שתף

לחבק את הצל שלי / מילאן כרמלי

01.05.17

להבין את החשכה
האם פחדתם מהחושך כשהייתם קטנים? רובנו פחדנו. אני בספק אם עלה בדעתנו אי פעם להעלות שאלות לגבי הפחד הזה. למדנו לפחד מהחושך כמעט באופן טבעי. החשכה מלאה בדברים בלתי ידועים שעלולים לפגוע בנו, אז מוטב לא להיכנס לתוכה. אבל מה קרה תמיד כשהדלקתם את האור? למדתם שהדברים הבלתי ידועים אינם מפחידים כל כך, ושהם גם לא בלתי ידועים כל כך. הם פשוט היו חלק מהסביבה.

למדנו לקשר חשכה לפחדים ולבלתי ידוע, ולמדנו שעדיף לא לשוחח עם המחשבות והרגשות האפלים שלנו. הדלקת האור על הצל הרגשי שלנו מאתגרת אותנו הרבה יותר מאשר הרמת המתג כדי להדליק אור פיזי. לכן אנחנו נמנעים מכך. קל יותר לבחור בשטחיות. אבל לחשכה הזאת שבנשמתנו יש חיים משלה, חיים משגשגים, בין אם נבחר להכיר בכך ובין אם לא. החשכה קיימת שם והיא רבת עוצמה.

הפחד הזה מפני המורכבות הרגשית שלנו גדל ככל שאנו גדלנו, והפך במשך הזמן להיות הצל שלנו. זהו חלק נסתר בתוכנו שמשפיע על הבחירות שלנו יותר מכפי שאנו מודעים לו. מאמץ רב מושקע בהדחקת החלק הזה ובהסתרתו מפני עצמנו ומפני אחרים. זהו הצד האפל שבנו. החלקים שאנו מתביישים בהם ומפחדים להראות אותם. בשל ההכחשה אנחנו לא מצליחים להבין שבערפילי החשכה טמונים גם הכוחות שלנו. מסיבות הנובעות מהעבר החלטנו לזנוח ולהחביא את החלק האפל הזה מבלי לחקור אותו מקרוב. ובתמורה הוא מרחיק אותנו מהיכולת לבטא את עצמנו באופן שלם ואמיתי.
מבחינות רבות החבאת הצל שלנו היא בגידה בדרגה הגבוהה ביותר. בהסתירנו את החלק הזה שבנו אנחנו אומרים למעשה שאיננו ראויים להראות את האני השלם שלנו, ובכך אנחנו בוגדים בעצמנו. כתוצאה מכך סודות, מניפולציות והעמדות פנים מתחילים להשתלט על חלקים נרחבים בחיינו מחשש פן "נחשף" ונידחה על ידי הזולת בגלל החלקים המוסתרים שלנו.
כפי שהזכרתי, הצל שלנו יכול להביע את עצמו כחולשה או כנקודת חוזק. פיתוח המודעות לעצמיות השלמה שלנו מעניק לנו הזדמנות להביע חוזק. ואילו התעלמות מהאפיונים הללו תביא עמה תמיד תוצאות מזיקות. לדוגמה, צל מוזנח מופיע כשאדם שהוא בדרך כלל אמין מתחיל לרכל וכאשר אימא אוהבת משפילה לפתע את ילדה או כשאיש עסקים מוסרי נכנע ללחצים ומבצע עסקה מפוקפקת.

הדבר קורה כשהאידיאלים שלנו ומי שאנחנו סבורים שעלינו להיות, מתנגשים עם המציאות המודחקת שלנו. ככל שאנו מדחיקים יותר את הפינות האפלות האלו בישותנו, אנו חווים יותר הפרעות באישיותנו. אלו יכולות לכלול התמכרויות, חרדה, כישלון מכוון במערכות יחסים ובעבודה, והתנהגויות נוספות שגורמות נזק לאחרים, אבל בעיקר לעצמנו. מודעות לצל שלנו פירושה לשפוך אור על הפצעים המוקדמים ביותר שלנו ולתת לעצמנו הזדמנות לריפוי ולשינוי. אבל כל עוד אנו בוחרים לעצום את עינינו, הפצעים ימשיכו להרקיב ולהגיר רעל לתוך חיינו.

כדי להעמיק את הרוחניות שלנו עלינו לעבור דרך הצל
כל עבודה רוחנית חייבת לכלול חשיפה והבנה של הצל שלנו. ההתמקדות אך ורק במציאת האור שלנו מרחיקה אותנו ממקומות של בושה, אשמה, קנאה, חמדנות, תחרותיות, תאווה ותוקפנות. אבל אלו בדיוק הרגשות שיש לעבוד עליהם תחילה, לפני שאנו מתקרבים לצדדים המוארים יותר שלנו. אפילו הרגלים רוחניים מסוימים כמו מדיטציה עלולים להפוך קשים ולפעמים יש הרגשה שהם נתפסים כמסוכנים מפני שהצד האפל שלנו נוכח. ההדחקה מתגלה כשעינינו עצומות, ואנחנו נותרים עם מחשבותינו בלבד.

