שתף

מוות וחיים - ריקוד הנשמות החופשיות / יפעה ונדנברג

25.02.18

כל מה שטוב למוות, טוב לחיים. כלומר כל מה שאפשר ללמוד מעבודה לקראת מוות נכון, אפשר בראש ובראשונה ליישם ולהרוויח ממנו בחיים. מוות נכון הוא שקט, מדיטטיבי, מודע. בלתי מבוהל, ושאינו חסר אונים.


לסאמסרה כוח רב למשוך את האדם אל החומרי, הארצי, הגופני והסופני ולקבע אותו שם. גודלנו בחיק הסאמסרה, בתרבות בלתי רוחנית בעליל, שמנקודת מבטה, המוות הוא גזירה איומה ונוראה, הגרוע ביותר: סוף התקוות, השעשועים, האהבה – סוף החיים.

 

ומי שמת, או שיקיריו נפטרים וזוהי תפיסת עולמו, הפרידה תהיה עבורו טראומה מאוד קשה עד כדי שביכולתה להביא לקריסה כללית: כל מה שנאגר - הרכוש, הבתים, ההצלחה, המעמד, ההשכלה - יפקע ויפוג בזמן המוות. חיים שלימים שהוקדשו לאיסוף וטיפוח הללו, מתבררים כבזבוז גמור, המוות פשוט מוחק אותם, היו כלא היו. אכן רגשות האובדן, התסכול והכעס שעלולים להתעורר הם עמוקים. ולא נכון למות בכעס. בדיוק כפי שלא נכון לחיות בכעס.


ההשקפה החומרית עדיין דומיננטית בעולמנו ורבים הם הסוכנים שלה. ההורים שלנו, החברים, המורים, מקהלה ענקית, שמשתילה ומפמפמת לנו שהמוות הוא סוף פסוק, אכזרי מעין כמותו, קללה, וביום שהגוף יחדל, הכל יחדל, מי שהלך הלך, ירד עליו מסך שלעולם לא יעלה שוב. החיים הם פרק בודד, לכל אדם מוקצב סיבוב אחד. ואני שואלת - כמה כבר אפשר להספיק בסיבוב אחד ויחיד? כמה אפשר להתנסות, להתפתח, לצמוח ולהחכים בכמה עשרות שנים? התשובה היא, שלא הרבה. אין שום סיכוי להשלים את המשימות בזמן כה קצר. גם גלגולים אחדים לא יספיקו. נדרשים לכך גלגולים רבים.


הנה אחדות מן המטלות (שלא נשלים בביקור אחד בכדור הארץ):

- להתרחב עד כדי שנהיה מסוגלים להכיל את היפה והמכוער, החלש והחזק, הטוב והרע שבנו ובאחרים.

- לסלוח לעצמנו ולאחרים על הטעויות הרבות שלנו.

- לשחרר את הצורך לשלוט בדברים, קרי לעבור מקיום של פחד הישרדותי לקיום מתוך אמון אלוהי.

- להבין שהנכס היקר ביותר שאי פעם נוכל לשים עליו את ידינו בעולם הזה הוא אהבה. לחוש חמלה כלפי כל הברואים כולם לנוכח הידיעה שכל אחד ואחד מהם מגיר דם, יזע ודמעות במאבקו הקיומי. 

- להבין שאנחנו יוצרי המציאות שלנו, חברי כבוד באגודת הקוסמים הקוסמית. לעבור מקיום אגואי נפרד לקיום חובק כל. ועל הדרך להתנסות להתנסות ולהתנסות, לטעות ולתקן, ושוב לטעות ושוב לתקן.


עבודה לקראת המוות, יצירת מוות נכון, היא עבודה על הנושאים הללו, התוודעות אליהם ובעיקר חווייתם, כלומר תרגולם, וזו אף העבודה על יצירת חיים נכונים. תודעה מודעת ורחבה בזמן המוות היא המפתח למוות שקט, אפילו מואר. מודעות לעובדה שהמוות הוא טרנספורמציה ולא תחנה סופית, מודעת לכך שמות הגוף והפרידה ממנו משמעותם המשך המסע התודעתי/נשמתי בממדים אחרים. תודעה גבוהה וצלולה שיודעת את עצמה ואינה לכודה באשליה שהממד הארצי הוא חזות הכל, היא המפתח לשער אל מימוש מקודש מופלא של המעמד המיוחד הקרוי מוות. ואכן – תודעה צלולה זו, היא אף הדרך לחיים מופלאים.


