שתף

להכיר בערך עצמי / יעל פילוסוף

04.11.18

השבוע היתה לי שיחה מרתקת עם מראיין שראיין אותי לאיזו כתבה שהכין. נושא הראיון היה מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. כשנתבקשתי לפרט יותר על מה אני מדברת, החלטתי להסביר על הנושא דרך דוגמא.


שאלתי את המראיין אם הוא חושב שהוא אדם טוב, לקח לו זמן לענות... נראה כאילו הוא לא בטוח. שאלתי אותו במה הוא ממש בטוח בעצמו, והוא אמר שהוא יודע שהוא חבר טוב. אמרתי לו שאני חושבת שהוא ממש לא חבר, ושהמשמעות של חבר עבורו כל כך רדודה ואיכשהו, הצלחתי לערער לו את הביטחון.

למה אני מספרת לך את זה? כי דרך הסיפור משתקפת ההכרה של בן שיחי לערך של עצמו. כל עוד הוא לא ראה את עצמו בוודאות, בדרך שבה הוא אמר שהוא חושב את עצמו כחבר טוב, היה לי מאד קל בכמה מילים להרגיש ספק, אולי פגוע, ובטוח חסר ביטחון.

אני נתקלת לא מעט בסיפורים שאנשים מספרים לעצמם, שאם אחרים יעריכו או יאהבו אותם, יהיה להם קל להעריך ולאהוב את עצמם, כי הם ידעו שאז זה אמיתי, אך האמת שזה רק סיפור שהם מספרים לעצמם.

כאשר אנחנו ניזונים ומאמצים את מה שאחרים אומרים או חושבים עלינו, הכל זמני, כי אנחנו תלויים בסיפורים, במצב הרוח, וברגשות של האחרים, אנחנו "בונים" את ההערכה העצמית שלנו מדברים שלא קשורים אלינו בכלל, ובעצם מחלישים את עצמנו, כי המדד שלנו לכמה אנחנו "שווים" משתנה בהתאם לזמן, לאנשים שסביבנו, לנסיבות וכו', כך שאנחנו כל הזמן נמצאים במצב של דריכות וצורך להוכיח את עצמנו, כדי שנקבל מאחרים את מה שאנחנו רוצים.
מכאן, שלא רק שזה לא בונה את ההערכה העצמית שלנו, זה מחליש אותה.
לעומת זאת, כאשר אנחנו אלה שקובעים את הערך שלנו, אנחנו בטוחים בעצמנו, יודעים מי אנחנו באמת, ומה התרומה שלנו לעולם, האהבה של האחרים אלינו היא רק בונוס ולא משתנה במשוואה.

באותה שיחה עם אותו בחור הוא אמר לי שהוא רואה שיש לו עוד מה לעבוד על עצמו. היה לו ברור שאם אני מצליחה בכזאת קלות להכניס אותו למקום של ספק בעצם היותו חבר טוב, משהו בתפישה שלו את עצמו, לא מספיק מעוגן והוא "הפשיל שרוולים" והיה מוכן לבדוק את העניין.

כדי לבנות הערכה עצמית, עלינו להכיר בערך של עצמנו, כמי שאנחנו, בלי להיות יותר טובים, בלי לנסות להיות מישהו אחר ובלי להתאמץ יותר מדי.
אני מאמינה שאם נולדנו, כנראה שהעולם לא יכול היה להיות בלעדנו ורק זו סיבה מספקת להבין את הערך שלנו.

כשאני שואלת לעתים מתאמנים, חברים או אנשים שאני פוגשת בדרך מה הם תרמו לעולם, הם ישר מחפשים דברים גדולים ומרגישים "רגילים" כי הם לא עשו משהו בלתי רגיל שהשפיע על העולם, בלי להבין בכלל שבעצם קיומם הם תורמים לעולם.

היקום נוצר בצורה מאד חכמה. אנחנו נוצרנו בצלמו של אלוהים ואנחנו צריכים לעבוד על עצמנו כדי לזהות זאת. בינתיים, כדי שנוכל לשפר את עצמנו ולזהות את המהות האלוהית שלנו, קיבלנו המון אנשים סביבנו שמשקפים לנו את הדברים שעליהם עלינו לעבוד.

