של כאן וברקע צבע אדום בישובי עוטף עזה באשדוד, ובבאר שבע. אני מחליט לא להכנס לזה. תן רגע לנחות, רק הגעתי!
מחבר אוזניות לנייד ופותח בדרופבוקס שעור צרפתית. הלו סה מאדאם פיליפ, ווה סה מואה. קול של הגבר עמוק וסקסי מידי אבל משעשע. והקול שלה משועשע. אצלנו בסלון כתבינו מדווח מעזה הקול שלו חרוך מדיווחי לחימה, באולפן הקרינית מרכינה את עיניה קולה דואג. 
 
מחורותיים צריך לצאת לטפל, ויש שם נפילות, ואזעקות, ויש ביטולים בגלל המצב. אבל יש שם כמה אנשים שאפשר שהעזרה שלי תשמח אותם, הילד שלי בן תשע וחצי חושש, אבא אל תיסע לתל אביב. אני רוצה לחבק את הפחד שלו, ואני קצת חושש בעצמי. 
בדרך לקליניקות במרכז שעור צרפתית "זה סווי מאלאד" "ז'ה מאל אה לה טט" ז'ה מאל אה לה דו, ( כואב לי הראש, כואב לי הגב) איך אומרים בצרפתית שכואב לי הלב! שממש אין לי כוח לעוד מלחמה. 
 
ובקליניקה בחדרה מטפלים ומטופלים נכנסים למרחב המוגן, אני וכולם די רגועים. מודדים זמן. אני שואל את עצמי מה יהיו החדשות בערב. והחדשות הן שהערב לא הולכים במדרכות פריז יושבים בבית קפה ואוכלים קרוק מדם או הולכים לתלות מנעול על גשר האהבה. החדשות הן שהמצב לתקיפה קרקעית מתקרב.  אני שואל את עצמי מתי זה יתחיל, יש משהו מפחיד בחוסר הידיעה לקראת מלחמה, שיתחיל הקרב או שיפסק לגמרי, רק שלא ישאר ככה. כבר עדיף לי שאדע שהוא לא חוזר משם ושאפסיק לפנטז על סוף טוב. כי זה לא מציאותי.
ורק טוב ומציאותי אחד יש לחיים האלה, הוא הרצון לחיות ולראות טוב ולעזור לכולנו לראות שבין מהדורת החדשות לבין עוגיית המאקארון יש פרסומת, בה אמא מתבוננת עמוק לתוך עיני תינוק הוא מרגיש את האהבה שלה, וגם אני אצלנו בסלון, היד של אשתי מלטפת לי את הדמעה במורד הלחי. אני מרגיש את האהבה שלה אלי ואני לא יכול להפסיק להעביר את התחושה הזו שמחברת בין שני הצדדים, שמחברת את השמחה עם הכאב. ואפילו שעכשיו קשה וכואב הגוף והלב, אני לא עוצר. אני אמשיך להרגיש ולהעביר אהבה. אני מחייך לעצמי ושותק.     
 
שם הכותב: יקיר וולוצקי
אודות הכותב: "שיטת וולוצקי" שחרור רגשי וגופני של טראומות ודפוסים מהגוף.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©