שתף

חידות זן / ניסים אמון

18.11.18

במנזר בקוריאה בחנו אותנו פעם בשבוע לפחות - מסורת זן ארוכת שנים של מפגש אישי בין מורה לתלמיד. היינו נכנסים כל אחד בתורו אל החדר של המורה, קדים לפניו, מתיישבים על הכרית מולו ומנסים לתת תשובה לשאלה שקיבלנו. המפגש אורך דקות אחדות, בדרך כלל חשים בהן תסכול, ואחריהן המורה מחייך, אומר "מור מדיטיישן נססרי" ומצלצל בפעמון הקטן המונח לידו, סימן שתם הזמן והבא בתור צריך להיכנס. שוב קדים ויוצאים מהדלת היישר אל חדר המדיטציה, מתיישבים על הכרית וחושבים על השאלה הישנה שלנו או על השאלה החדשה שקיבלנו, אם הצלחנו לפתור את הקודמת.

אלף ושבע מאות שאלות יש בחומר שעליו נבחנים, והן גלויות כבר מאות שנים, אבל העובדה הזו לא ממש עוזרת, כי השאלות הן לא הגיוניות ושונות מכל מה שאנו מכירים, וגם התשובות צריכות לנבוע ממקום אחר. כדי לענות נכון עלינו לחשוב 'מחוץ למסגרת', כך קוראים לזה במערב. אבל בשאלות זן - ככל שאתה חכם יותר אתה מסתבך יותר, כמו זבוב שנלחם בקורי העכביש, כמו צוללן שמנסה לשחות כדי לצאת ממערבולת.

שאלות זן מפורסמות:

מהו צליל מחיאת כף יד אחת? האם לכלב יש טבע בודהה? כמה שוקלת רוח האביב? אלה שאלות קלות יחסית, וככל שמתקדמים השאלות הופכות להיות קשות ומורכבות יותר. זן מאסטר סונג סאן בנה לנו מערכת של עשרה שערים שצריך לעבור – עשר שאלות קשות במיוחד – פסגת הפירמידה של אלף ושבע מאות השאלות, ורק מי שיענה עליהן נכון יתקדם להיות מורה.

המורה הזקן רוצה שנתקדם מהר. הוא מאוד ישמח לעזרה ויש הרבה עבודה לכולם, יש מרכזי זן חדשים בעולם שמחכים שיבוא לגור בהם מורה. אבל אסור לו לעזור, אפילו לא ברמז. המטרה היא לבדוק מי באמת ראוי להתקדם, ורק מי שעונה נכון על השאלות יתקדם בהייררכיה המנזרית ויהיה מורה. בשיטה זו אין חשיבות לגיל הנזיר או הנזירה, אין חשיבות לשנות הוותק במנזר, ליכולת לזכור סוטרות של הבודהה בעל פה, להקפדה על שמירת החוקים. יש רק דרך אחת והיא מבחני הזן, ומי שעבר את כל המבחנים ויהיה מורה טוב, שבע שנים אחר כך יהיה מועמד לקבל את הגלימה הזהובה, גלימת הזן מאסטר.

על אחת השאלות מתוך המערכת של עשרת השערים נכנסתי לארבעים ראיונות אישיים והתרסקתי שוב ושוב עד שפיצחתי את התשובה. הייתי יצירתי מאוד, חיברתי שירים, הסתבכתי בנפתולים, ובסופו של דבר התשובה הייתה פשוטה כל כך. מי שעובר מבחן בהצלחה אסור לו לגלות לאיש את התשובה - זאת לפי חוקי המנזר. אבל יש תשובה אחת שמותר לגלות - רק כדי לתת מושג על היצירתיות המותרת במבחני הזן. וזו השאלה ששאלו נזיר: מישהו הכניס ביצה של אווז לתוך בקבוק. הביצה בקעה והוא האכיל את האפרוח עד שהיה גדול יותר מפתח הבקבוק. איך תוציא את האווז מהבקבוק מבלי לשבור את הבקבוק ובלי להרוג את האווז?