כאשר אמרתי לאותו בחור שהוא לא חבר טוב, יצרתי פרובוקציה שסדקה את האמונה שהיתה לו על עצמו, שהוא חבר טוב. עצם האמירה שלי לא גרמה לו להיות יותר או פחות, אלא גרמה לו לראות את הדרך בה הוא מסתכל על עצמו, היא האירה את הדברים שהוא לא בטוח בהם ומכאן השפיעה על התחושה שלו. האמירה שלי בעצם לחצה לו על "כפתור" של האגו שאומר אני לא מספיק טוב, אני לא מספיק אהוב, מוערך וכד'... כל הדברים שאותו בחור אומר לעצמו.

אז איך לומדים להכיר בערך עצמנו? מתאמנים על כך, מפתחים את אותם "שרירים" מנוונים בתוכנו ומתחילים לשנות את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ועל עצמנו.

מסתכלים על הדברים הקטנים שאנחנו עושים לטובת עצמנו – שמירה על תזונה נכונה, ספורט, התפתחות אישית, כל אלה דברים קטנים שאנחנו עושים לטובת עצמנו ומעבר לכך שהם שומרים עלינו ועוזרים לנו, (הרי כבר אמרנו שאם אנחנו כאן, כנראה העולם לא יכול היה להיות בלעדנו ויש לנו תפקיד לסיים), הם גם מהווים מודל והשראה לאנשים שסביבנו.

מסתכלים על הדברים הקטנים (והגדולים) שאנחנו עושים לטובת אחרים – לא צריך לעשות מעשה מהפכני, מספיק לומר בוקר טוב לשומר בקניון, לחייך לילד, לקום באוטובוס לאדם מבוגר מאיתנו, לעזור בדברים הקטנים... כל אלה משנים את ההרגשה של האדם שעומד מולנו, הופכים אותו משקוף למישהו ויכולים ליצור אפקט דומינו מתמשך.

לומדים לקבל את עצמנו – זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות מושלמים וגם לא אומר שאנחנו צריכים להשלים עם החולשות שלנו, זה אומר שאנחנו מכירים בחוזקות ובחולשות שלנו ומה שלא נעים לנו לחיות איתו, אנחנו דואגים לשפר.

לפעול ממקום של וודאות – לאמץ התנהגות או תכונה מסוימת ולהיות בטוח בה. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת ולכן אתן דוגמא. אם חשוב לי להיות חברה טובה, אני אגדיר לעצמי מהי חברה טובה עבורי ואני אאמץ את התכונות או ההתנהגויות שהגדרתי כדרך חיים ובעצם אצור ודאות בתוכי שאני חברה טובה. זה לא אומר שכחברה אני תמיד אענה על הציפיות של האחרים, אך זה אומר שאני עושה כמיטב יכולתי בהתאם לערכים שאני רואה בחברות טובה. כאשר אנחנו נמצאים במקום של וודאות, משהו כזה או אחר שמישהו אמר לא יכול לערער אותנו.


לסיכום, הערכה עצמית היא משהו פנימי, תוצאה של הכרת המהות והערך שלנו והיא אינה יכולה להיבנות מדברים חיצוניים שאנשים אומרים או עושים.
 
שם הכותב: יעל פילוסוף
אודות הכותב: יעל פילוסוף מאמנת אישית רוחנית וכותבת הספרים "המדריך לאהבה עצמית", "ניסים קורים, אפילו לך" ו"הנוסחה הסודית שלי ליצירת הצלחה". ב- 2008 בעקבות התוכנית "מתחילות מחדש" היא נסעה לארה"ב, ללמוד שנתיים אצל מאמנת התוכנית איאנלה ואנזאנט. יעל מאמינה שמערכת היחסים האמיתית היחידה בחיינו, היא זו שיש לנו עם עצמנו מכאן עבודתה מבוססת על היכרות, שיפור והעמקת מערכת יחסים זו ולמידת אהבה עצמית כדרך חיים וכמקור ליצירת החיים שאנחנו רוצים לחיות. ספריה מתורגמים לאנגלית ומצויים באמזון
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©