גם בזמן המוות וגם בזמן החיים, ככל שמתחברים יותר ויותר למהות היוצרת, הבוראת, על פני זו הקורבנית תוצר הנסיבות, אפשר לאחוז במושכות ולנווט את מהלך הדברים לפי בחירה. התחברות זו אל האדם כיצור עצמאי ועוצמתי היא פרי עבודה וטיפוח, בדרך כלל לא נולדים איתה ברמה שניתן להגיע אליה.


טיפוחו של אספקט נוסף יאפשר מוות רך, זורם: החמלה. התבוננות עצמית בכאב הנפשי והפיזי הנלווה לא אחת אל תהליך הפרידה מן הגוף, מתוך הכלה וחמלה, ימנע תגובתיות נוקשה, אלימה, ויאפשר הרגעות. מיותר לציין עד כמה בכוחה של איכות החמלה לתרום לחיים.

אין יותר משחרר מלהיפרד מפחדים הקשורים במוות. פחדי המוות הם התשתית של ראיית החיים כמלחמת הישרדות. מלחמת הישרדות אכזרית – בני אדם כגורים שמטפסים ודוחפים אחד את השני להגיע אל הפטמה ויהי מה, לא חשוב מי בדרך, דורכים עליו, מועכים אותו, לשרוד בכל מחיר . הגישה שהמוות הוא המשכם הטבעי של החיים במובן שהוא אינו סוף אלא מעבר אל החיים שאחרי, פורמת את התפיסה שהמוות הוא הנורא מכל ויש להתרחק ולחמוק ממנו כדרך חיים. השתחררות מאימת המוות מזיזה את הלב אל המקום הנכון, אל מקום שיש בו מרחב לאחר, אל המקום שישנה בו חמלה.


המשימה להיפרד מאימת המוות מוטלת גם על הקרובים של היוצאים מן העולם הזה. כי במצב שהקרובים והאהובים מוסיפים לשדר חרדה ומצוקה, קשה לנפרדים לא לחוש רגשות אלה. לכן מוטל על הנוטים למות לכוון את יקיריהם להתחבר אל איכויות החמלה, האהבה, האומץ והאמון האלוהי ולאפשר להם להשתחרר מכאן בשלווה. והאין זו כמיהה המתקיימת גם בחיים, שהאנשים המצויים במעגלים האינטימיים של חיינו ירעיפו עלינו אהבה שקטה, בוטחת, נותנת אמון ובהחלט בלתי כובלת בשלשלאות פחדיהם?


נקודה נוספת חשובה לנוטים למות היא סגירת מעגלים פתוחים, מדובר גם בעניינים טכניים וגם ביחסי אנוש. בקשת סליחה מאלה שנפגעו ונעלבו כמו מתן סליחה לאלה שפגעו תשלים עניינים שלא הושלמו, תסגור מעגל ותיצור הקלה. ושוב, זה הרי מתכון מומלץ ביותר לחיים לא פחות מאשר למתים.


במצב של הכלה, חמלה, שקט, סליחה ותמיכה אוהבת מצד הסובבים, יכולה הנשמה להניח לגוף כמו היה בגד ישן, דהוי ומרופט, ולעוף אל מרחבי האינסוף לפצוח במחול הנשמות החופשיות. באותה מידה, כאשר מתקיימים תנאים אלה, יכולה הנשמה אף בעודה עטויה גוף לפצוח במחולות יפהפיים משלה. אותן איכויות רגשיות/רוחניות מובחרות תומכות הן בהולך בשביל החיים והן בהולך בשביל המוביל אל סיומם.

שם הכותב: יפעה ונדנברג
אודות הכותב: מורה רוחנית, מנחת סדנאות ומטפלת המובילה תהליכי התפתחות ושינוי עם יחידים וקבוצות.
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©