כמו בכול הרגשות העזים, הדברים שאיננו רוצים להישיר אליהם מבט משאירים אותנו תמיד בתחושת כיווץ והדחקה. עמוק בתוכנו אנו יודעים שהאפיונים והרגשות הללו שוכנים בתוכנו ושהסתרתם מובילה לחיים נטולי אותנטיות ולפעמים אף להתנהגות בלתי מובנת של הרס עצמי.
אם איננו מכירים בצל שלנו ואיננו מאמצים אותו אל לבנו, הרי שעומק הצמיחה הרוחנית והאישית שלנו יהיה מוגבל. סירוב להביט באפלה פירושו להסכים לכך שהערך העצמי שלנו יהיה פגום ולמנוע מעצמנו את הצורך שאחרים יקבלו אותנו כפי שאנחנו, בשלמותנו. אנחנו מתחילים להזדהות יתר על המידה עם תפקידים שניתנו לנו או כאלה שרכשנו לנו עקב תפישת המציאות שלנו. התפקידים הללו מעצבים את האישיות שלנו, את הצד השטחי שלנו שבא במגע עם העולם. התפקידים שלנו והאישיות שלנו מנסים כמיטב יכולתם לגרום לנו להרגיש בעלי ערך וראויים לאהבה. עבור חלקנו הדבר נעשה על ידי היותנו אינטליגנטים, מצליחנים ורבי עוצמה, בעוד שעבור אחרים זה בדיוק להפך. הם מרגישים בטוחים בהיותם קטנים וחלשים. אין זה משנה באיזו דרך האישיות שלנו מנסה לשלוט בחיינו ובאופן שבו אנו מביעים את עצמנו בחיים, היא נשארת בסך הכול עוד ניסיון עקר להיות אהובים בגלל משהו שאנחנו יודעים שאנחנו לא.


כל עוד התמונה החלקית הזאת על עצמנו נותרת כפי שהיא, אנחנו יוצרים הפרדה. המסר הוא "אינני רוצה להביט ולהרגיש בחלקים מסוימים בתוכי ואני מעדיף לשפוט אחרים על כך שהם מבטאים וחיים את הדברים שאני בחרתי לדחות", כך למעשה אנו בוחרים להפריד בין הפנים לחוץ. זהו כלוב מכאיב של בידוד מתמשך.

לחבק את הצל שלנו
הנתיב אל האור שלנו עובר דרך החשכה. בין אם נרצה או לא, הצד האפל שבנו פעיל מאוד גם אם הוא מוסתר ואינו נגלה כלפי חוץ. ואנחנו יודעים שהוא שם. הוא מבקש הכרה ללא הרף.

הפגישה עם הצל צריכה להתקיים בסביבה בטוחה ואוהבת. אחרת הוא יחשוש יותר מדי שפניו יגרמו לחורבן ויביאו לבידוד רב יותר. כשאנחנו מרגישים בטוחים, אנחנו יכולים לחפש, לראות ולבטא את מה שהוסתר מהמודעות שלנו. יש הרבה מאוד יהלומים לא מלוטשים של עוצמה, יצירתיות ויופי, שהגבלנו או כפו עלינו להגביל את ביטויים, כדי שהקרובים לנו לא יחושו קטנים, מאוימים או מפוחדים. שיחה עם הצל שלנו היא צעד עצום לעבר ריפוי ואהבה עצמית.

כשאנו יוצאים למסע המרגש והנחוץ הזה, ייתכן שתעלה בנו ההרגשה שהדמות שאנו תופסים כעצמנו איננה אמיתית. אבל זה רק משום שאנחנו רגילים כל כך למסכות שלנו עד כי ביטוי האני האמיתי שלנו דומה למפגש עם זר מוכר, מישהו שעדיין אינו מוכר ובכל זאת מעורר בנו את ההרגשה שיש בו משהו מוכר מאוד. לפתע מופיעות אפשרויות, בחירות ותפיסות חדשות. כן, המפגש עם הצל עשוי להיות סוער, אבל הוא יביא עמו הבנה וישיב לנו שלמות.
לפתע אנו יכולים לעמוד מול סימני השאלה הרבים שבחיינו ממקום של חוזק ואותנטיות. העבודה על הצל נועדה לחזק את יכולתנו להיות בעולם הזה אופן מלא ושלם יותר ולאפשר את פיצול הטבוע בנו, שהוא תוצאה טבעית של התניה. איננו צריכים עוד לדחוק אותו אל הפינה.

ריפוי מתרחש כשנוצרת בתוכנו הבנה עמוקה. זו תובנה המתקיימת ברמה הקוגניטיבית וברמה הפיזית כאחד. בסביבה בטוחה, אוהבת ומכבדת, מילאן כרמלי כותב המאמר, מעודד אנשים להעמיק את מודעותם לדרך שבה מתנהלים חייהם. הוא מסייע להם לטפח אהבה עצמית וקבלה ופועל יחד עם לקוחותיו כדי ליצור איזון ובהירות במערכות היחסים שלנו, בין אם מדובר במשפחה הגרעינית שלנו, בקשרי האהבה שלנו, עם ילדינו או בחיינו המקצועיים.


שם הכותב: מילאן כרמלי
אודות הכותב: תרפיסט ומנחה סדנאות
אימייל: [email protected]
כתובת אתר: לחץ כאן

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

חיפוש במאמרים

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©