שלוש שנים חיפש הנזיר את התשובה, ובשנים אלו הבין שהשאלה אינה תאורטית או מקרית. הוא עצמו האווז הכלוא בתוך הבקבוק, והבקבוק הוא הכלא השקוף של המחשבות שלנו. אבל איך יוצאים מהכלא בלי למות, בלי לאבד את ההיגיון ומבלי להשתגע. שלוש שנים של חיבוטים, ויום אחד הובילה אותו השאלה אל שינוי מהותי באישיות שלו. משהו שקשה להסביר קרה לו, והוא הבין את התשובה. רץ הנזיר אל המורה וצעק "הבנתי, הבנתי..." והמורה שאל: "אז איך תוציא את האווז מהבקבוק בלי לשבור את הבקבוק ובלי להרוג את האווז?" והנזיר פרש את ידיו לצדדים ואמר: "האווז בחוץ - דה גוס איז אאוט." התשובה שלו התקבלה - לא כי היא טובה או לא טובה - אלא משום שהייתה אותנטית ומשהו אמיתי התרחש אצלו.

בשפת הטרילותרפיה על הנבחן לענות מתוך האמצע שלו. למעשה תתקבל כל תשובה שנובעת מהאמצע, ולא תתקבל שום תשובה שתגיע מהראש, אפילו אם היא נכונה. המורה בוחן את התלמידים ומחכה שמישהו יענה מהאמצע, יפתור בעיות מהאמצע ויעקוף גם את הראש וגם את הרגש בעזרת נוכחות ומנהיגות של אמצע שהתעורר ולמד לדבר.

בעזרת חידות אפשר לגרום בחשיבה הרגילה לקצר שבעזרתו תתעורר דמות האמצע, ובאמצעות המבחנים אפשר לראות למי זה קרה ולמי עדיין לא. ככל שהתשובות פשוטות יותר, לא נכנסות למלכודות, לא מתיימרות, לא מנסות להראות ידע, ככל שהן נטולות אגו ובאות עם חיוך במקום עם רצינות, כך מתחזקת דמות האמצע שלמדה לחשוב חשיבה פשוטה ובהירה ולמדה לענות לראש. קודם כול תהיה המאסטר של הראש שלך, דע לענות לו בפשטות ובהחלטיות, והוא יקשיב לך ויירגע. אחר כך תוכל להיות מורה ולענות לראש של אחרים בלי ליפול למלכודות שלהם.

לפי תורת הזן הדבר שחשוב באמת הוא להעיר את האמצע כדי שירגיע את הראש על חרדותיו הרבות, וזו הרוחניות שלימד הבודהה. תפקידו של הראש שלנו להיות מוטרד, והתפקיד שלנו הוא להרגיע אותו שוב ושוב, כל יום מחדש. הראש שלנו ימצא כל הזמן מה לא בסדר, ואנחנו צריכים להזכיר לו שהכול בסדר. "שלוט על המיינד שלך כמו רוכב השולט על פיל," אמר הבודהה. "ואל תסמוך עליו."

מורי הזן בוחנים אותך, רוצים לראות מי בעל הבית. במקומות אחרים שקידמו מורים שלא בשיטה זו, השתלט הראש על הכול והנהיג את החוקים, השינון והפחד. עד היום, כבר יותר מאלפיים וחמש מאות שנה, הצליח מסדר הזן לשמור על הגחלת כמו להבה של נר שמדליקה נר אחר. הנרות שונים זה מזה, בגודלם, בעוביים ובצבעיהם, אבל הלהבה של הנר היא דמות האמצע של המורה שמעירה את דמות האמצע של התלמיד, בשיטת לימוד שמוציאה אנשים מהבקבוק האישי שלהם אל החופש.
  
שם הכותב: ניסים אמון
אודות הכותב: ניסים אמון, זן מאסטר, מפתח שיטת הטרילותרפיה, מורה בין לאומי למדיטציה, מרצה באסכולות ובקתדרה. סופר ומכשיר מדריכי טרילותרפיה בארץ ובעולם.
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©