שתף

להשלים את עצמנו / יפעה ונדנברג

26.02.17

מה שבני אדם רוצים באמת זה להשלים את עצמם (על הדרך גם עם עצמם), להגיע אל סגירת מעגל הקארמה, לסיים כל ביזנס שלא הושלם, לקשור את כל הקצוות ו - להגיע להתעלות, להארה, להיות באור, זה מה שבני אדם באמת רוצים. זו היא התמונה הגדולה של הקיום, זה קונטקסט האמת שלו. אך במרבית המקרים אנשים אינם מודעים לרצונם זה, לייעודם, למהותם, לתשתית הווייתם, והם עסוקים במרוץ החיים השוטף.


האזור המוכר הזה של ציפיות גבוהות, בתחומים השונים כמו: זוגיות, הצלחה בקריירה, מראה חיצוני וכן הלאה. אשר נלוות אליהן אכזבות מרות, מדגישות את האנטומיה של הצמד הבלתי נפרד ציפיות-אכזבות שקשור באמיתה העמוקה של הכמיהה אל האור.

 

אני שומעת מאינספור מטופלים על אי התממשות תקוותיהם במקומות הללו, הארציים, הסמסריים, כאשר הם אינם מודעים לכך ששאיפותיהם מהזוגיות ושאר התחומים הן רק לכאורה, רק למראית עין שאיפותיהם מאותם תחומי חיים – למעשה זו השאיפה אל ההתעלות שמתחפשת לאינסוף השאיפות האחרות ומפעילה אותן; ולכן הזוגיות או הקריירה או המראה החיצוני לעולם לא יוכלו לתת את המענה המיוחל, הם לא בגודל המתאים, במהותם אינם בנויים לספק את הסחורה, את האושר. הם כן יכולים להיות מקור סיפוק ושמחה, זמניים למדי ואם ינוהלו בתבונה, קרי באופן מאוזן ללא ציפיות גבוהות מדי, יוכלו להאריך ימים, אך את האושר לא יביאו.


כך שהניסיון להשלים את עצמנו ולהגיע אל האור דרך אהבה זוגית או הצלחה מקצועית ואפילו אמנותית, נדון מראש לכישלון.

 

כל הכוח שבעולם, הפרסום, היופי וההצלחה לא יוכלו להוליך אל ההתעלות. המשחקים האנושיים הללו מוגבלים כל כך, שבריריים וכאשר מעמיסים עליהם את הציפיות שבאופן בלתי נמנע הן בלתי ריאליות, נולדות תחושות ההחמצה המכאיבות והמתסכלות.


למודעות כוללת הרואה את התמונה הרחבה ויודעת שכל ההישגים הארציים קצרה ידם מלהגיע אל האור, אפשר להגיע משני מקומות הפוכים. המקום האחד הוא ההצלחה והמקום השני הוא הכישלון. לאחר שאדם הצליח, נניח התפרסם כשחקן ואף הרוויח סכומי כסף דמיוניים, אך למרות הצלחתו האמנותית והכלכלית הוא נוכח לדעת שמשהו בו נשאר צמא, הוא עשוי להתחיל לחפש את הדרך האחרת שתוביל אל המעיין שמימיו ירוו את צימאונו. כך גם בכישלון - אותו שחקן שלא הצליח לקבל תפקידים שיבליטו את כשרונו ונשאר מאחור, גם הוא, יש סיכוי, יפנה לחפש מקור אחר, מסוג חדש, להרוות את כמיהותיו.


בשני המקרים, כמובן, יכולים השחקנים שלנו לפנות אל אפיקים הרסניים במטרה לקבל מענה, סמים, אלכוהול, מין וכו'. באותה מידה יכולים השניים להיתקע ולא לזוז ממקומם, זה בהצלחתו וזה בכישלונו; אדם יכול ליפול למלכודת הישגיו והיא תהפוך לאזור הנוחות שלו, ביצה חמימה שלא ירצה לצאת ממנה ולא יתרחק ממנה, להמשיך לשחק את אותו תפקיד בו נחל הצלחה, הרשע או המאהב. ואדם יכול ליפול למלכודת כישלונו ולהיתקע בה, לא להאמין בעצמו, להימנע מלקחת סיכונים.

 

מעניין לראות עד כמה דומים מאפייניהם של ההצלחה והכישלון. למעשה, עד כמה דומים ההצלחה והכישלון, על הפוטנציאל הגלום בשניהם, הן החיובי והן השלילי.


דוגמה מצוינת לשבריריותם וארעיותם של החיים הארציים, ובעיקר מוגבלותם, היא כמובן הגוף הפיזי שלנו. הסגידה בתרבותנו ליופיו ולנעוריו היא חסרת תקדים ומוגזמת. אולם עם השנים וההתבגרות, ואז ההזדקנות, אם הדגש הוא על הפיזי, הדבר הופך פתטי, וגופנו המסכן אינו מסוגל לעמוד בציפיות. ההכרה בשבריריותם ובמוגבלותם של הפיזי והארצי היא זו שתוביל אל הדרך האחרת. והדרך האחרת היא הדרך הרוחנית. שוב ושוב אנחנו נזרקים מכל המקומות הסמסריים כמו כסף (שפע או חסר), כוח (מעט או הרבה), קריירה (מצליחה או כושלת), כדי להגיע אל המציאות הרוחנית; אל חיק הרוחניות, שהוא רחב ואינסופי, לא ארעי ולא מוגבל.

 

רק מציאת הנתיב הרוחני וההליכה בו, משמע התרגול השוטף והמחויב, יובילו אל עיסוק בביזנס שמאחד את כל הזמנים, את כל התרבויות, שהוא של כל הזמנים ושל כל התרבויות, ואנשים מכל הזמנים והתרבויות מושיטים אליו ידיים ונוגעים שם באור ליותר מהרף עין, לפעמים אפילו לנצח נצחים. במקום הזה הזקנה אינה פתטית, הכסף הוא לא הבטחה ופיתוי והכוח הוא כוח אם הוא חמלה, אם הוא אהבה לכל הברואים באשר הם.
 
שם הכותב: יפעה ונדנברג
אודות הכותב: מורה רוחנית, מנחת סדנאות ומטפלת המובילה תהליכי התפתחות ושינוי עם יחידים וקבוצות.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©